מאגר הכתר ויקרא פרק ט עם פירוש רמב"ן

פרק ט
(ב-ג) ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר - נצטוה משה רבינו בקרבנות הללו , כמו שאמר בסוף: "זה הדבר אשר צוה יי' תעשו" (להלן , ו) , ואם לא נזכר זה; וכן "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יי' מלא העומר ממנו למשמרת לדורותיכם" (שמ' טז , לב); וכן "אנכי האל בית אל" (בר' לא , יג) - ספר יעקב זה , ואם לא נזכרה האמירה לו; וכבר הראיתיך בפרשיות של מצות הפסח (שמ' יא , א) כאלה רבות. וטעם ואל בני ישראל תדבר לאמר - שיאמר להם אהרן כן , כי רצה שיהיה אהרן המצַוֶה בשם יי' והוא המקריב הקרבנות , לגדלו בעיני העם. והנכון , שטעמו: ואל בני ישראל תדבר אתה והזקנים הנזכרים (לעיל , א) - כי לכך קראם , שידברו לישראל; כדרך "ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו" (שמ' יב , כא). או אמר לכל אחד מן הזקנים: ואל בני ישראל תדבר , ושיעור הפרשה: ויאמר אל אהרן: קח לך... , ואל הזקנים אמר: ואל בני ישראל תדבר לאמר. כי המדבר לרבים , יאמר סתם לכל אחד מצותו; כדרך "ואצו אתכם בעת ההיא לאמר... חלוצים תעברו" (דב' ג , יח) , וכן רבים במשנה תורה. ורבי אברהם אמר , כי טעם "ויאמר משה זה הדבר אשר צוה יי' תעשו" (להלן , ו) - שכבר אמר להם משה זה הדבר. ואם כן , יתכן שיהיה שיעור הפסוקים האלה כך: "קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל" (לעיל , א) , "ויאמר משה: זה הדבר אשר צוה" אותי "יי' תעשו , וירא אליכם כבוד יי'" (להלן , ו); ויאמר אל אהרן: קח לך עגל... ואל בני ישראל תדבר לאמר: קחו שעיר עזים - והנה קצר בתחלה ופירש בסוף; ואינו נכון. אבל אחר שהזכיר להם הקרבנות , "ויקחו את אשר צוה משה" (להלן , ה) , חזר ואמר להם: "זה הדבר אשר צוה יי' תעשו" (להלן , ו) - שיקריבו הקרבנות על הסדר שיצום , ואחרי כן יֵראה להם הכבוד. ובעבור שאמר "כי היום יי' נראה אליכם" (להלן , ד) , חזר ואמר , שיֵראה להם בכבודו. והנה הקרבנות הללו לא הוזכרו בפרשת "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי" (שמ' כט , א) - כי שם לא צוה , רק על המלואים , ובשבעת הימים ובקרבניהם מלאו ימי המלואים; כי עתה ביום השמיני הם עצמם יקריבו הקרבנות. והנה הקרבנות הללו כחנוכה להם , כענין מנחת חבתים לדורות "ביום המשח אותו" (ראה וי' ו , יג - יד). ויתכן כי לכפר על מעשה העגל הוסיף להם עתה קרבנות הללו , כי כאשר צוה "וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם" (שמ' כט , א) עדיין לא נעשה העגל , כאשר פרשתי (וי' ח , ב) , ולכך לא הזכירם שם; ולא כדברי רבנו שלמה , שאמר שם: פר לכפר על מעשה העגל; אבל היו הפרים ההם לחַטא על המזבח ועל אהרן ובניו לקדש אותם , והעגל הזה ביום השמיני - לכפר על מעשה העגל. והנה קרבן אהרן כקרבנו ביום הכפורים (ראה וי' טז , ג) בשוה , וחטאת העם כחטאתם ביום הכפורים , שעיר עזים לחטאת. וכך אמר בתוספתא של פרשת מלואים ב'תורת כהנים' (שמיני מילואים פרשתא א , ד) , שהעגל הזה לכפר על מעשה העגל. ודרשו (שם , ג): וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן? אלא אמר להם: יש בידכם בתחלה ויש בידכם בסוף; יש בידכם בתחלה , שנאמר "וישחטו שעיר עזים" (בר' לז , לא) , ויש בידכם בסוף , שנאמר "עשו להם עגל מסכה" (שמ' לב , ח); יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר , יבא עגל ויכפר על מעשה העגל. ונראה כי בעבור היות טעם החטאת של אהרן כטעמו ביום הכפורים שרף אותו , כאשר ישרוף של יום הכפורים , אע"פ שהיה זה חטאת חיצונה , כי לא פירש משה שיעשה כן; ואולי נצטוה בכך והכתוב לא חשש להאריך , כי לא יעשה , רק מה שיאמר משה , ולא יאמר משה , רק מה שצוה השם. (ז-ח) וטעם קרב אל המזבח , ויקרב אהרן אל המזבח וישחט - על דעתי בדרך הפשט , יאמר: קרב אל צפון המזבח ועשה שם החטאת והעולה; כי הם שחיטתן בצפון , וקבול דמן בכלי שרת בצפון (ראה משנה זבחים ה , א); ואמר משה כן בדרך קצרה , שכבר ידע אהרן זה. אבל ב'תורת כהנים' (שמיני מילואים פרשתא א , ח) נתעוררו רבותינו בזה ואמרו: משלו משל , למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנשא אשה , והיתה מתביישת מלפניו; נכנסה אצלה אחותה , אמרה לה: אחותי , למה נכנסת לדבר זה , לא שתשמשי את המלך?! הגיסי דעתך ובואי שמשי את המלך. כך אמר לו משה לאהרן: אהרן אחי , למה נבחרת להיות כהן גדול , לא שתשרת לפני המקום?! הגס דעתך ובוא ועבוד עבודתך. ויש אומרים: היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור , והיה מתירא ממנו; נכנס משה אצלו , אמר לו: אחי , לא ממה שאתה מתירא , הגס דעתך ובוא קרוב אליו; לכך נאמר: קרב אל המזבח - ויקרב אהרן אל המזבח , בזריזות. וטעם זה: כי בעבור שהיה אהרן "קדוש יי'" (תה' קו , טז). ואין בנפשו חטא זולתי ענין העגל , היה החטא ההוא קבוע לו במחשבתו , כענין שנאמר "וחטאתי נגדי תמיד" (תה' נא , ה) , והיה נדמה לו כאלו צורת העגל שם מעכב בכפרותיו , ולכך אמר לו: 'הגס דעתך' - שלא יהיה שפל רוח כל כך , שכבר רצה האלהים את מעשיו (ע"פ קה' ט , ז). ואחרים מפרשים שהיה השטן מראה לו כן , כמו שאמרו שם: אהרן אחי , אע"פ שנתרצה המקום לכפר על עונותיך , צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן , שמא ישטינך בביאתך למקדש וכו'; ב'תורת כהנים' (שמיני מילואים פרשתא א , ג). וטעם וכפר בעדך ובעד העם - יאמר: קרב אל המזבח לעשות כל הקרבנות , ועשה תחלה את חטאתך ואת עולתך , וכפר בעדך בראשונה בקרבנותיך ובעד העם אחרי כן , שתעשה קרבן העם וכפר בעדם בקרבנם; לימד אותו שיבא זכאי ויכפר על החייב. (יז) מלבד עולת הבקר - הוצרך הכתוב להזכיר זה בכאן , ללמד שאין עולת העם פוטרת עולת התמיד ולא קודמת לה; ולא הוצרך להזכיר כן בימי המלואים , לפי שהם קרבנות יחיד למלא יד הכהנים , ובידוע שלא פטרו את התמיד ולא קדמו אליו. וב'תורת כהנים' שנו (שמיני מילואים פרשתא א , יב): ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר - מה בא זה ללמדנו? אם ללמד שאם לא מצא מנחה יביא בהמה , והלא כבר נאמר "ויקרב את העולה ויעשה כמשפט" (לעיל , טז) , אם כן למה נאמר ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר? מלמד ששתי מנחות היו שם , אחת על העולה ואחת בפני עצמה. ופירושו , שאלו אמר 'ויקרב את העולה ויעשה כמשפט מלבד עולת הבקר' , היה ללמד שהתמיד קודם , כמו שאמר בפרשת המוספין "על עולת התמיד יעשה ונסכו" (במ' כח , טו) , "מלבד עולת התמיד" (שם , לא); אבל כשהזכיר המנחה: ויקרב את המנחה וימלא כפו ממנה ויקטר על המזבח , ועליו אמר מלבד עולת הבקר - נראה שעל המנחה הוא אומר. ולפיכך דקדקו , שאם לומר שהקריב זו המנחה לבדה , ולא הקריב מנחת נסכים לתמיד ולא לעולת העם , שלא מצא אלא לנדבה זו - והלא כבר נאמר "ויקרב את העולה ויעשה כמשפט" (לעיל , טז) , שקרבה כמשפטה בנסכים! אם כן למה נאמר: ויקטר על המזבח מלבד עולת הבקר? לומר שהקריב המנחה הזו מלבד עולת הבקר ומנחתה , שאין המנחה הזו מנחת נסכים , אלא מנחת נדבה של ישראל. (יט) והמכסה - חלב המכסה את הקרב; לשון רבנו שלמה. ואינו נכון בעיני , כי למה יזכיר החלב הזה ולא יזכיר החלבים האחרים? אבל על דעתי 'המכסה' שם לכולם , כי כל חלב שיקרב לגבי מזבח הוא מכסה; כי האחד "חלב המכסה את הקרב" (וי' ג , ג) , והשני "כל החלב אשר על הקרב" (שם) , וגם הוא מכסה , ו'החלב אשר על הכליות' יכסה עליהן , וכן "אשר על הכסלים" (שם , ד); וכמו שאמרו (חולין צג , א): חלב שהבשר חופה אותו מותר , ש"על הכסלים" אמר רחמנא , ולא שבתוך הכסלים. והנה הכתוב הזה נמשך למעלה: "וימציאו בני אהרן" אליו "את הדם" (פס' יח) - של שור ואיל הנזכרים (שם) , ואת החלבים מן השור; אבל מן האיל המציאו אליו האליה והחלב , ומשניהם הכליות ויותרת הכבד. ואמר "וישימו... החלבים על החזות" (להלן , כ) , כי האליה והכליות ויותרת הכבד יתנו למטה והחלבים עליהן , והכל על החזות; והנה החלבים לבדם יֵראו למעלה , והוא דרך כבוד בהקטרה. (כ) ויקטר החלבים המזבחה - עם שאר הנזכרים , אבל בעבור היות ההקטרה גדולה בחלבים , יזכירם; וכן "ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים" (להלן , כד). (כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם - ברכת כהנים: "יברכך" , "יאר" , "ישא" (במ' ו , כד - כו); לשון רבנו שלמה. ואם כן , תהיה פרשת "דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל" שבחומש הפקודים (שם , כג) מוקדמת לזה! ואולי כן הוא , כי יסמך למה שנאמר שם "ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן" (במ' ז , א). ויתכן שנאמר , כי אהרן פרש כפיו השמים וברך את העם כאשר עשה שלמה , שנאמר "ויעמד שלמה לפני מזבח יי'... ויפרוש כפיו השמים" (מ"א ח , כב) , ושם נאמר "ויעמוד ויברך את כל קהל ישראל קול גדול לאמר" (שם , נה); ולפיכך לא הזכיר הכתוב שצוה אותו משה לעשות כן. ובברייתא של פרשת מלואים ב'תורת כהנים' (שמיני מילואים פרשתא א , ל) ראיתי: ויברכם - זו ברכה סתומה , שאי אתה יודעה; חזר הכתוב ופירשה להלן: "יברכך יי' וישמרך , יאר יי' פניו אליך ויחנך , ישא יי' פניו אליך" וגו' (במ' ו , כד - כו) - ועדיין יש לי לומר שכך אמרו: ברכה זו שבירך אהרן את העם מעצמו - סתומה היא , ולא פירש לנו הכתוב מה היא , אבל ברכה שנצטוו הכהנים לדורות נתפרשה , והיא שוה בכל הכהנים לעולם; או שהן סבורין שכאן צוה אותו בנשיאות כפים ליום זה , ולהלן נתנה ברכה זו לו ולבניו לדורות. (כד) ותצא אש מלפני יי' ותאכל על המזבח - טעם מלפני יי' כמו 'מאת פני יי''; והמשכיל יתבונן , שכבר פרשתי זה (שמ' ל , א).