מאגר הכתר שיר השירים פרק ב עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ב
(א) חבצלת השרון - משבחת עצמה: אף אני נאה ויפה כעשב הנקרא 'חבצלת'. חבצלת השרון - מישרה וערבה; ויש לומר - שם מקום: 'על אנשי השרון היה אומר' (תפילת מוסף ליום הכיפורים); ויש לומר: מקום קיבוץ מים וטיט. שושנת העמקים - הגדילה בעמק. (ב) כשושנה בין החוחים - משֶכילה שלמה אמר: לא כ"שושנת העמקים" (לעיל , א) , כי אם כשושנה בין החוחים , שהיא יחידה , סביבה החוחים ומתוך כך היא חביבה וחמודה , אבל בעמק , ששם מקום גדולן , אם יראה אחת - אינה חביבה , כי עוד יראה אחרת , אבל בין החוחים חמודה וחביבה; כן רעייתי בין הבנות - חביבה מכולם מרוב ייפותה. (ג) כתפוח בעצי היער - היא משבחת אותו: כאילן הגדל בעצי היער , שהוא חביב לבאי יער , שיאכלו מפריו , כן דודי בין הבנים - חביב. בצילו חמדתי וישבתי - מוסב על כתפוח בעצי היער; ופריו מתוק לחכי. (ד) הביאני אל בית היין - בעת שמביאני אל בית היין לאכול ולשתות , דגלו עלי אהבה - דיגול והאות שלו , שניכר ברבבה בני אדם (ראה שה"ש ה , י) , עלי אהבה. (ה) סמכוני באשישות - כוסות של יין; ויש לומר: ענבים. רפדוני - הציעוני , הציעו מיטתי בתוך התפוחים; כמו "ירפד חרוץ" (איוב מא , כב). כי חולת אהבה אני - כי חולה אני לאהבתו ובשביל חיבתו. ויש לומר: רפדוני - נכוני (אולי צ"ל: סמכוני) בתפוחים. (ו) שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקיני - זאת הייתי חפצה , שישים שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני; וזהו דרך חיבה. (ז) השבעתי אתכם בנות ירושלם - נשי שלמה ושאר בנות ירושלם. בצבאות - אשר תשמרו לשחק בהן וחביבים לכם. אם תעירו ואם תעוררו - שתעירו ושתעוררו את האהבה עד שתחפץ - עד שתתרצה האהבה מאליה. אם תעירו. אם - כמו 'שלא'; כמו "אם אתה לא תעבור אלי" וגו' (בר' לא , נב) , שפתרונו: שלא תעבור אתה. בצבאות או באילות - על בעלים; והיא משבעת אותם בבעליהן. (ח) (קול דודי) - כמו לא היה שלמה בביתו , ובא קול לפניו: הנה בא שלמה!; ומספרת היא: קול אמר: הנה זה דודי בא - הולך; והיה הקול מספר: דולג על ההרים. (ט) דומה דודי לצבי - שמועה באה אלי שהיה דומה לצבי בקפיצתו. הנה זה עומד אחר כותלינו - קול מהרה בא משמו. ומציץ - לשון 'חרך' , תרגום של חלון (ת"א בר' כו , ח). ועל שמביט מבחוץ לִפְנים נופל לומר 'מן' , מבפנים לחוץ - 'בעד'; כמו "בעד החלון" של אבימלך (בר' כו , ח) , וכן "בעד החלון" של אם סיסרא (שו' ה , כח). (י) ענה דודי ואמר לי - בעומדו מבחוץ: קומי לך רעייתי ויפתי ולכי לך - לשדה , לטייל בכרמים , כי הנה העת להציץ ולהוציא פירות: (יא) כי הנה הסתיו עבר - שהרי ימי החורף עברו. "חורף" תרגומו: "סתווא" (ת"א בר' ח , כב). ופתרונו: הרי ימי הגשם והסתיו עברו חלפו; מילה כפולה. (יב) הניצנים - פרחים נראו. עת הזמיר - ועת לשורר לעופות בשדה. וקול התור - תורים המשוררים בנועם ובשמחה לפניו לשומעם , לפיכך נצא ונטייל. (יג) חנטה פגיה - כגון בוסר. והגפנים נעשו סמדר - ביסרן של גפנים נקרא 'סמדר' , ושל תאינה נקרא פגיה. נתנו ריח - כולם נתנו ריח , ועתה רעייתי , קומי לך ולכי עמי ונטייל. (יד) יונתי בחגוי הסלע - עתה מספר: אני אמרתי לה: צאי עמי , ויונתי יושבת בצינעה בביקוע סלע. בחגוי - כמו "והיתה ארץ יהודה לחגה" (ראה יש' יט , יז) , וכן "ויחגו (לפנינו: יחוגו) וינועו" (תה' קז , כז). בסתר המדרגה - לעינין סלע , וכפל מילה על בחגוי הסלע. הראיני את מראיך השמיעיני את קולך - כשתלכי עמי. ומראך (בנוסחנו: ומראיך) - תואר שלך - נאה לי. (טו) והיא גם אמרה העת הייתה בשדה לעבדיה: אחזו לנו שועלים - איזהו שועלים? שועלים קטנים , שהם מחבלים כרמים. וכרמינו סמדר - נעשה סמדר. (טז) דודי לי ואני לו - חביב כראוי אהבתו , ואני לו , הרעה שמנהגו לרעות ולטייל בין השושנים. (יז) עד שיפוח היום - ויתחמם היום. ונסו הצללים - שינוסו הצללים ויהיה השמש בראש כל אדם; עד אותה שעה סוב דמה לך דודי לצבי - פתרונו: סוב עצמך ממני , ודמה לך לצבי או לעפר האיילים , לרוץ מאתי על הרי בתר ― [בתר - בושם; כך נראה למורי , ולמטה מוכיח על פתרון זה , שאומר "על הרי בשמים" (שה"ש ח , יד) , שהם נאים לטייל] ― וכשיפוח היום תשוב אלי , ונלכה ונטייל.