מאגר הכתר שיר השירים פרק ו עם פירוש ר' יוסף קמחי

פרק ו
(א) אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך. שאלה זו - מן השואלים הראשונים , שאמרו: "מה דודך מדוד היפה בנשים" (שה"ש ה , ט) , כלומר: אחר שהודעת אותנו צורתו והגדת לנו דמותו , כדי שנכיר אם יֵראה לנו. עתה תשוב היא ותספר להם בחידה ענין הפרידה. (ב) דודי ירד לגנו לערוגת (בנוסחנו: לערגות) הבשם לרעות בגנים וללקוט שושנים - תאמר להם , שאינה יודעת "אנה הלך" ו"אנה פנה" (לעיל , א) , אבל מה שהיא יודעת שירד לגנו; כשנגלה עליהם בימי חגי זכריה ומלאכי , והיו חושבים שישכון בבית המקדש ביניהם כמשפט הראשון , לרעות בגנים וללקוט שושנים - לקבל עולותיהם וזבחיהם וריח ניחוחיהם לאין מחלוקת ופרידה. לפיכך אומרת: (ג) אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים - אני הייתי עמו והוא עמי , וראיתיו רועה בשושנים; שנאמר "והקימו כהנים (לפנינו: כהניא) בפלוגתהון ולואי (בנוסחנו: : ולויא) במחלקתהון על עבידת אלהא די בירושלם ככתב ספר משה" (עז' ו , יח). (ד) יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירושלם איומה כנדגלות - עתה יתחיל לספר מה שעבר עליהם במלכות אחשורוש בימי מרדכי ואסתר , כאשר התחיל בכלל (שה"ש ה , י) , וישבח יפים והודם ועדים - בשביל הצדיקים הגדולים והכהנים והלוים האצילים , כמו מרדכי ואסתר ודניאל וחברוהי , וצדיקים שארית ישראל הברורים. לפיכך אמר: יפה כתרצה ונאוה כירושלם , איומה כנדגלות. איומה - מן 'אימה'; ונדגלות - הם הנשים היקרות , בנות מלכים והשרות , כשהן הולכות בדרך יש להם אימה יותר מן הנשים האחרות שאינן יקרות , לפיכך הולכין עמהם פרשים ושרים גדולים להכין להם התכונה ולשמר אותן מסכנה. ונמשלה כנסת ישראל לאלו הכבודות האצילות היקרות הנדגלות. וכן תמצאם שהיו חרדים בימי דניאל ומפחדים , לפיכך היו משתחוים לפסלו של נבוכדנאצר הרשע , וכשידע הקדוש ברוך הוא שהיו נאנסים ולא היו ברצונם עושין , רחם עליהם וכפר עונותיהם והושיעם והצילם ונשאם ונטלם כל ימי עולם (ע"פ יש' סג , ט). (ה) הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד - נאמר פסוק זה לזמן שהיו ישראל מתאבלים ומתענים בתענית אסתר (ראה אס' ד , טז) , ונושאים עינים נגד אביהם שבשמים , שהוא מרחם עליהם ומרצה בדמעותיהם. שהם הרהיבוני - כלומר: לא אוכל להביט אליהם , מהמון רחמי שנכמרו עליכם בהתחנותכם לפני. שערך כעדר העזים שגלשו מן הגלעד - ולא אמר "מהר הגלעד" כפעם ראשונה (שה"ש ד , א) , מפני שלא היתה גאותם ותפארתם כממשלה הראשונה. (ו) שניך כעדר הרחלים שעלו מן הרחצה שכלם מתאימות ושכלה אין בהם - אלו משמרות המשוררים בבית שני , כמו שפרשנו בבית ראשון בפירוש "שיניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה" (שה"ש ד , ב) , שהיו צדיקים ישרים , נרחצים וטהורים; וכן תמצא שנאמר "וכל ישראל בימי זרובבל ובימי נחמיה נותנים מניות" וכו' (נחמ' יב , מז). (ז) כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך - כפירוש הראשון (שה"ש ד , ג) , לשבח הדרתם ועצם תפארתם. ויכול אדם לומר , שצמה זו היא כנסת ישראל , שהיא יפה כרמון. ולמה נמשלו לרמון? שהוא פרי יפה ומעולה לחולים , ובו גרגרים רבים , זה עם זה מתלכדים , מתיחדים ואינם נפרדים. ואם יש ביניהם הקרום הדק המבדיל - חיבור אחת הן , וחתיכה אחת היא , וקליפה - אחת סובבת אתהן. משל לקהלות ישראל וחברותיהן , והקליפה - יראת הקדוש ברוך הוא המכסה עליהם; ואם הם נפרדים , כלם חברים תחת יראתו וכנף רחמנותו. (ח) ששים המה מלכות ושמונים פלגשים (בנוסחנו: פילגשים) ועלמות אין מספר - אמרו מפרשים בעלי פרושים , שהן אומות העולם ומלכיותיהן וממשלותיהם; ועלמות אין מספר - שאין מספר לחוקיהן ודיניהן ולשינוי דתיהם. ואני לא אדע מה נאמר על ששים ושמונים הנזכרים חוץ מה שפרשו הראשונים. (ט) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה - זו היא כנסת ישראל , כמו שנאמר "ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ" (ש"ב ז , כג); וכך אמר המן הרשע: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד" (אס' ג , ח) , ולזמן של רשע זה נאמר הפסוק הזה. ברה היא ליולדתה - שהיו צדיקים גמורים ודור תמימים וישרים. ראוה בנות ויאשרוה מלכות ופילגשים ויהללוה - על התשועה שעשה עמהם הקדוש ברוך הוא והאישור והמַהלל , מה שנאמר "וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועושי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים" (אס' ט , ג) , ונאמר "ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד..." (אס' ח , יז) , כשראו במעשה הגדול שעשה עמהם רבונו של עולם. (י) מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות - עתה ישוב לספר מן הגלות הזה; ומלמד שישראל עושים תשובה ומתחננים לפני הקדוש ברוך הוא , וישקיפו אליו בעת צרתם בתחנון ובתפלה עד שירחם עליהם ויהיו חסידים ומשכילים , כמו שנאמר "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע" (דנ' יב , ג); לפיכך נאמר בשבילם: יפה כלבנה ברה כחמה. ונאמר אימה כנדגלות בשביל הפחד שיעבור עליהם. ולא תמצא איומה כנדגלות - בספר הזה אלא בשני מקומות בלבד , בצאתם מגלות בבל (ראה פירושו לעיל , ד) ובצאתם מן הגלות הזה , שיהיה במהרה בימינו אמן! (יא) אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים - זהו גלותינו. ונקראו ישראל 'אגוזים' - שהוא עץ פרי ואין נהנין מפריו אלא בחבוט ובמכות , כך ישראל אינם נוסרים אלא בחבטים ובייסורין , כמו שנאמר "ואם באלה לא תוסרו לי והלכתם עמי בקרי (בנוסחנו: קרי)... והכתי (בנוסחנו: והכיתי) אתכם גם אני שבע על חטאתיכם" (וי' כו , כג - כד). לראות הפרחה הגפן הנצו הרמונים - כלומר: לראות אם הגיע הזמן והשעה שהם ראויים לישועה. הנצו - הפרחו , מענין "והיא כפורחת עלתה נצה" (בר' מ , י). ויכול אדם לומר שיש משל גנת אגוז לארץ העמים , ומלכות הזדון נמשל לאגוז: מפני שעץ האגוז יפסיד כל מה שישיג בצלו מן העצים הנטועים תחתיו - כך מלכות הזדון מחבל ומשחית לישראל הנמשלים לגפן ורמון. (יב) לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב - כנסת ישראל אומרת זו; כלומר: ישועת יי' כהרף עין , שלא ידעו מאין יבוא עזרם עד שיראוהו בעיניהם , ויתמהו הגוים מגאולתם וחיש פדותם והנפלאות והנוראות שיראם; כמו שנאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מי' ז , טו) , ונאמר "כי אשר לא סופר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו" (יש' נב , טו) - בשביל אומות העולם; ונאמר "מי האמין לשמועתינו וזרוע יי' על מי נגלתה" (שם נג , א). ונאמר מרכבות עמי נדיב - למה שנאמר "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי'" (שם סו , כ).