מאגר הכתר שיר השירים פרק ו עם פירוש רש"י

פרק ו
(א) אנה הלך דודך - מאנּים ומקנתרין האומות את ישראל: אנה הלך דודך? למה הניח אותך עזובה , אלמנה? אנה פנה דודך - כשחזר והשרה רוחו על כורש ונתן רשות לבנות הבית והתחילו לבנות , באו ואמרו להם: אנה פנה דודך - אם חוזר הוא אליך , נבקשנו עמך; כעניין שנאמר "וישמעו צרי יהודה ובנימן כי בני הגולה בונים היכל" וגו' , "ויגשו אל זרובבל" וגו' , "נבנה עמכם כי ככם נדרש לאלהיכם" וגו' (עז' ד , א - ב) - וכוונתם לרעה , כדי להשביתם מן המלאכה. והם משיבים: (ב-ג) דודי ירד לגנו - צוה לנו לבנות היכלו ויהיה שם עמנו. לערוגת (בנוסחנו: לערגות) הבשם - [מקום] מִקטר הקטרת. לרעות בגנים - ועוד ירד לרעות צאנו בגנים אשר נפוצו שם (ע"פ יח' לד , יב); אותם שלא עלו מן הגולה , משרה שכינתו עליהם בבתי כנסיות ובתי מדרשות. וללקוט שושנים - שומע ומקשיב נדברים בתורתו , ללקוט זכיותיהם לכותבם בספר זכרון לפניו , כעניין שנאמר "אז נדברו" וגו' (מל' ג , טז). ומה שאתם אומרין לבקשו עמנו ולבנות עמנו - אני לדודי ולא אתם לו , ולא תבנו עמנו; כעניין שנאמר "לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו" (עז' ד , ג) , ואומר "ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם" (נחמ' ב , כ). הרועה בשושנים - הרועה צאנו במרעה נוח וטוב. (ד) יפה את רעייתי כתרצה - והקדוש ברוך הוא מקלסם על זאת: יפה את רעייתי כשאת רצוייה לי. כך הוא נדרש בסיפרי (ספ"ד לו). נאוה את עתה כאשר בראשונה בירושלם. איומה כנדגלות - חיילי מלאכים; אימתך אטיל עליהם , שלא להלחם ולהשביתכם מן המלאכה; כמה שנאמר בעזרא (ראה נחמ' ו , ג - ו). (ה) הסבי עיניך מנגדי - כבחור שארוסתו עריבה עליו ועיניה נאות , ואומר לה: הסיבי עיניך מנגדי , כי בראותי אותם לבי משתחץ עלי ורוחי גסה בי , ואיני יכול להתאפק. הרהיבוני - הגיסו לבי , כמו "ורהבם עמל ואון" (תה' צ , י); "רהב הם שבת" (יש' ל , ז); 'אשואייר' בלעז. והדוגמא: כך אמר הקדוש ברוך הוא: במקדש זה אי איפשי להשיב לכם ארון וכפורת וכרובים , שהם הרהיבוני בבית ראשון (ראה יומא כא , ב) להראותכם חיבה יתירה עד שמעלתם בי. שערך כעדר העזים - בקטנים ודקים שבכם יש שבח הרבה. (ו) שנייך - קצינים וגבורים שביך כולם לטובה; כעדר הרחלים - הרחל הזו כולה קדושה: צמרה לתכלת , בשרה לקרבן , קרניה לשופרות , שוקיה לחלילין , מעיה לכנורות , עורה לתוף; אבל האומות נמשלו לכלבים (ראה יש' נו , יא) , שאין מהם לקדושה כלום (ראה שה"ז ו , ו). (ח) ששים המה מלכות - אברהם ויוצאי ירכו: בני קטורה שש עשרה (ראה בר' כה , א - ד) , ישמעאל ובניו שלש עשרה (ראה שם , יב - טז) , יצחק ובניו שלשה (ראה שם , יט - כו) , בני יעקב שנים עשר (ראה בר' לה , כב) , בני עשו שש עשרה - בדברי הימים (דה"א א , לה - לז); הרי ששים. ואם תאמר: צא מהם תמנע , שהיא אשה - אברהם מן המיניין. ושמנים פילגשים - נח ובניו עד אברהם , כל תולדות יוצאי התיבה , שמֹנים תמצאם (ראה שה"ז ו , ח). וכשם שהמלכוֹת , שהם נשי המלך , יתירות בגדוּלה על הפילגשים , כך היו אברהם ויוצאי ירכו חשובים , גדולים ויתירים בחשיבות על הכל; כאשר תראה: הגר בת מלכים היתה [ונעשת פלגש לאברהם] (ראה ב"ר מה , א); תמנע בת שלטונים היתה , ונעשית פילגש לעשו (ראה ב"ר פד , יד); ואומר "אל עמק שוה" וגו' (בר' יד , יז) - הושוו כולם בעצה אחת והמליכוהו עליהם (ראה ב"ר מב , ה). ועלמות אין מספר - למשפחות הרבה נחלקו כל אלה. (ט) אחת היא יונתי - ומכולם אחת היא הנבחרת לי ליונה תמה , שהיא תמימה עם בן זוגה. אחת היא לאמה - לכניסייתה; הרבה מחלוקות בבתי מדרשות , כולם לבם להבין תורה על מכונה ועל אמיתתה. ברה היא ליולדתה - יעקב ראה אותן מטה שלימה בלי פסול , והודה וקילס למקום , שנאמר "וישתחו ישראל על ראש המטה" (בר' מז , לא). ראוה בנות - בגדולתה. ויאשרוה - ומה הוא קילוסן? (י) מי זאת הנשקפה - עלינו? ממקום גבוה לנמוך קרוייה 'השקפה'; כך בית המקדש גבוה מכל הארצות. כמו שחר - הולך ומאיר מעט מעט , כך היו ישראל בבית שיני: בתחילה זרובבל פחת יהודה , ולא מלך , משועבדים לפרס וליון , ואחרכך נצחום בית חשמונאי ונעשו מלכים. [איומה כנדגלות] - איומה בגיבוריה כנדגלות של מלכים. כל זה הקדוש ברוך הוא מקלס את כנסת ישראל: "יפה את רעייתי כתרצה" (לעיל , ד) וכל העניין עד כאן. (יא) אל גנת אגוז ירדתי - עוד זה מדברי שכינה: הנני באתי אל מקדש שיני זה אליך , לראות באיבי הנחל - מה לחלוחית מעשים טובים אראה ביך. הפרחה הגפן - אם תפריחי לפניי תלמידים וסופרים ושונים. הנצו הרמונים - מקיימי מצוות , מליאי זכיות. למה נמשלו ישראל באגוז? מה אגוז זה , אתה רואה אותו כולו עץ ואין ניכר מה בתוכו , פצעו - מוצאו מלא מגורות של אוכלין , כך ישראל , צנועין ועינוותנין , ואין תלמידין שבהן ניכרין , ואין מתפארין להכריז על שבחן; בדקתו - אתה מוצא אותו מלא חכמה (ראה שה"ז ו , יא). ועוד כמה מדרשות לדבר (ראה שה"ר ו , יז): מה אגוז זה נופל בטיט ואין מה שבתוכו נמאס , אף ישראל גולין לבין האומות ולוקין מלקיות הרבה ואין מעשיהן נמאסין. (יב) לא ידעתי - כנסת ישראל מתאוננת: לא ידעתי להיזהר מן החטא , שאעמוד בכבודי ובגדולתי , ונכשלתי בשנאת חנם ומחלוקת , שגבר במלכי בית חשמונאי הורקנוס ואריסטובלוס , עד שהביא אחד מהם את מלך רומי וקיבל מידו המלוכה ונעשה לו עבד , ומאז נפשי שמתני להיות מרכבת (בנוסחנו: מרכבות) - להרכיב עלי נדיבות שאר אומות. עמי נדיב - כמו 'עם נדיב' , יו"ד יתירה , כיו"ד של "שכני לבדד" (מי' ז , יד); ["שכני סנה" (דב' לג , טז);] "גנובתי יום" (בר' לא , לט); "רבתי עם" (איכה א , א) ["היושבי בשמים" (תה' קכג , א)]. [נפשי שמתני - אני בעצמי מניתים עלי , כעניין שנאמר "ואת למדת אותם עליך אלופים לראש" (יר' ג , כא).]