פרק ו
[א]
אָ֚נָה
הָלַ֣ךְ
דּוֹדֵ֔ךְ
הַיָּפָ֖ה
בַּנָּשִׁ֑ים
אָ֚נָה
פָּנָ֣ה
דוֹדֵ֔ךְ
וּנְבַקְשֶׁ֖נּוּ
עִמָּֽךְ:
[ב]
דּוֹדִי֙
יָרַ֣ד
לְגַנּ֔וֹ
לַעֲרֻג֖וֹת
הַבֹּ֑שֶׂם
לִרְעוֹת֙
בַּגַּנִּ֔ים
וְלִלְקֹ֖ט
שׁוֹשַׁנִּֽים:
[ג]
אֲנִ֤י
לְדוֹדִי֙
וְדוֹדִ֣י
לִ֔י
הָרֹעֶ֖ה
בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים:
ס
[ד]
יָפָ֨ה
אַ֤תְּ
רַעְיָתִי֙
כְּתִרְצָ֔ה
נָאוָ֖ה
כִּירוּשָׁלִָ֑ם
אֲיֻמָּ֖ה
כַּנִּדְגָּלֽוֹת:
[ה]
הָסֵ֤בִּי
עֵינַ֙יִךְ֙
מִנֶּגְדִּ֔י
שֶׁ֥הֵ֖ם
הִרְהִיבֻ֑נִי
שַׂעְרֵךְ֙
כְּעֵ֣דֶר
הָעִזִּ֔ים
שֶׁגָּלְשׁ֖וּ
מִן־הַגִּלְעָֽד:
[ו]
שִׁנַּ֙יִךְ֙
כְּעֵ֣דֶר
הָרְחֵלִ֔ים
שֶׁעָל֖וּ
מִן־הָרַחְצָ֑ה
שֶׁכֻּלָּם֙
מַתְאִימ֔וֹת
וְשַׁכֻּלָ֖ה
אֵ֥ין
בָּהֶֽם:
[ז]
כְּפֶ֤לַח
הָרִמּוֹן֙
רַקָּתֵ֔ךְ
מִבַּ֖עַד
לְצַמָּתֵֽךְ:
[ח]
שִׁשִּׁ֥ים
הֵ֙מָּה֙
מְלָכ֔וֹת
וּשְׁמֹנִ֖ים
פִּֽילַגְשִׁ֑ים
וַעֲלָמ֖וֹת
אֵ֥ין
מִסְפָּֽר:
[ט]
אַחַ֥ת
הִיא֙
יוֹנָתִ֣י
תַמָּתִ֔י
אַחַ֥ת
הִיא֙
לְאִמָּ֔הּ
בָּרָ֥ה
הִ֖יא
לְיוֹלַדְתָּ֑הּ
רָא֤וּהָ
בָנוֹת֙
וַֽיְאַשְּׁר֔וּהָ
מְלָכ֥וֹת
וּפִֽילַגְשִׁ֖ים
וַֽיְהַלֲלֽוּהָ:
ס
[י]
מִי־זֹ֥את
הַנִּשְׁקָפָ֖ה
כְּמוֹ־שָׁ֑חַר
יָפָ֣ה
כַלְּבָנָ֗ה
בָּרָה֙
כַּחַמָּ֔ה
אֲיֻמָּ֖ה
כַּנִּדְגָּלֽוֹת:
ס
[יא]
אֶל־גִּנַּ֤ת
אֱגוֹז֙
יָרַ֔דְתִּי
לִרְא֖וֹת
בְּאִבֵּ֣י
הַנָּ֑חַל
לִרְאוֹת֙
הֲפָרְחָ֣ה
הַגֶּ֔פֶן
הֵנֵ֖צוּ
הָרִמֹּנִֽים:
[יב]
לֹ֣א
יָדַ֔עְתִּי
נַפְשִׁ֣י
שָׂמַ֔תְנִי
מַרְכְּב֖וֹת
עַמִּ֥י
נָדִֽיב:
פרק ו
(ב)
דודי
ירד
לגנו
-
כמשמעו.
(ד)
ענה
כאשר
ראהּ:
יפה
את...
כנדגלות
-
המחנות
בעלות
הדגלים.
(ה-ז)
והנה
שערך
כעדר
העזים
,
ושניך
כרחלים
,
וכפלח
הרמון
רקתך.
והענין:
הנה
אלה
אותות
שאת
היא
רעייתי
הראשונה
,
ולא
תתערבי
באחרות.
(ח-י)
כי
הנה
שלמה
יש
לו
ששים
מלכות
,
אבל
יונתי
-
אחת
היא;
ואפילו
המלכות
יאשרוה
,
ויתמהו
ויאמרו:
מי
זאת
הנשקפה?
(יא)
ואני
ירדתי
אל
גנת
אגוז
,
לראות
אם
הנצו
הרמונים
,
שנתחבר
שם.
(יב)
ענתה:
לא
ידעתי
אנה
היית
,
באי
זה
גן;
לכן
נפשי
שמתני
במרכבות
עמי
נדיב
,
לבקשך.