פרק ו
[א]
אָ֚נָה
הָלַ֣ךְ
דּוֹדֵ֔ךְ
הַיָּפָ֖ה
בַּנָּשִׁ֑ים
אָ֚נָה
פָּנָ֣ה
דוֹדֵ֔ךְ
וּנְבַקְשֶׁ֖נּוּ
עִמָּֽךְ:
[ב]
דּוֹדִי֙
יָרַ֣ד
לְגַנּ֔וֹ
לַעֲרֻג֖וֹת
הַבֹּ֑שֶׂם
לִרְעוֹת֙
בַּגַּנִּ֔ים
וְלִלְקֹ֖ט
שׁוֹשַׁנִּֽים:
[ג]
אֲנִ֤י
לְדוֹדִי֙
וְדוֹדִ֣י
לִ֔י
הָרֹעֶ֖ה
בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים:
ס
[ד]
יָפָ֨ה
אַ֤תְּ
רַעְיָתִי֙
כְּתִרְצָ֔ה
נָאוָ֖ה
כִּירוּשָׁלִָ֑ם
אֲיֻמָּ֖ה
כַּנִּדְגָּלֽוֹת:
[ה]
הָסֵ֤בִּי
עֵינַ֙יִךְ֙
מִנֶּגְדִּ֔י
שֶׁ֥הֵ֖ם
הִרְהִיבֻ֑נִי
שַׂעְרֵךְ֙
כְּעֵ֣דֶר
הָעִזִּ֔ים
שֶׁגָּלְשׁ֖וּ
מִן־הַגִּלְעָֽד:
[ו]
שִׁנַּ֙יִךְ֙
כְּעֵ֣דֶר
הָרְחֵלִ֔ים
שֶׁעָל֖וּ
מִן־הָרַחְצָ֑ה
שֶׁכֻּלָּם֙
מַתְאִימ֔וֹת
וְשַׁכֻּלָ֖ה
אֵ֥ין
בָּהֶֽם:
[ז]
כְּפֶ֤לַח
הָרִמּוֹן֙
רַקָּתֵ֔ךְ
מִבַּ֖עַד
לְצַמָּתֵֽךְ:
[ח]
שִׁשִּׁ֥ים
הֵ֙מָּה֙
מְלָכ֔וֹת
וּשְׁמֹנִ֖ים
פִּֽילַגְשִׁ֑ים
וַעֲלָמ֖וֹת
אֵ֥ין
מִסְפָּֽר:
[ט]
אַחַ֥ת
הִיא֙
יוֹנָתִ֣י
תַמָּתִ֔י
אַחַ֥ת
הִיא֙
לְאִמָּ֔הּ
בָּרָ֥ה
הִ֖יא
לְיוֹלַדְתָּ֑הּ
רָא֤וּהָ
בָנוֹת֙
וַֽיְאַשְּׁר֔וּהָ
מְלָכ֥וֹת
וּפִֽילַגְשִׁ֖ים
וַֽיְהַלֲלֽוּהָ:
ס
[י]
מִי־זֹ֥את
הַנִּשְׁקָפָ֖ה
כְּמוֹ־שָׁ֑חַר
יָפָ֣ה
כַלְּבָנָ֗ה
בָּרָה֙
כַּחַמָּ֔ה
אֲיֻמָּ֖ה
כַּנִּדְגָּלֽוֹת:
ס
[יא]
אֶל־גִּנַּ֤ת
אֱגוֹז֙
יָרַ֔דְתִּי
לִרְא֖וֹת
בְּאִבֵּ֣י
הַנָּ֑חַל
לִרְאוֹת֙
הֲפָרְחָ֣ה
הַגֶּ֔פֶן
הֵנֵ֖צוּ
הָרִמֹּנִֽים:
[יב]
לֹ֣א
יָדַ֔עְתִּי
נַפְשִׁ֣י
שָׂמַ֔תְנִי
מַרְכְּב֖וֹת
עַמִּ֥י
נָדִֽיב:
פרק ו
(ב)
דודי
ירד
לגנו
-
כאשר
פרשתי
,
שאמרה
לו:
"יבא
דודי
לגנו"
(שה"ש
ד
,
טז);
וכאשר
הקיצה
רדפה
אחריו.
(ד)
וכאשר
ראה
אותה
אמר:
יפה
את.
(ה-ז)
ואמר:
שערך
ושניך
גם
כפלח
הרימון
(רקתך);
והטעם:
כי
את
היא
חשוקתי
הקדמונית
,
ולא
תתערבי
לי
באחרת;
כי
הנה
שערך
ושניך
ורקתך
לעדים
נאמנים
,
ולא
יתכן
שתתערבי
באחרת.
(ח-ט)
כי
אחת
את
בעולם
,
ואין
דומה
לך.
גם
הנה
שלמה
יש
לו
ששים
מלכות
ושמונים
פילגשים
ועלמות
אין
מספר
,
ואין
כמותך
,
כי
אחת
את
לאמך.
(י)
אמרה
היא:
כל
מי
שהיה
רואה
אותי
,
היה
תמה
ואומר:
מי
זאת
הנשקפה
כמו
שחר?!
(יא)
והישבתי
להן:
אל
גן
אגוז
ירדתי.
(יב)
וטעם
לא
ידעתי
-
אמרה:
תמיהה
אני
,
שלא
הרגשתי
ולא
ידעתי
,
שהייתי
הולכת
במרוצה
אליך
כמו
מרכבות
עמי
,
נדיב
הגדול
שיש
בעמי.