מאגר הכתר שיר השירים פרק ז עם פירוש ראב"ע פירוש א הפעם השניה - פשט

פרק ז
[א] שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם:
[ב] מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן:
[ג] שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים:
[ד] שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תָּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה:
[ה] צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק:
[ו] רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים:
[ז] מַה־יָּפִית֙ וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ אַהֲבָ֖ה בַּתַּעֲנוּגִֽים:
[ח] זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת:
[ט] אָמַ֙רְתִּי֙ אֶעֱלֶ֣ה בְתָמָ֔ר אֹחֲזָ֖ה בְּסַנְסִנָּ֑יו וְיִֽהְיוּ־נָ֤א שָׁדַ֙יִךְ֙ כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת הַגֶּ֔פֶן וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים:
[י] וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים:
[יא] אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ: ס
[יב] לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים:
[יג] נַשְׁכִּ֙ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם־פָּרְחָ֤ה הַגֶּ֙פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ:
[יד] הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ:

פרק ז
(א) והייתי שומעת אומרים לי כל רואי: שובי שובי , השולמית! ועניתי להן: מה תחזו בשולמית , שיצאתם לראותה כמחולת המחנים - בשתי המערכות בבא המלך? (ב) ענה ואמר לה: מה יפו פעמיך! וקראה 'בת נדיב' , כמו שאמרה היא "מרכבות עמי נדיב" (שה"ש ו , יב). (ג) שררך - חגור; ובאבנט אבן יקרה עגולה כירח; ועוד , שלא יחסר. ועל זה הפירוש יהיה המזג בענין אחר (ראה פירושו לשה"ש הפעם הראשונה ז , ג). בטנך תֵרָאה כמו ערמת חטים , שהיא למטה עבה. וענין סוגה בשושנים - המלבוש האדום. (ה) צוארך כמגדל השן - לבן. ואחר שדמה עיניה לבריכות , שהן רחבות , דמה החוטם למגדל שהוא שוה , בלא עוות. (ו) ככרמל - בעין (בצבע). כארגמן - שהוא רך במשוש , וכל מלך היה מתאוה להיותו אסור בחבלי שערך. ויש אומרים , כי ענין ברהטים - שדמה השֵער לרהטים. ויש אומרים כי מלך הוא הראש. (ח) ואחר שדמה אותה לתמר , התאוה להיות עמה. (ט) בסנסניו - הם השדים. (יא) אמרה היא: אני לדודי ועלי למלאת תשוקתו. (יב) ועתה לכה דודי נצא השדה , כי לא נוכל להתחבר במדינה (בעיר).