מאגר הכתר שיר השירים פרק ז עם פירוש ראב"ע פירוש ב הפעם השניה - פשט

פרק ז
[א] שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם:
[ב] מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן:
[ג] שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים:
[ד] שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תָּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה:
[ה] צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק:
[ו] רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים:
[ז] מַה־יָּפִית֙ וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ אַהֲבָ֖ה בַּתַּעֲנוּגִֽים:
[ח] זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת:
[ט] אָמַ֙רְתִּי֙ אֶעֱלֶ֣ה בְתָמָ֔ר אֹחֲזָ֖ה בְּסַנְסִנָּ֑יו וְיִֽהְיוּ־נָ֤א שָׁדַ֙יִךְ֙ כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת הַגֶּ֔פֶן וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים:
[י] וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים:
[יא] אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ: ס
[יב] לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים:
[יג] נַשְׁכִּ֙ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם־פָּרְחָ֤ה הַגֶּ֙פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ:
[יד] הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ:

פרק ז
(א) והיה כל רואי צועק אחריי: שובי שובי השולמית; והייתי אומרת להם: מה תחזו בשולמית - שיצאתם כולכם לראותה , כאשר תצאנה שתי מערכות במחולות (בנוסחנו: מחלַת) לקראת המלך , והוא עובר באמצע בין שתי המערכות? וזה עניין המחנים - במחנים. (ב) והיו אומרים: מה יפו פעמיך. ועניין חמוקי יריכיך - שהיו מכוסים בבגד מצוייר במיני חלאים. (ג) שררך - והעניין: בשררך אֵזור; בשרירה חגור מתניה , שיש בו דמות השהרונים. ואחר שדימהו ללבנה בשעת היותה מליאה , אמר , כי זה הסהר שלך לא יחסר אורו כאשר יחסר אור הסהר אחר היותו שלם. בטנך ערימת חטים - שהיתה נראית בחוץ כמו ערימת חטים , עבה מלמטה ודקה מלמעלה. ועניין סוגה בשושנים - אמר כי הערימה לא היתה נראית , כי שושנים היו סביביה. (ה) אפך כמגדל הלבנון - אותו המגדל היה שווה: לא היה בו עוות. (ו) ראשך עליך ככרמל - כעין כרמל. וכארגמן - בעין או באף. וטעם אסור ברהטים - כי דימה השיער , שהוא יורד זה תחת זה , כדמות המים ברהטים; והמלך הוא הראש. או יהיה פירושו , כי המלך הוא היה מתאוה להיות אסור וקשור בחבלי שערה; וזה העניין הזכירוהו שָׁרי קדר החושקים. (ז) מה יפית - אין בעולם תענוג לנפש ולא דבר יפה ונעים כמו החשק. (ח-ט) זאת קומתך. ואשכולות - הם אשכלות הגפן שעלתה עם אילן התמר. כל אחד היה מתאוה ואומר: אעלה בתמר , אחזה בסנסיניו - ויאחז בשדיה , ויריח אפה שהיא כתפוחים. (י) וחכך - הוא הריר שהוא תחת הלשון , שהוא דומה ליין המתהלך במישרים; וירחיש הישֵן כל כך , תשמח הנפש ויעיר הלב. (יא) אמרתי להם , הנערה אומרת: אני לדודי לבדו , לא לכם , המתאוים; ועלי תשוקתו - לעשות חפצו. (יב) ועתה לכה דודי נצא השדה , ונלינה באחת מהכפרים; לא נלך אל המדינה (העיר). (יג) ובעלות השחר נשכימה , ובמקום הראוי , שיש לו ריח טוב , שם אתן את דודי לך - כעניין "נתתי את ידידות נפשי" (יר' יב , ז); ואם הוא הפך. (יד) וטעם הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים - התחברות פה אל פה.