מאגר הכתר שיר השירים פרק ז עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ז
[א] שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם:
[ב] מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן:
[ג] שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים:
[ד] שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תָּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה:
[ה] צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק:
[ו] רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים:
[ז] מַה־יָּפִית֙ וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ אַהֲבָ֖ה בַּתַּעֲנוּגִֽים:
[ח] זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת:
[ט] אָמַ֙רְתִּי֙ אֶעֱלֶ֣ה בְתָמָ֔ר אֹחֲזָ֖ה בְּסַנְסִנָּ֑יו וְיִֽהְיוּ־נָ֤א שָׁדַ֙יִךְ֙ כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת הַגֶּ֔פֶן וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים:
[י] וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים:
[יא] אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ: ס
[יב] לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים:
[יג] נַשְׁכִּ֙ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם־פָּרְחָ֤ה הַגֶּ֙פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ:
[יד] הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ:

פרק ז
(א) שובי שובי השולמית - שלימה ותמימה בלי מום , כמו שאמר למעלה: "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" (שה"ש ד , ז). שובי שובי השולמית , שובי שובי ונחזה בך - ונסתכל ביופייך; והיא משיבתו: מה תחזו בשולמית הזאת - מה כל כך תרצו לחזות הרבה בשולמית. כמחולת המחנים - כבמחול המחניים של משחקים (ע"פ יר' לא , ג) , שרואה את פני חבירו. (ב) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי יריכייך - סתרי יריכייך , כמו חלאים - כמין תכשיטים נאים שהם מעשה ידי אמן באומנות , והם נאים. חלאים - כמו "וחלי כתם" (מש' כה , יב) , וכן "נזמה וחלייתה" (הו' ב , טו). (ג) שוררך אגן הסהר אל יחסר המזג - ביאורו לפי עניינו: שאינו חסר , עיגול; לפי שהאגן עגול. וכן ביאורו: כאגן הזה של מתכת , שהוא צוהר ומוזהר ואינו חסר כלום בעיגולו , אלא עגול בשוה , כך נאה את בטיבורך; לפי שהטבור עגול הוא. ובטנך ערימת חיטים , סוגה - גדורה; וכן כגדר בטנך נאה. (ד) שני שדייך כשני עפרים - מבואר למעלה (שה"ש ד , ה). (ה) כמגדל השן - הוא "מגדל" האמור למעלה (שה"ש ד , ד) , ומשן עשוי היה. וכאשר ביארתי למעלה לו (שם) , לעניין שהוא פשוט מדמהו למגדל שהוא זקוף , פשוט ושוה ולא עקום. עינייך בריכות בחשבון על שער בת רבים - וממנו היה יכול להסתכל על בריכות מים הנמשכים בעיר חשבון , וזה שביארתי (שה"ש א , טו; ה , יב): עינייך הם חזקים ובריאים להסתכל מעלי שער בת רבים על בריכות מים שבחשבון ואינן ניזוקות. כמגדל הלבנון צופה פני דמשק - מגדל אחד בנוי גבוה מעצים יפים שבלבנון , שיכול לצפותן מאת פני דמשק , והיה שוה ותיקון מראהו נאה; וכמוהו משבח אותה. (ו) ראשך עלייך ככרמל הזה , שהקנה זקוף ולא עקום , ושבולת עליו עומד בשוה ונאה לראות , כך ראשך עומד נאה עליך. ודלת ראשך הוא נאה , אמצעית הראש , על שם שהוא מוּדלה ומעולה יותר , נאה הוא כארגמן. על כן מלך אסור ברהטים - ביאור: אסור במרוצתו. מה שתאמרי "לא ידעתי" (שה"ש ו , יב) , שלא סברת שירדתי לגני - עודי ממתינך מרוב שכולך יפה וחמודה , לכן אסור אני כ במרוצתי , שלא רצתי מן הגן עד שתבואי אלי לטייל עמי. (ז) הרהיבוני ברוב יפייך ודיבקתני בך , כי מה יפית ומה נעמת מאד לי להדבק עמך באהבה ידיד בתענוגים , ולא לרוץ להתפרש ממך. (ח) זאת קומתך דמתה לתמר - גבוהה את הרבה כתמר; ואדם גבוה הוא נאה. ושדייך לאשכלות - (שדיים) גדולים לאשה מום הוא לה , וזה שמשבחה: גבוהה את כתמר , ואפילו כך שדייך אינן גדולות כענפי תמר , אלא דומות לאשכולות שהם קטנים - (ט) (אמרתי) שאני אעלה בתמר אחזה בסנסיניו - כדוגמא דתמר מדבר עליה , וכן ביאורו: אני סברתי ואמרתי: יש לי לבא אליך כמו לעלות אל תמר , וגם לאחוז בשדייך כמו בסנסיני ענפים; שהם גדולים ואין זה יופיות. ויהיו נא שדייך כאשכלות הגפן - ביאורו: והנה הם שדייך כאשכלות הגפן , ושווים , לא גדולים ולא קטנים מאד. ואת עצמך גבוהה , וזה הוא נוי לך. כתפוחים - נאים. (י) וחיכך כיין הטוב מאד , שאף שפתי ישינים עושות , והם דובבים , מרחיש פיהם מרב חזקתו; כך דברי חיכך סביב , ונחמד אלי מאד , והולך לדודי למישרים. למישרים - ביאורו: הולך לאהבתי למישרים , לאהבת מישור , ולא בלב ולב. (יא) אני לדודי ועלי תשוקתו - תאוותו ותשוקתו. (יב-יג) לכה דודי נצא השדה - היא מדברת לו: מה שתקראני לילך לטייל בין הגפנים , קומה לכה נא דודי עמי , ונצא שם בשדה , ונלינה בין בני הכפרים , ולבוקר נשכימה לכרמים - סמוכים אצל בני הכפרים.