מאגר הכתר שיר השירים פרק ז עם פירוש ר' יוסף קמחי

פרק ז
(א) שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים - נאמר שתי פעמים , כלומר: שובי לאלהיך ותשובי לעריך , כמו שאמר ירמיהו עליו השלום: "שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה" (יר' לא , כ). ונאמר מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים - מלמד שיעלו ישראל בשמחה רבה וששון וחדוה , שנאמר "ופדויי יי' ישובון ובאו ציון ברנה" וגו' (יש' לה , י) , בכנורות ומחולות בידיהם , מבשרים תהלות אלהיהם. מחנים - למחנה יהודה ומחנה ישראל; יראו עינינו וישמח לבנו. (ב) מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן - אומות העולם יאמרו לזו , בראותם ישועת ישראל ותפארתם; כמו שנאמר "וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו" (יש' נב , י) , ונאמר "ואשרו אתכם כל הגוים" (מל' ג , יב). חמוקי ירכיך - כמו משל להדרת דרכיהם ויפעת מהלכתם , שיראו האומות בעברם בארצם ויצאו לקראתם לכבדם ולאשרם ולעבדם , כמו שנאמר "כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו" (יש' ס , יב); ויאמרו: "הגדיל יי' לעשות עם אלה. הגדיל יי' לעשות עמנו היינו שמחים" (תה' קכו , ב - ג). (ג) שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים - שררך הוא בית המקדש. אל יחסר המזג - שלא יחסר נסכו ולא תבטל עבודתו. פירוש מזג - מֶסֶך , בחילוף הזי"ן בסמ"ך והגימ"ל בכ"ף; כמו שנאמר "יעלוז" (תה' צו , יב) - "יעלוס" (איוב כ , יח); "גנה" (יש' א , ל) ו"כנה" (תה' פ , טז). בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים - זהו ארץ ישראל שנמשלה לבטן , כמו שנאמר בשבילם "יושבי על טבור הארץ" (יח' לח , יב). וידוע לחכמי המשיחה ויודעי דעת המדה הנכוחה , שארץ ישראל במחצית הפלך האמצעי , וכן היא בתבל - כבטן באדם. וירושלם בה - כטבור בבטן במשל. ופירוש סוגה - מן (משנה אבות א , א): 'ועשו סייג לתורה'. (ד) שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה - הם הכהנים והלוים , כמו שפירשנו לעיל (שה"ש ד , ה). (ה) צוארך כמגדל השן עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק - בחשבון. הצואר הוא ההיכל; העינים הם הכהנים ולויים , המורים תורה לישראל ומאירים כעינים לגוף. ונמשלו לברכות חשבון - ליפיו ולבלתי כזבו מימיו , ומפני שמהן יוצאה התורה המשולה למים. על שער בת רבים - שהם על כל ישראל , ללמדם ולהדריכם בדרכי מישרים. ויכול שהוא מקום ידוע בחשבון , נקרא 'שער בת רבים' , והברכות - על זה השער. אפך כמגדל הלבנון - שהוא מגדל גבוה ויפה. והאף הוא מזבח יי' , שבו ריח ניחוח , כמו שנאמר "ישימו קטורה באפך" (דב' לג , י). וצופה פני דמשק - שמגדל זה גבוה ומעולה על פני דמשק , שהיא ארץ מישור וערבה , והמגדל מתעלה עליה; כך ענן הקטרת ועשן העולות עולה מתעלה על בית המקדש מאד מאד. וכך אמרו רבותינו ז"ל בניסים שנעשו בבית המקדש (משנה אבות ה , ה): 'לא כבו הגשמים את אש המערכה ולא נצחה הרוח את עמוד העשן'; מלמד שהוא עולה עד מאד ומתעלה. (ו) ראשך עליך ככרמל ודלת ראשך כארגמן מלך אסור ברהטים - הוא המשיח , שנאמר "ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ" (הו' ב , ב). ונמשל לכרמל - שהוא הר גבוה ויפה. ודלת ראשך כארגמן - להדרת מלבושיהן ומכלול עדייהם. שהארגמן מלבוש יקר הוא , שנאמר "ארגונא ילבש" (דנ' ה , ז). מלך אסור ברהטים - המשיח הנזכר , שהוא אסור בגלותינו וגלה ומטלטל בעונותינו , כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראה מש' יט , א) כי בשבילו נאמר "והוא מחולל מפשעינו מדוכה (בנוסחנו: מדכא) מעונותינו" (יש' נג , ה). ברהטים - הצרות שעברו עלינו. ויכול אדם לומר: אסור ברהטים - בשביל העכבה שיתעכב על קהלות הקדש המפוזרים בכל המקומות וילך עליהם לקבצם מן האדמות - ארצות העמים , הם הרהטים. וכאשר תבא הישועה ויקיים הקדוש ברוך הוא הבשורות והנחמות , אז יאמרו: (ז) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים - מלמד שאין מכלל האהבה אלא בתענוגים , בלי שום חסרון. (ח) זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכולות - כלומר: כאשר יהיו ישראל נאים ויפים , ובינם הכהנים והלוים , מתורה ומחכמה מלאים , אז ישכון הכבוד ביניהם , כמו שנאמר: (ט) אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים - הם ישראל. אשכלות הגפן - הם הכהנים והלוים. וריח אפך כתפוחים - הוא עבודת בית המקדש והניחוחין. מלמד שבזמן שיהיו ישראל בזה הענין , יאחז הכבוד ביניהם ולא יתפרד לעד מהם. (י) וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים - מלמד שהקדוש ברוך הוא ישמח עליהם. משל לחתן יושב בתענוג , ונעם שלחנו ומעדנים לפניו , ורעיתו ויינו , והוא שותה ומתעדן מן היין ומשמח לבבו , עד שישן מרוב תענוגו; לפיכך נאמר: דובב שפתי ישנים. ודובב - כמו 'דובר' , מן "דבת רבים" (יר' כ , י). הולך לדודי למישרים - כמו שנאמר "כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים" (מש' כג , לא). והוא שותה כדת אין אונס (ע"פ אס' א , ח) , אלא לשמח ולעלוז בו; והוא מספר אהבים ומשיר נואם , עד שרוצה להתנמנם. ונמשל חך הכלה לאלו התענוגים הנזכרים , כמו שנאמר בחתן "חכו ממתקים" (שה"ש ה , טז). (יא) אני לדודי ועלי תשוקתו - כאשר השלים לספר שבחיה , היא תשיב אמריה (ע"פ שו' ה , כט) ותאמר: אני לדודי ועלי תשוקתו; כלומר: כאשר אני בזה השבח אצל דודי , אדע שלא יסור ממני לעולם , אלא תהיה בי תשוקתו ובי ידבק ברב אהבתו. (יב) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים - עתה ישוב לספר תחלת מוצאינו מן הגלות הזה. וכאשר יצאו השבטים , כמו שנאמר "כי עתה תצאי מקריה ושכנת בשדה ובאת עד בבל ושם (בנוסחנו: שם) תנצלי ושם (בנוסחנו: שם) יגאלך יי' מכף אויביך" (מי' ד , י). נלינה בכפרים - מקומות מלוניהם במסעיהם. (יג) נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח הסמדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך - כרמים אלו בארץ ישראל , כמו שנאמר "ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה" (הו' ב , יז) , ונאמר "עוד תטעי כרמים בהרי שומרון" (יר' לא , ד). שם אתן את דודי לך - כלומר: שם אעבדך ושם אכבדך. (יד) הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך - זהו לזמן שנאמר "ומעין יצא מבית יי' והשקה את נחל השטים" (ראה יואל ד , יח); ונאמר "על הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל לא יבול עלהו ולא יתום פריו לחדשיו יבכר כי מימיו מן המקדש המה יוצאים והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה" (יח' מז , יב). ונאמר: דודי צפנתי לך - הבִּכורים שיביאו מהם , והמנחות חדשים גם ישנים.