פרק ז
[א]
שׁ֤וּבִי
שׁ֙וּבִי֙
הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית
שׁ֥וּבִי
שׁ֖וּבִי
וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ
מַֽה־תֶּחֱזוּ֙
בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית
כִּמְחֹלַ֖ת
הַֽמַּחֲנָֽיִם:
[ב]
מַה־יָּפ֧וּ
פְעָמַ֛יִךְ
בַּנְּעָלִ֖ים
בַּת־נָדִ֑יב
חַמּוּקֵ֣י
יְרֵכַ֔יִךְ
כְּמ֣וֹ
חֲלָאִ֔ים
מַעֲשֵׂ֖ה
יְדֵ֥י
אָמָּֽן:
[ג]
שָׁרְרֵךְ֙
אַגַּ֣ן
הַסַּ֔הַר
אַל־יֶחְסַ֖ר
הַמָּ֑זֶג
בִּטְנֵךְ֙
עֲרֵמַ֣ת
חִטִּ֔ים
סוּגָ֖ה
בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים:
[ד]
שְׁנֵ֥י
שָׁדַ֛יִךְ
כִּשְׁנֵ֥י
עֳפָרִ֖ים
תָּאֳמֵ֥י
צְבִיָּֽה:
[ה]
צַוָּארֵ֖ךְ
כְּמִגְדַּ֣ל
הַשֵּׁ֑ן
עֵינַ֜יִךְ
בְּרֵכ֣וֹת
בְּחֶשְׁבּ֗וֹן
עַל־שַׁ֙עַר֙
בַּת־רַבִּ֔ים
אַפֵּךְ֙
כְּמִגְדַּ֣ל
הַלְּבָנ֔וֹן
צוֹפֶ֖ה
פְּנֵ֥י
דַמָּֽשֶׂק:
[ו]
רֹאשֵׁ֤ךְ
עָלַ֙יִךְ֙
כַּכַּרְמֶ֔ל
וְדַלַּ֥ת
רֹאשֵׁ֖ךְ
כָּאַרְגָּמָ֑ן
מֶ֖לֶךְ
אָס֥וּר
בָּרְהָטִֽים:
[ז]
מַה־יָּפִית֙
וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ
אַהֲבָ֖ה
בַּתַּעֲנוּגִֽים:
[ח]
זֹ֤את
קֽוֹמָתֵךְ֙
דָּמְתָ֣ה
לְתָמָ֔ר
וְשָׁדַ֖יִךְ
לְאַשְׁכֹּלֽוֹת:
[ט]
אָמַ֙רְתִּי֙
אֶעֱלֶ֣ה
בְתָמָ֔ר
אֹחֲזָ֖ה
בְּסַנְסִנָּ֑יו
וְיִֽהְיוּ־נָ֤א
שָׁדַ֙יִךְ֙
כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת
הַגֶּ֔פֶן
וְרֵ֥יחַ
אַפֵּ֖ךְ
כַּתַּפּוּחִֽים:
[י]
וְחִכֵּ֕ךְ
כְּיֵ֥ין
הַטּ֛וֹב
הוֹלֵ֥ךְ
לְדוֹדִ֖י
לְמֵישָׁרִ֑ים
דּוֹבֵ֖ב
שִׂפְתֵ֥י
יְשֵׁנִֽים:
[יא]
אֲנִ֣י
לְדוֹדִ֔י
וְעָלַ֖י
תְּשׁוּקָתֽוֹ:
ס
[יב]
לְכָ֤ה
דוֹדִי֙
נֵצֵ֣א
הַשָּׂדֶ֔ה
נָלִ֖ינָה
בַּכְּפָרִֽים:
[יג]
נַשְׁכִּ֙ימָה֙
לַכְּרָמִ֔ים
נִרְאֶ֞ה
אִם־פָּרְחָ֤ה
הַגֶּ֙פֶן֙
פִּתַּ֣ח
הַסְּמָדַ֔ר
הֵנֵ֖צוּ
הָרִמּוֹנִ֑ים
שָׁ֛ם
אֶתֵּ֥ן
אֶת־דֹּדַ֖י
לָֽךְ:
[יד]
הַֽדּוּדָאִ֣ים
נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ
וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙
כָּל־מְגָדִ֔ים
חֲדָשִׁ֖ים
גַּם־יְשָׁנִ֑ים
דּוֹדִ֖י
צָפַ֥נְתִּי
לָֽךְ:
פרק ז
(א)
שובי
שובי
השולמית
-
שלימה
ותמימה
בלי
מום
,
כמו
שאמר
למעלה:
"כולך
יפה
רעייתי
ומום
אין
בך"
(שה"ש
ד
,
ז).
שובי
שובי
השולמית
,
שובי
שובי
ונחזה
בך
-
ונסתכל
ביופייך;
והיא
משיבתו:
מה
תחזו
בשולמית
הזאת
-
מה
כל
כך
תרצו
לחזות
הרבה
בשולמית.
כמחולת
המחנים
-
כבמחול
המחניים
של
משחקים
(ע"פ
יר'
לא
,
ג)
,
שרואה
את
פני
חבירו.
(ב)
מה
יפו
פעמיך
בנעלים
בת
נדיב
חמוקי
יריכייך
-
סתרי
יריכייך
,
כמו
חלאים
-
כמין
תכשיטים
נאים
שהם
מעשה
ידי
אמן
באומנות
,
והם
נאים.
חלאים
-
כמו
"וחלי
כתם"
(מש'
כה
,
יב)
,
וכן
"נזמה
וחלייתה"
(הו'
ב
,
טו).
(ג)
שוררך
אגן
הסהר
אל
יחסר
המזג
-
ביאורו
לפי
עניינו:
שאינו
חסר
,
עיגול;
לפי
שהאגן
עגול.
וכן
ביאורו:
כאגן
הזה
של
מתכת
,
שהוא
צוהר
ומוזהר
ואינו
חסר
כלום
בעיגולו
,
אלא
עגול
בשוה
,
כך
נאה
את
בטיבורך;
לפי
שהטבור
עגול
הוא.
ובטנך
ערימת
חיטים
,
סוגה
-
גדורה;
וכן
כגדר
בטנך
נאה.
(ד)
שני
שדייך
כשני
עפרים
-
מבואר
למעלה
(שה"ש
ד
,
ה).
(ה)
כמגדל
השן
-
הוא
"מגדל"
האמור
למעלה
(שה"ש
ד
,
ד)
,
ומשן
עשוי
היה.
וכאשר
ביארתי
למעלה
לו
(שם)
,
לעניין
שהוא
פשוט
מדמהו
למגדל
שהוא
זקוף
,
פשוט
ושוה
ולא
עקום.
עינייך
בריכות
בחשבון
על
שער
בת
רבים
-
וממנו
היה
יכול
להסתכל
על
בריכות
מים
הנמשכים
בעיר
חשבון
,
וזה
שביארתי
(שה"ש
א
,
טו;
ה
,
יב):
עינייך
הם
חזקים
ובריאים
להסתכל
מעלי
שער
בת
רבים
על
בריכות
מים
שבחשבון
ואינן
ניזוקות.
כמגדל
הלבנון
צופה
פני
דמשק
-
מגדל
אחד
בנוי
גבוה
מעצים
יפים
שבלבנון
,
שיכול
לצפותן
מאת
פני
דמשק
,
והיה
שוה
ותיקון
מראהו
נאה;
וכמוהו
משבח
אותה.
(ו)
ראשך
עלייך
ככרמל
הזה
,
שהקנה
זקוף
ולא
עקום
,
ושבולת
עליו
עומד
בשוה
ונאה
לראות
,
כך
ראשך
עומד
נאה
עליך.
ודלת
ראשך
הוא
נאה
,
אמצעית
הראש
,
על
שם
שהוא
מוּדלה
ומעולה
יותר
,
נאה
הוא
כארגמן.
על
כן
מלך
אסור
ברהטים
-
ביאור:
אסור
במרוצתו.
מה
שתאמרי
"לא
ידעתי"
(שה"ש
ו
,
יב)
,
שלא
סברת
שירדתי
לגני
-
עודי
ממתינך
מרוב
שכולך
יפה
וחמודה
,
לכן
אסור
אני
כ
במרוצתי
,
שלא
רצתי
מן
הגן
עד
שתבואי
אלי
לטייל
עמי.
(ז)
הרהיבוני
ברוב
יפייך
ודיבקתני
בך
,
כי
מה
יפית
ומה
נעמת
מאד
לי
להדבק
עמך
באהבה
ידיד
בתענוגים
,
ולא
לרוץ
להתפרש
ממך.
(ח)
זאת
קומתך
דמתה
לתמר
-
גבוהה
את
הרבה
כתמר;
ואדם
גבוה
הוא
נאה.
ושדייך
לאשכלות
-
(שדיים)
גדולים
לאשה
מום
הוא
לה
,
וזה
שמשבחה:
גבוהה
את
כתמר
,
ואפילו
כך
שדייך
אינן
גדולות
כענפי
תמר
,
אלא
דומות
לאשכולות
שהם
קטנים
-
(ט)
(אמרתי)
שאני
אעלה
בתמר
אחזה
בסנסיניו
-
כדוגמא
דתמר
מדבר
עליה
,
וכן
ביאורו:
אני
סברתי
ואמרתי:
יש
לי
לבא
אליך
כמו
לעלות
אל
תמר
,
וגם
לאחוז
בשדייך
כמו
בסנסיני
ענפים;
שהם
גדולים
ואין
זה
יופיות.
ויהיו
נא
שדייך
כאשכלות
הגפן
-
ביאורו:
והנה
הם
שדייך
כאשכלות
הגפן
,
ושווים
,
לא
גדולים
ולא
קטנים
מאד.
ואת
עצמך
גבוהה
,
וזה
הוא
נוי
לך.
כתפוחים
-
נאים.
(י)
וחיכך
כיין
הטוב
מאד
,
שאף
שפתי
ישינים
עושות
,
והם
דובבים
,
מרחיש
פיהם
מרב
חזקתו;
כך
דברי
חיכך
סביב
,
ונחמד
אלי
מאד
,
והולך
לדודי
למישרים.
למישרים
-
ביאורו:
הולך
לאהבתי
למישרים
,
לאהבת
מישור
,
ולא
בלב
ולב.
(יא)
אני
לדודי
ועלי
תשוקתו
-
תאוותו
ותשוקתו.
(יב-יג)
לכה
דודי
נצא
השדה
-
היא
מדברת
לו:
מה
שתקראני
לילך
לטייל
בין
הגפנים
,
קומה
לכה
נא
דודי
עמי
,
ונצא
שם
בשדה
,
ונלינה
בין
בני
הכפרים
,
ולבוקר
נשכימה
לכרמים
-
סמוכים
אצל
בני
הכפרים.