מאגר הכתר שיר השירים פרק ז עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק ז
[א] שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם:
[ב] מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן:
[ג] שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים:
[ד] שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תָּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה:
[ה] צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק:
[ו] רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים:
[ז] מַה־יָּפִית֙ וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ אַהֲבָ֖ה בַּתַּעֲנוּגִֽים:
[ח] זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת:
[ט] אָמַ֙רְתִּי֙ אֶעֱלֶ֣ה בְתָמָ֔ר אֹחֲזָ֖ה בְּסַנְסִנָּ֑יו וְיִֽהְיוּ־נָ֤א שָׁדַ֙יִךְ֙ כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת הַגֶּ֔פֶן וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים:
[י] וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים:
[יא] אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ: ס
[יב] לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים:
[יג] נַשְׁכִּ֙ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם־פָּרְחָ֤ה הַגֶּ֙פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ:
[יד] הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ:

פרק ז
(א) ואמרו לי רואיי: שובי שובי השולמית - כלומר: בת ירושלם; שירושלם היתה נקראת 'שלם' מתחילה (ראה בר' יד , יח) , לכך קורא אותה 'שולמית'. ונחזה בך - ונראה ביופייך. ואמרתי להם: מה תחזו - כלומר: מה יופי תוכלו לראות בי עכשיו , כמו שהייתם רואים במחולות המחניים , שהייתי מקושטת בתוך המחולות שלמחנות הבתולות , ושם הייתם רואים יופיי? אבל עכשיו אני טרודה בדרך , מה יופי תראו בי? (ב) והם אמרו לי: מה יפו פעמייך - זה היופי אנו רואים בך: פעמיך בנעלים - רגליך הם יפים במנעלים שלך. והתחיל לשבחה מן הרגלים: חמוקי - כמו: סתרי יריכייך (ראה סוכה מט , ב). חלאים - מיני מרגליות. (ג) שררך אגן - הטבור שלך הוא דומה למזרק שלכסף עגול , מלא יין אדום שהוא מזוג במים. אגן - כמו "וישם באגנות" (שמ' כד , ו). הסהר - עגול כמו הירח; תרגום "ירח" (בר' לז , ט): "סיהרא" (ת"א). אל יחסר המזג - מן האגן , אלא תמיד הוא מלא מיין מזוג , ואז נראה יפה למאד. ערמת חטים - כמו כָּרִי שלחטים , שהוא רחב מלמטה וצר מלמעלה; והיתה אותה הערימה סוגה בשושנים. (ה) השן - עצם הפיל. עינייך בריכות - הם מעיינות מים שהיו בחשבון על שער בת רבים. חשבון - הוא שם מקום (ראה במ' כא , כו). ומפני שהיו נאות אותם הברכות והיו ידועות להם ביופיין , לפיכך המשילו עיניה להם. אפך - החוטם שלך הוא זקוף בשוה וביושר כמגדל הלבנון , שאותו המגדל צופה פני דמשק; וידוע היה להם אותו המגדל. (ו) ככרמל - כהר הכרמל , שהוא נאה על כל הרים. ודלת ראשך - הם השערות המודלות ויורדות מלמעלה למטה , ודומה לו (משנה סוכה א , ד): הדלה עליה את הגפן. מלך אסור ברהטים - כמו "רהיטנו ברותים" (שה"ש א , יז) , ופתרונו: אפילו המלך מתאוה להיות אסור וקשור על רהיטי ביתך , להשתכל תמיד ביופייך; כך פירש דוד קמחי (שרשים: 'רהט'). ועוד יש לפרשו כמו "ברהטים בשקתות המים" (בר' ל , לח) , וזה הרהטים האמור כאן הם המרזבים העומדים אצל גג הבית להוציא גשמי הגג לחוץ , ובאותם הרהטים מתאוה המלך להיות אסור וקשור , להיות משתכל ביופייך. (ז) מה יפית ומה נעמת - עד כאן סיפרה האהובה לאהוב: כך וכך אמרו לי רואיי כשראוני , ועכשיו משיב לה האהוב ואומר לה: מה יפית ומה נעמת את , אהבה , בהתענגנו יחד. (ח) ושדייך דומים לשני אשכלות התמרים. (ט) בסנסיניו - בענפיו. ויהיו נא דומים לי שני שדייך לשני אשכלות הגפן. (י) וחכך נודף כיין הטוב , הולך לדודי למישרים - כך הולך חכך לאהבתי ומסלקני מן הדעת , כמו היין הטוב שהשותה אותו הולך למישרים. דובב חכך שפתי ישינים; דובב - לשון דיבור. (יא) אני לדודי - משיבה האהובה ואומרת: אני איני עומדת אלא בשביל אהובי , כי כל תשוקתו ואהבתו היא עלי. (יב-יג) לכה דודי - אומרת האהובה לאהוב: לכה ונצא השדה ונלינה בכפרים , במקום שאין ריבוי עם , והוא סמוך לכרמים , שנוכל להשכים ולילך לכרמים לשמוח בכל שעה שנרצה. (יד) הדודאים - נראה אם נתנו ריח. דודי צפנתי לך - אהבָתי לא גיליתי לאהוב אחר , אלא צפנתי והצנעתי אותה לך.