מאגר הכתר שיר השירים פרק ז עם פירוש רש"י

פרק ז
[א] שׁ֤וּבִי שׁ֙וּבִי֙ הַשּׁ֣וּלַמִּ֔ית שׁ֥וּבִי שׁ֖וּבִי וְנֶחֱזֶה־בָּ֑ךְ מַֽה־תֶּחֱזוּ֙ בַּשּׁ֣וּלַמִּ֔ית כִּמְחֹלַ֖ת הַֽמַּחֲנָֽיִם:
[ב] מַה־יָּפ֧וּ פְעָמַ֛יִךְ בַּנְּעָלִ֖ים בַּת־נָדִ֑יב חַמּוּקֵ֣י יְרֵכַ֔יִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י אָמָּֽן:
[ג] שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים:
[ד] שְׁנֵ֥י שָׁדַ֛יִךְ כִּשְׁנֵ֥י עֳפָרִ֖ים תָּאֳמֵ֥י צְבִיָּֽה:
[ה] צַוָּארֵ֖ךְ כְּמִגְדַּ֣ל הַשֵּׁ֑ן עֵינַ֜יִךְ בְּרֵכ֣וֹת בְּחֶשְׁבּ֗וֹן עַל־שַׁ֙עַר֙ בַּת־רַבִּ֔ים אַפֵּךְ֙ כְּמִגְדַּ֣ל הַלְּבָנ֔וֹן צוֹפֶ֖ה פְּנֵ֥י דַמָּֽשֶׂק:
[ו] רֹאשֵׁ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ כַּכַּרְמֶ֔ל וְדַלַּ֥ת רֹאשֵׁ֖ךְ כָּאַרְגָּמָ֑ן מֶ֖לֶךְ אָס֥וּר בָּרְהָטִֽים:
[ז] מַה־יָּפִית֙ וּמַה־נָּעַ֔מְתְּ אַהֲבָ֖ה בַּתַּעֲנוּגִֽים:
[ח] זֹ֤את קֽוֹמָתֵךְ֙ דָּמְתָ֣ה לְתָמָ֔ר וְשָׁדַ֖יִךְ לְאַשְׁכֹּלֽוֹת:
[ט] אָמַ֙רְתִּי֙ אֶעֱלֶ֣ה בְתָמָ֔ר אֹחֲזָ֖ה בְּסַנְסִנָּ֑יו וְיִֽהְיוּ־נָ֤א שָׁדַ֙יִךְ֙ כְּאֶשְׁכְּל֣וֹת הַגֶּ֔פֶן וְרֵ֥יחַ אַפֵּ֖ךְ כַּתַּפּוּחִֽים:
[י] וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים:
[יא] אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ: ס
[יב] לְכָ֤ה דוֹדִי֙ נֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֔ה נָלִ֖ינָה בַּכְּפָרִֽים:
[יג] נַשְׁכִּ֙ימָה֙ לַכְּרָמִ֔ים נִרְאֶ֞ה אִם־פָּרְחָ֤ה הַגֶּ֙פֶן֙ פִּתַּ֣ח הַסְּמָדַ֔ר הֵנֵ֖צוּ הָרִמּוֹנִ֑ים שָׁ֛ם אֶתֵּ֥ן אֶת־דֹּדַ֖י לָֽךְ:
[יד] הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ:

פרק ז
(א) שובי שובי השולמית - אומרים אלי: שובי שובי מאחרי המקום. השולמית - השלֵימה באמונתך עמו. שובי שובי אלינו ונחזה בך - נציב ממך נציבים ושלטונים; כמו "ואתה תחזה מכל העם" (שמ' יח , כא); כך דרש רבי תנחומא (תנח' במדבר יא). דבר אחר (ראה שם): ונחזה בך - נתבונן אליך , מה גדולה ניתן לך. והיא אומרת: מה תחזו בשולמית - מה גדולה אתם יכולים לפסוק לי שתהא שוה לגדולתי , אפילו לגדולת דגלי מחולות (בנוסחנו: מחֹלַת) מחנות המדבר? שולמית - 'אינטרינייא' בלעז. (ב) מה יפו פעמיך בנעלים - הם אומרים לה: חפצים אנו שתדבקי בנו , בשביל נוי וחשיבות שראינו בך בעודך ביופייך. יפו פעמיך בעליית הרגלים , בת נדיבים (ראה סוכה מט , ב). חמוקי יריכיך - סתרי יריכיך. כמו חלאים - קבוצת עדיי זהב קרוי "חלי כתם" (מש' כה , יב); 'אל חולי' בלשון ערבי. ורבותינו דרשוהו על נקבי השיתין של נסכים , שנעשו מששת ימי בראשית , עגולים כמו ירך (ראה סוכה מט , א); כמו חלאים - לשון חפירה , כמו 'חוליית הבור' (ראה משנה שבת יא , ב). מעשה ידי אמן - ידי הקדוש ברוך הוא; במסכת סוכה (מט , א). אמן - כמו 'אוּמן'. קילוסו של הקדוש ברוך הוא - ישראל מקלסין אותו מלמעלה למטה , ומתחילין מ"ראשו כתם פז" (שה"ש ה , יא) ויורדין ובאין עד "שוקיו עמודי שש" (שם , טו) , לפי שהם באים לרַצותו להוריד שִיכְנוֹ מן העליונים לתחתונים. והוא מונה קילוסה מלמטה למעלה: מה יפו פעמיך - הם הרַגלים , ומונה והולך למעלה עד "ראשך עליך ככרמל" (להלן , ו) , שהוא בא למושכה אליו. (ג) שררך אגן הסהר - טבורך כאוגן [(ת"ג:) 'בוקליר' (בלעז)] של מים צלולין שרוחצין בהן; והוא עגול ועשוי מאבני שייש , ובלשון ערבי קרוי 'סהר'. ועל שם שהטבור כמין נקב עגול , מושלו באוגן עגול. והדוגמא: על שם לשכת הגזית היושבת בטבור הארץ (ראה תנח' קדושים י). אל יחסר המזג - לא יכלה משם משקה; לא יפלא [רוצה לומר: לא יכלה ולא יפסוק] משם שום דבר הוראה. בטנך ערימת חטים - שהכל צריכים לה. סוגה בשושנים - גדורה ומסוייגת בגדר שושנים. דיי לה בגדר קל , ואין אחד מכם פורץ בו ליכנס: הרי חתן נכנס לחופה , לבו מגעגע לחיבת חיתוניו , בא ליזקק לה , אמרה לו: טיפה כחרדל ראיתי - הרי הופך פניו לצד אחר. איזה נחש נשכו ואיזה עקרב עקצו? הרי שהוא עובר בדרך , ראה בכורות בראשי תאנים , פשט ידו ליטול , אמרו לו: של ישראל הן - הוא מושך את ידו , בשביל הגזל; הרי סוגה בשושנים. (ד) שני שדייך - שני הלוחות (ראה מכיל' יתרו בחדש ח). דבר אחר: מלך וכהן גדול. (ה) צוארך - ההיכל והמזבח שהם זקופים וגבוהים , ולשכת הגזית גם היא שם , עשויין לחוזק ולמגן כמגדל עוז. עינייך - כבריכות אשר בחשבון המושכות מים , כן עיניך על שער בת רבים - חכמייך כשהן יושבין בשערי ירושלים העיר בת רב עם , ועסוקין בחשבון תקופות ומזלות , חכמתם ובינתם לעיני העמים (ראה דב' ד , ו; שבת עה , א) מושכת כבריכות מים. ועוד יש לפרש בריכות בחשבון - כמו "יונים" (שה"ש א , טו) , ולשון משנה הוא (ב"ב ה , ג): הלוקח פירות שובך מפריח בריכה ראשונה; 'קובידש' בלעז. אפך כמגדל הלבנון - איני יכול לפרשו לשון 'חוטם' , לא לעניין פשט ולא לעניין דוגמא , כי מה קילוס נוי יש בחוטם גדול וזקוף כמגדל? ואומר אני: אפך - לשון 'פנים'; וזה שהוא אומרו לשון יחיד , ואינו אומר 'אפייך' - שעל המצח הוא מדבר , שהוא עיקר הכרת פנים , כעניין שנאמר "הכרת פניהם ענתה בם" (יש' ג , ט). ותדע , שהרי מקלסה והולך מלמטה למעלה: עינייך בריכות בחשבון , ואחריהם המצח. וכן האומות מקלסות: מצחך חזק לעומת (ע"פ יח' ג , ח) מצח כל הבאים להתעותך ולפתותך. כמגדל הלבנון הצופה פני דמשק - ראיתי במדרש (ראה ספ"ד א): זה בית יער הלבנון שעשה שלמה (ראה מ"א ז , ב) , שהעומד עליו צופה ומונה כמה בתים יש בדמשק. דבר אחר: פניך צופות פני דמשק - מצפות לבא שערי ירושלים עד דמשק , שנאמר "ודמשק מנוחתו" (זכ' ט , א) - שעתידה ירושלים להאריך ולהרחיב עד דמשק (ראה שה"ר ז , ג). (ו) ראשך עליך ככרמל - אילו תפילין שבראש , שנאמר "וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך" (דב' כח , י); הרי שהן חוזקן ומוראן כסלע הרים , וכרמל הוא ראש ההרים. ודלת ראשך - קליעת שערות נזירייך נאה במצוותה כקליעת ארגמן. דלת ראשך - על שם שהקליעה מוּדלת על גובה הראש. מלך אסור ברהטים - שמו של מקום קשור בתלתליה , שנאמר "נזר אלהיו על ראשו" (במ' ו , ז). רהטים - 'קורנץ' בלעז , כך קורין לתלתלי האזורות שקושרין בהן החגורה. דבר אחר: מלך אסור ברהטים - הקדוש ברוך הוא נקשר באהבה [במצות ו]בריצות שאתם רצין לפניו. (ז) מה יפית ומה נעמת - אחר שפרט קילוס כל אבר ואבר , כָּלל כלל דבר: מה יפית כולך ומה נעמת , לידבק ביך אהבה ההוגנת להתענג בה. (ח) [הקילוס הזה אינו מעניין נוי אשה כקילוס הראשון , שהעליון - דודה מקלסה , וזה - ריעותיה מקלסות אותה על שם מעשיה , לומר: הגונה את להתחבר עמך.] זאת קומתך דמתה לתמר - ראינו נוי קומתך בימי נבוכד נצר , שכל האומות היו כורעות ונופלות לפני הצלם , ואת עומדת קומה זקופה כתמר הזה (ראה דנ' ג). ושדיך לאשכולות - דניאל , חנניה מישאל ועזריה (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , יד) , שהיו לך כְּשָׁדַים לינק מהם , דמו לאשכולות שמשפיעות משקה , כך הם השפיעו להניק וללמד את הכל שאין יראה כיראתם. עד כאן קלסו האומות , מכאן ואילך דברי שכינה לגלות ישראל שבין האומות: (ט) אמרתי אעלה בתמר - מתפאר אני בין חיילות של מעלה בכם , שאתעלה ואתקדש על ידכם בתחתונים , שתקדשו את שמי בין האומות. אחזה בסנסניו - ואני אאחוז ואדבק בכם. 'סנסנים' - ענפים. ויהיו נא שדיך - ועתה האמיתי את דברי , שלא תתפתי אחר האומות , ויהיו הטובים והחכמים שביך עומדים באמונתם להשיב דברים למפתים אותך , שילמדו מהם הקטנים שבהם. (י) וחכך יהיה כיין הטוב - הזהרי בתשובותיך שיהיו כיין הטוב. הולך לדודי למישרים - זהירה אני להשיב לכם שאעמוד באמונתי , שיהא חכי הולך לפני דודי לאהבת מישור , שהיא מן הלב ולא ברמייה ועקובה. כיין הטוב שהוא דובב שפתי ישינים - אף אבותיי בקבר ישמחו בו ויודו על חלקם. דובב - מרחיש , 'פרומייר' בלעז , ויסודו לשון 'דיבור'. (יא) וכך היא התשובה: אני לדודי , וגם הוא משתוקק לי. (יב) לכה דודי נצא השדה - דרשו רבותינו בעירובין (כא , ב): אמרה כנסת ישראל: רבונו של עולם , אל תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות , אלא כיושבי פרזות , שהן בעלי אומנות ועוסקין בתורה מתוך הדחק. נלינה בכפרים - בכופרים; בוא ואראך בני עשו , שהשפעת להם טובה וכופרים בך (ראה שם). (יג) נשכימה לכרמים - אילו בתי כנסיות ובתי מדרשות. נראה אם פרחה הגפן - אילו בעלי מקרא. פתח הסמדר - כשהפרח נופל והענבים ניכרים הוא פיתוח הסמדר; ולהם דימה בעלי משנה , שהם קרובים ליהנות מהם בהוראת התורה. הנצו הרמונים - כשהן גמורין והנץ שסביבותם נופל. הנצו - נפל נצן; ולהם דימה בעלי תלמוד , שהן בחכמה גמורה וראויין להורות. שם אתן את דודיי - שם אראך כבודי וגודלי , שבח בניי ובנותיי (ראה עירובין כא , ב). (יד) הדודאים נתנו ריח - דודאי התאנים הטובות והרעות , כעניין שנאמר "הראני יי' והנה שני דודאי תאנים" וגו' "הדוד האחד תאנים טובות מאד" וגו' "והדוד האחד תאנים רעות מאד" (ראה יר' כד , א - ב) , אילו פושעי ישראל; עכשיו שניהם נתנו ריח - כולם מבקשים פניך. ועל פתחינו כל מגדים - יש בידינו שכר מצוות הרבה. חדשים וגם (בנוסחנו: גם) ישנים - שחידשו סופרים עם הישנים שכתבתה עלי. צפנתי לך - לשמך ולעבודתך צפנתים בלבי (ראה שה"ר ז , יח). דבר אחר (ראה שם): צפנתי להראות לך שקיימתים.