מאגר הכתר שיר השירים פרק ז עם פירוש רשב"ם

פרק ז
(א) והוא משיב לה: שובי שובי השולמית ונחזה אני וריעיי ביופי גופך והדרת קומתך; והיא משיבתו: מה תחזו בי וביופיי והדרת קומתי שקראתני 'שולמית' , שאתה אומר לי להתראות לכל כאילו אני הולכת במחולות (בנוסחנו: מחלַת) , וגנאי לי להתראות לכל , ולא אשוב אליך. והוא משיב לה כדי לפייסה ולספר שבחה מלמטה למעלה: (ב) מה יפו פסיעותייך וקישוטי נעלייך , כבודה בת מלך (ע"פ תה' מה , יד) , סתרי יריכייך נאים ויפים כמו חלאים ותכשיטים מעשה ידי אומן - עשויין באומנות. (ג) שוררך וטבורך צח ובר , נקי כאגן וגביע מלא מים , שהוא לבן וצח בתוכו מחמת לובן המים ולובן הגביע הדומה לסהר , שאינו חסר ממזיגת מים. בטנך משופע לכאן ולכאן כגל וערימת חיטים גדורה ומסוייגת בגדר של שושנים; שאר ערימות גדורות גדר קוצים , וזאת גדורה סביבה בשושנים. ולובן החיטים ואודם השושנים מצטרפים , והגון דבר ונאה לכל; כך בטנך לבן - אדמדם ביופי ונוי. (ד) שני שדייך דבוקים ומכוונים כשני תאומים בני צבייה. (ה) צוארך זקוף כמגדל בנוי על שן סלע , שהוא זקוף ונראה לכל. עינייך צלולים ונאין כבריכות מים בחשבון של שער בת רבים , שרוב בני העיר יוצאין ונכנסין בה , שהרבים באים להסתכל שם ולטייל. וחוטמך זקוף כמגדל אשר בלבנון הצופה ועומד פני דמשק. (ו) ראשך עליך בגובה כהר הכרמל , ושיער ראשך נאה והגון כארגמן , שאינו לבן כל כך; 'אינדש קלייראש' בלעז (כחול סגול בוהק). ואני המלך , אוהבך , מקושר ואדוק בפתיל הזהב שאת קולעת בו קליעת שער ראשך , באהבתי וחמדתי עלייך. (ז) ומה יפית ומה נעמת עלי , להתענג בך באהבת תענוגים. (ח-י) זאת קומתך זקופה ביושר אשר דמתה לתמר , שהוא זקוף וישר , ושדייך דומים לשני אשכולות תלויות בשורקה. ועל אשר אהבתיך ודימיתיך לתמר , אמרתי: אעלה בתמר ואחזה בענפיו וסנסיניו - דבר זה להודיע ולומר , אשר אלך ואתחבב עמך לנשקך ולחבקך; ויהיו נא שדייך הגונים עמי כשני אשכלות גפן , וריח אפך יהיה לי כריח תפוחים , וחכך וטעמך ייטב לי כיין הטוב , הולך ועולה לידידותי באהבת מישור; שאותו יין טוב וחזק דובב ומנובב ומשמח ישינים - רדומים ועצלים; כעיניין שנאמר "יין ישמח לבב אנוש" (תה' קד , טו); "ותירוש ינובב בתולות" (זכ' ט , יז). (יא) ועכשיו היא מתפייסת ומתרצית על דבריו , כאשר סיפר שבח כל גופה מלמטה למעלה , ומתנחמת על דבריו ומשיבתו: אני לדודי בכל צביונו , ועלי תשוקתו וחשקתו כטוב בעיניו , וכל אשר יאבה אעשה לו. דימיון על הקדוש ברוך הוא , ששלח לכנסת ישראל את נביאיו להוכיחם בעוד שבית המקדש קיים למען יקיימו את התורה , והיו ישראל משיבים להם: אין אנו יכולים לקיים המצוות ולעסוק בתורה כי רע עלינו המעשה , והאומות מפייסות לישראל שיחזרו ליראתם לעבוד אלהים אחרים; והם משיבים שלא לפנות אליהם , ועדיין מפייסין אותן בכל דברי פייוסין הללו , וישראל עונין ומשיבין להם: אני לדודי ועלי תשוקתו , ולא אעבוד ולא אפנה אל יראת אלהי נכר , כי אם להקדוש ברוך הוא אשר גמל עלי (ע"פ תה' יג , ו) כרחמיו וכרוב חסדיו (ע"פ יש' סג , ז) מימי קדם עד היום הזה. (ביאור לשוני לשה"ש ו , יא - שה"ש ז , יא:) "לראות הפרחה הגפן" (שה"ש ו , יא) - כפל מלה על "לראות באיבי הנחל" (שם). "השולמית" (לעיל , א) - משולמה ותמימה. "פעמייך" (לעיל , ב) - לשון רגל ופסיעה. "חלאים" (שם) - עיניין עגילים ותכשיטים הם (השווה מחברת: 'חל'). "אֳמָן" (שם) - אל"ף ננקדת חטף קמץ , ומשמעות התיבה כמו 'אוּמן'; וחטף קמץ ושורק רגילים לבוא במקום אחד בכמה תיבות , כמו "מְאָדָמים" (שמ' כה , ה) - מאוּדמים; "גֳדלו" (דב' ה , כא) - גֻדלו; (תה' קנ , ב); וכן הרבה. "כמגדל השן" (לעיל , ה) - כמו "שן סלע ומצודה" (איוב לט , כח). "אפך" (שם) - חוטמך נוי גדול הוא באשה בחוטם זקוף ושוה בלא עקומה. "ודלת ראשך" (לעיל , ו) - קליעת שערותיה קרוייה 'דַלת' , על שם שהיא מוּדְלת בגובה הראש. "דַלת" - עיניין מועל הוא (ראה מחברת: 'דל'). "ברהטים" (שם) - בפתילֵי זהב של קליעתה. כי עדיין נוהגין אוהבי הבתולות , יש מהם חגורים פתילי אהובותיהם מפני זכרון האהבה אשר בינותם. בי"ת של בָרהטים שהיא קמוצה מוכחת ואומרת: באותן רהטים שהזכיר בסמוך , "דלת ראשך כארגמן" , כי לא ננקדת בי"ת בחירק , בִרהטים. "דמתה לתמר" (לעיל , ח) - אין לך זקוף וישר כאילן תמר. "אחֲזה" (לעיל , ט) - לשון 'אפעל' , כמו "אוכלה" (דב' יב , כ); "אומרה" (תה' מב , י). "כיֵין הטוב" (לעיל , י) - המדקדק יבין שיאמר "כיֵין" בקמץ קטן שלא במקום דביקות כזה. "הולך לדודי" (שם) שם דבר: הולך לידידותי; כמו "כי טובים דודיך מיין" (שה"ש א , ב). (יב-יד) לכה דודי נצא השדה - עכשיו היא מפייסת את אוהבה שילך לטייל ולהתחבב עמה: לכה דודי , נצא אני ואתה מן העיר אל השדה , והלילה נלינה בכפרים , ולבוקר נשכימה לטייל בכרמים ונראה אם הגיע עת דודים , אם פרחה הגפן ואם נפתחו פתחי סמדר ואם הנצו הרימונים , ושם אתן את אהבתי ואת ידידותי לך. הדודאים והבשמים נתנו ריח , ואצל פתח פרדס שלנו , בכניסתינו לתוכו , נמצא שם כל מיני מגדים חדשים , וגם מן המגדים ישנים אשר צפנתי והצנעתי לך משנה שעברה.