פרק ז
[א]
שובי
שובי
השולמית
שובי
שובי
ונחזה־בך
מה־תחזו
בשולמית
כמחלת
המחנים:
[ב]
מה־יפו
פעמיך
בנעלים
בת־נדיב
חמוקי
ירכיך
כמו
חלאים
מעשה
ידי
אמן:
[ג]
שררך
אגן
הסהר
אל־יחסר
המזג
בטנך
ערמת
חטים
סוגה
בשושנים:
[ד]
שני
שדיך
כשני
עפרים
תאמי
צביה:
[ה]
צוארך
כמגדל
השן
עיניך
ברכות
בחשבון
על־שער
בת־רבים
אפך
כמגדל
הלבנון
צופה
פני
דמשק:
[ו]
ראשך
עליך
ככרמל
ודלת
ראשך
כארגמן
מלך
אסור
ברהטים:
[ז]
מה־יפית
ומה־נעמת
אהבה
בתענוגים:
[ח]
זאת
קומתך
דמתה
לתמר
ושדיך
לאשכלות:
[ט]
אמרתי
אעלה
בתמר
אחזה
בסנסניו
ויהיו־נא
שדיך
כאשכלות
הגפן
וריח
אפך
כתפוחים:
[י]
וחכך
כיין
הטוב
הולך
לדודי
למישרים
דובב
שפתי
ישנים:
[יא]
אני
לדודי
ועלי
תשוקתו:
ס
[יב]
לכה
דודי
נצא
השדה
נלינה
בכפרים:
[יג]
נשכימה
לכרמים
נראה
אם־פרחה
הגפן
פתח
הסמדר
הנצו
הרמונים
שם
אתן
את־דדי
לך:
[יד]
הדודאים
נתנו־ריח
ועל־פתחינו
כל־מגדים
חדשים
גם־ישנים
דודי
צפנתי
לך: