פרק ח
[א]
מִ֤י
יִתֶּנְךָ֙
כְּאָ֣ח
לִ֔י
יוֹנֵ֖ק
שְׁדֵ֣י
אִמִּ֑י
אֶֽמְצָאֲךָ֤
בַחוּץ֙
אֶשָּׁ֣קְךָ֔
גַּ֖ם
לֹא־יָבֻ֥זוּ
לִֽי:
[ב]
אֶנְהָֽגֲךָ֗
אֲבִיאֲךָ֛
אֶל־בֵּ֥ית
אִמִּ֖י
תְּלַמְּדֵ֑נִי
אַשְׁקְךָ֙
מִיַּ֣יִן
הָרֶ֔קַח
מֵעֲסִ֖יס
רִמֹּנִֽי:
[ג]
שְׂמֹאלוֹ֙
תַּ֣חַת
רֹאשִׁ֔י
וִימִינ֖וֹ
תְּחַבְּקֵֽנִי:
[ד]
הִשְׁבַּ֥עְתִּי
אֶתְכֶ֖ם
בְּנ֣וֹת
יְרוּשָׁלִָ֑ם
מַה־תָּעִ֧ירוּ
׀
וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ
אֶת־הָאַהֲבָ֖ה
עַ֥ד
שֶׁתֶּחְפָּֽץ:
ס
[ה]
מִ֣י
זֹ֗את
עֹלָה֙
מִן־הַמִּדְבָּ֔ר
מִתְרַפֶּ֖קֶת
עַל־דּוֹדָ֑הּ
תַּ֤חַת
הַתַּפּ֙וּחַ֙
עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ
שָׁ֚מָּה
חִבְּלַ֣תְךָ
אִמֶּ֔ךָ
שָׁ֖מָּה
חִבְּלָ֥ה
יְלָדַֽתְךָ:
[ו]
שִׂימֵ֨נִי
כַחוֹתָ֜ם
עַל־לִבֶּ֗ךָ
כַּֽחוֹתָם֙
עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ
כִּֽי־עַזָּ֤ה
כַמָּ֙וֶת֙
אַהֲבָ֔ה
קָשָׁ֥ה
כִשְׁא֖וֹל
קִנְאָ֑ה
רְשָׁפֶ֕יהָ
רִשְׁפֵּ֕י
אֵ֖שׁ
שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה:
[ז]
מַ֣יִם
רַבִּ֗ים
לֹ֤א
יֽוּכְלוּ֙
לְכַבּ֣וֹת
אֶת־הָאַהֲבָ֔ה
וּנְהָר֖וֹת
לֹ֣א
יִשְׁטְפ֑וּהָ
אִם־יִתֵּ֨ן
אִ֜ישׁ
אֶת־כָּל־ה֤וֹן
בֵּיתוֹ֙
בָּאַהֲבָ֔ה
בּ֖וֹז
יָב֥וּזוּ
לֽוֹ:
ס
[ח]
אָח֥וֹת
לָ֙נוּ֙
קְטַנָּ֔ה
וְשָׁדַ֖יִם
אֵ֣ין
לָ֑הּ
מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙
לַאֲחֹתֵ֔נוּ
בַּיּ֖וֹם
שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ:
[ט]
אִם־חוֹמָ֣ה
הִ֔יא
נִבְנֶ֥ה
עָלֶ֖יהָ
טִ֣ירַת
כָּ֑סֶף
וְאִם־דֶּ֣לֶת
הִ֔יא
נָצ֥וּר
עָלֶ֖יהָ
ל֥וּחַ
אָֽרֶז:
[י]
אֲנִ֣י
חוֹמָ֔ה
וְשָׁדַ֖י
כַּמִּגְדָּל֑וֹת
אָ֛ז
הָיִ֥יתִי
בְעֵינָ֖יו
כְּמוֹצְאֵ֥ת
שָׁלֽוֹם:
פ
[יא]
כֶּ֣רֶם
הָיָ֤ה
לִשְׁלֹמֹה֙
בְּבַ֣עַל
הָמ֔וֹן
נָתַ֥ן
אֶת־הַכֶּ֖רֶם
לַנֹּטְרִ֑ים
אִ֛ישׁ
יָבִ֥א
בְּפִרְי֖וֹ
אֶ֥לֶף
כָּֽסֶף:
[יב]
כַּרְמִ֥י
שֶׁלִּ֖י
לְפָנָ֑י
הָאֶ֤לֶף
לְךָ֙
שְׁלֹמֹ֔ה
וּמָאתַ֖יִם
לְנֹטְרִ֥ים
אֶת־פִּרְיֽוֹ:
[יג]
הַיּוֹשֶׁ֣בֶת
בַּגַּנִּ֗ים
חֲבֵרִ֛ים
מַקְשִׁיבִ֥ים
לְקוֹלֵ֖ךְ
הַשְׁמִיעִֽנִי:
[יד]
בְּרַ֣ח
׀
דּוֹדִ֗י
וּֽדְמֵה־לְךָ֤
לִצְבִי֙
א֚וֹ
לְעֹ֣פֶר
הָאַיָּלִ֔ים
עַ֖ל
הָרֵ֥י
בְשָׂמִֽים:
פרק ח
(א-ב)
ומי
יתנך
כאח
לי
,
עד
שאביאך
בפרהסיא
אל
בית
אמי
והיא
תלמדני
היאך
אשקך
מיין
הרקח.
(ג)
חזרה
ואמרה:
עתה
נשלמה
תאותי
,
בהיות
שמאלו
תחת
לראשי
(בנוסחנו:
ראשי);
והם
ישנים.
(ה)
עוררה
דודה
ותאמר
לו:
מי
זאת
עולה
מן
המדבר
שבקשה
דודה
כאשר
עשיתי
אני
,
ועוררתיך
תחת
התפוח
שאנו
לנים
תחתיו
,
להזכירך
כי
שם
חבלתך
אמך?
והענין:
בעבור
שהרתה
תחת
התפוח
,
על
כן
ידמה
ריחך
לריחו.
(ו)
ועתה
שימני
על
לבך
כחותם
על
יד
ועל
זרוע.
(ח)
איה
דבּר
האחד
מבני
אמי:
אחות
לנו
קטנה
שמנוה
נוטרה
,
אך
היתה
עוד
קטנה;
מה
נעשה
ביום
שידובר
בה
-
להנשא?
(ט)
אם
שמרה
עצמה
והיא
חומה
,
נבנה
עליה
טירת
כסף;
והענין:
קישורים.
ואם
דלת
היא
,
נצור
עליה
,
ותהיה
סגורה.
(י)
אמרה:
הנה
אני
חומה
ושדי
כמגדלות;
כענין
"שדים
נכונו"
(יח'
טז
,
ז).
אז
הייתי
בעיני
החושד
כמוצאת
שלום.
(יא)
כרם
היה
לשלמה
-
אמרה:
הנה
שלמה
המלך
נתן
כרמו
לנוטרים
,
ויקח
בפרי
הכרם
אלף
כסף.
(יב)
ואני
לא
עשיתי
כן
,
רק
כרמי
שלי
לפני;
אני
אתענג
בו
עמך
,
ולא
ארצה
ממון.
וקח
אתה
שלמה
דמי
פרי
כרמך
,
וגם
יקחו
עוד
מאתים
הנוטרים.
(יג-יד)
ענה
ואמר
לה:
את
,
היושבת
בגנים
,
חבֵרַי
הרועים
באו
והם
מקשיבים
לקולך;
השמיעיני
ואמרי
לי:
ברח
דודי
,
שלא
ירגישו
שאני
עמך
בתוך
הגן.