מאגר הכתר שיר השירים פרק ח עם פירוש ראב"ע פירוש ב הפעם השניה - פשט

פרק ח
[א] מִ֤י יִתֶּנְךָ֙ כְּאָ֣ח לִ֔י יוֹנֵ֖ק שְׁדֵ֣י אִמִּ֑י אֶֽמְצָאֲךָ֤ בַחוּץ֙ אֶשָּׁ֣קְךָ֔ גַּ֖ם לֹא־יָבֻ֥זוּ לִֽי:
[ב] אֶנְהָֽגֲךָ֗ אֲבִיאֲךָ֛ אֶל־בֵּ֥ית אִמִּ֖י תְּלַמְּדֵ֑נִי אַשְׁקְךָ֙ מִיַּ֣יִן הָרֶ֔קַח מֵעֲסִ֖יס רִמֹּנִֽי:
[ג] שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת רֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי:
[ד] הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם מַה־תָּעִ֧ירוּ ׀ וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ: ס
[ה] מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ:
[ו] שִׂימֵ֨נִי כַחוֹתָ֜ם עַל־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ כִּֽי־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה:
[ז] מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ: ס
[ח] אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙ לַאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ:
[ט] אִם־חוֹמָ֣ה הִ֔יא נִבְנֶ֥ה עָלֶ֖יהָ טִ֣ירַת כָּ֑סֶף וְאִם־דֶּ֣לֶת הִ֔יא נָצ֥וּר עָלֶ֖יהָ ל֥וּחַ אָֽרֶז:
[י] אֲנִ֣י חוֹמָ֔ה וְשָׁדַ֖י כַּמִּגְדָּל֑וֹת אָ֛ז הָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כְּמוֹצְאֵ֥ת שָׁלֽוֹם: פ
[יא] כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן נָתַ֥ן אֶת־הַכֶּ֖רֶם לַנֹּטְרִ֑ים אִ֛ישׁ יָבִ֥א בְּפִרְי֖וֹ אֶ֥לֶף כָּֽסֶף:
[יב] כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לְפָנָ֑י הָאֶ֤לֶף לְךָ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וּמָאתַ֖יִם לְנֹטְרִ֥ים אֶת־פִּרְיֽוֹ:
[יג] הַיּוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽנִי:
[יד] בְּרַ֣ח ׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים:

פרק ח
(א) ואמרה: כך הייתי מתאוה לנשק פיך בפרהסיא בגלוי , ולא אהיה לבוז בעיני בני אדם; ועל זאת אמרה: מי יתנך כאח לי. (ב) הייתי נוהג אותך ומביא אותך אל בית אמי , לעיני הכל תלמדני; והיא היתה מלמדת אותי איך אשקך מיין הרקח - ועניינו: דבר שירקח יותר מיין. מעסיס - הוא הריר שתחת הלשון. או יהיה כמשמעו. (ג) והנה הדוד והנערה יחד; על כן אמרה: שמאלו תחת לראשי (בנוסחנו: ראשי). (ה) מי זאת עולה - אמרה לו , הם שוכבים יחד בכרם , ויקָרא 'גן': הראית לעולם נערה שעלתה מן המדבר , תבקש להתחבר עם דודה , כאשר עשיתי אני מרוב אהבתי בך? ותדע למה עוררתיך: בעבור להזכירך דבר אילן התפוח , כי כמדומה לי שלא הרתה אמך ויחמה בך כי אם תחת התפוח , על כן ריחך כתפוח בעצי היער (ראה שה"ש ב , ג) - כאשר אמרה לו בתחלה , שהיתה מתאוה ומחמדת לשבת בצלו (ראה שם) ולהיות שמאלו תחת ראשה (ראה שם , ו). (ו) ועתה שימני כחותם על לבך - הדביקני אל לבך כהדבק החותם באצבע , כן תדביקני; ואני על זרועך. (ז) ועניין בוז יבוזו לו - היו בני אדם מלעיגים עליו. (ח) אחות לנו קטנה - אמרה הנערה: אחד מבני אמי חשד אותי ואמר לאחיו: אחות שמנוה נוטרה את הכרמים (ראה שה"ש א , ו) , והיא היתה באותו הזמן קטנה , מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה להנשא? (ט) אם חומה - אם שמרה עצמה והיא בתולה , נבנה עליה טירת כסף; והעניין , כי ישים בניין חשוב על החומה מכסף , כדי שיהיה לה לכבוד על החומות; וזה הטעם: נקנה לה חלי כתם (ע"פ מש' כה , יב) , שהם הקִשורים הראויים לכלה. ואם דלת - שכבר נפתחה , נצור עליה; והעניין: נביאנה במצור ונסגור עליה שלא תיראה; הפך טירת כסף , שכל הרואה על החומה טירת כסף יבוא לראותה. (י) אמרה הנערה: אני חומה ושדי גדלו ונכונו (ע"פ יח' טז , ז); והעניין: אע"פ ששדי נכונו , בתולה אני; אז הייתי בעיני החושד אותי כמוצאת שלום. כי בתחלה נחרו בי (ראה שה"ש א , ו) , ועתה מצאתי שלום עמהם. ויש אנשים שיתמהו ויאמרו: אם שדיה כמגדלות - הם גדולים! ואינו כן , אלא מאחר שהיא דומה לחומה , יהיו שדיה כמגדלות שהם על החומה , הם הקטנים. (יא) כרם היה לשלמה - חזרה להלל נפשה ורוב אהבתה בדודה , ואמרה: כרם היה לשלמה; והעניין , כי הנה שלמה המלך השכיר הכרם שלו בעבור שיביאו לו בפריו הנוטרים ששכרו אותו אלף כסף. (יב) ואני לא עשיתי כן , אלא כרמי שלי לפני. וחזרה ואומרת: קח אתה שלמה האלף שלך , וירויחו עוד הנוטרים השוכרים מאתים. אני אינני רוצה ממון , לא קרן ולא ריוח , אלא להיות כרמי שלי לפני , שהתחברתי בו עם דודי; וזה הוא יותר תענוג לי מכל ממון. (יג) אמר דודה: כשאת יושבת בגנים שיש בתוך הכרם , אל תרימי את קולך , כי חברים יש לי , והם מקשיבים לקולך. ועתה השמיעיני ואמרי לי: (יד) ברח דודי - כאלו תחשבי שאני עמהם , שלא יחשדוני שאני עמך בכאן , כאשר אמרת לי בתחלה (ראה שה"ש ב , יז): סוב דמה לך דודי או לצבי או לעופר האיילים.