מאגר הכתר שיר השירים פרק ח עם פירוש ר' יוסף קמחי

פרק ח
(א) מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי - זו היא שאלה ובקשה , כלומר: מי יתן ויוָדע בעולם כלו האהבה והחבה שבין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל ולא יבוזו להם , כדי שתהיה גלויה אהבתו ומפורסמת לכל לעיני כל חי , כמו שנאמר "יוָדע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך" (תה' עט , י) , ונאמר "חשף יי' את זרוע קדשו" (יש' נב , י). (ב) אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני. בית אמי - הוא בית המקדש; תלמדני - זו היא למוד התורה; אשקך מיין הרקח - המנחות והשמחות שתהיינה שם. (ג) שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני - סִפר מכלל האהבה והחיבוק שיחבקם הקדוש ברוך הוא באהבתו ובחמלתו (ע"פ יש' סג , ט). (ד) השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ - נאמר מה תעירו ולא אמר "אם תעירו" כפעם ראשונה (שה"ש ב , ז) , מפני שהיה יודע שפעמים רבות ירצו להעיר האהבה בזה הגלות בלא עת , לפיכך אמר להם: מה תעירו ומה תעוררו , כלומר: למה תעשו הדבר הזה שלא יועיל; כמו שאירע לנו פעמים רבות בזה הגלות ולא שוָה (ע"פ איוב לג , כז) , עד יבא ויורה צדק (ע"פ הו' י , יב). (ה) מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך ושמה (בנוסחנו: שמה) חבלה ילדתך - זהו מדבר העמים , ונאמר "הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר ודברתי על לבה" (הו' ב , טז). מתרפקת - כמו 'מתחברת' , ובלשון ערב יאמרו אל 'חבר': 'אל רפיק'. תחת התפוח עוררתיך - תחת רחמיו של הקדוש ברוך הוא , שנאמר "כתפוח בעצי היער" (שה"ש ב , ג). שמה חבלתך אמך ושמה חבלה ילדתך - יאמר דבר זה בזמן שתאמר כנסת ישראל: "מי ילד לי את אלה" (יש' מט , כא). (ו) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה. (כחותם על לבך - ) זו היא אהבה בסתר; כחותם על זרועך - בגלוי , שנאמר "חשף יי' את זרוע קדשו" (יש' נב , י); כלומר: בסתר ובגלוי תהיה אהבתך לי; ולא אפרד ממך , כי עזה כמות אהבתי אליך. קשה כשאול קנאתי שקנאתי לאומות העולם בראותי מלכותם וממשלתם , ואני - שהייתי קודם גבירה - "שכולה וגלמודה גולה וסורה" (יש' מט , כא); ורשפי הקנאה בלבי כרשפי אש שלהבת. ונוסף השם על שלהבת - לגודל הדבר מאד ולעצומו. (ז) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו - כלומר: מלכי האומות וחיילותיהם לא יוכלו לכבות את האהבה הזאת , שהיא אהבת עולם ואין למעלה ממנה , שנאמר "אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד" (יר' לא , ב). ואם יתנו כל הון מלכותם וכל חמדתם כדי להשיג האהבה כמו זאת מאת הקדוש ברוך הוא או להפר אותה מישראל , בוז יבוזו להם ולא תתקיים מחשבתם , לעֹצם האהבה שבין הקדוש ברוך הוא וישראל. (ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחתנו ביום שידובר בה - יאמרו שבטי ישראל היוצאים מעבר לנהרי כוש (ראה צפ' ג , י) בשביל שבט יהודה היושב בארץ הזאת , ישאלו בשבילם לאמר: היש בהם צדיקים ומעשים טובים? ונמשלו הצדיקים לשדים , שמהם יוצאה תורה שהיא מחיה לעולם הבא , כמו שיוצא החלב מן השדים לחיי העולם הזה , כאשר אמרנו פעם ושתים במה שעבר (שה"ש ו , ד , ו ועוד); לפיכך נמשלו הצדיקים והחכמים לשדים. (ט) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז - כלומר: אלו היתה חומה במשל , היינו בונין טירה בפרצהּ לגדור אותה , ואם היתה דלת ובה שום חסרון , נצור עליה לוח ארז. ולכל זה יש תקנה מְצוּאָה , רק "אם שדים אין לה" (לעיל , ח) , אין תקנה מְצוּאה - אם אין מעשים טובים ותשובה. ביום שידובר בה - ביום שתזָכר לגאולה. (י) אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום - זו היא תשובה שאחות הקטנה (ראה לעיל , ח) משיבה על עצמה; ואומרת שהיא כחומה גבוהה ושלימה , שאין בה פרץ ולא שום הרס , ולה שדים כמגדלות , כלומר: חכמים ברורים וצדיקים גמורים נמצאים בה; מלמד שיעשו תשובה וילכו בדרך טובה , ככתוב "ישוטטו רבים ותרבה הדעת" (דנ' יב , ד) , ונאמר "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים" (שם , י). אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום - בעיניו של הקדוש ברוך הוא; כאשר יחזיקו הם במעוזו , יתקיים בהם "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום... לי" (ראה יש' כז , ה). (יא) כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנוטרים איש יביא בפריו אלף כסף. שלמה - זה הוא מלך השלום , וכרם - זהו ישראל , שנאמר "כי כרם יי' צבאות בית ישראל" (יש' ה , ז). נתן את הכרם לנוטרים - שנתנם ביד אומות העולם , כמו שנאמר "קצפתי על עמי חללתי את (בנוסחנו ללא 'את') נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד" (יש' מז , ו) , ונאמר "כשומרי שדי היו עליה מסביב" (יר' ד , יז) , "ויתנו על ערי יהודה קולם" (שם , טז). איש יביא בפריו אלף כסף - אלף הוא הספר הגדול שבספרות; כלומר: לא ישבעו מהם ואוכלים אותם בכל פה , כמו שנאמר "ואכלוהו ויכלוהו ואת נוהו השמו" (יר' י , כה).