מאגר הכתר שיר השירים פרק ח עם פירוש רשב"ם

פרק ח
(א-ד) מי יתנך שתהיה כאח לי באחוה ואהבה וריעות , ואמצאך בחוץ ובשווקים וברחובות , אשקך לעין כל , וגם בני האדם אשר יראוני מחבקת ומנשקת אותך , ומי יתן אשר לא יבוזו לי - שלא אתבזה בעיניהם. ומשם אנהגך , אביאך אל בית אמי ותלמדיני באיזה עיניין אעבוד אותך , ושם אמזוג לך ואשקך מיין הרקח ומתוק , כאשה המחוייבת למזוג הכוס לבעלה (ראה כתובות ד , ב). ואז ישים שמאלו תחת לראשי (בנוסחנו: ראשי) ויד ימינו מחבקת אותי למשוך פי וגופי אליו באהבה. וכאשר היא מתאוננת ועורגת על ידידה אשר נתרחק הימינה בפני חברותיה , והן גוערות אותה ואומרות לה: הידבקי באחרים ואל תתאוי ותערוגי אליו! והיא משיבתן: השבעתי אתכם , ריעותיי הבתולות בנות ירושלים , שלא תוסיפו לדבר עוד אלי בדבר הזה (ע"פ דב' ג , כו); מה תעירו ותאמרו? כל דבריכם נחשבו אלי אפס ותוהו (ע"פ יש' מ , יז) כל זמן שתרצה האהבה להיות בי. דימיון על כנסת ישראל , שהיא מתאוננת בגלותה ואומרת ומתחננת להקדוש ברוך הוא להחזירה לקדמתה מן הגלות אל מקום מקדשה , לעובדו שם כימי עולם (ראה מל' ג , ד) בזבחים ונסכים וקטרת הסמים; והוא ישכון בתוכה כאז במשכן , אשר צימצם שכינת כבודו בין הכרובים כאהבת זכר ונקבה. וכשהאומות דוחקות בה לסור מאחריו , היא משבעת אותם שלא יוסיפו לדבר עוד אליה בכך. (ביאור לשוני לשה"ש ז , יב - שה"ש ח , ד:) "השדה" (שה"ש ז , יב) - 'קנפניא' (בלעז). "נשכימה לכרמים" (שה"ש ז , יג) - וכן המנהג נוהג , שהכרמים אינן סמוכות לעיר וכן פרדיסים , כי אם סמוך לכפרים. "פתח" (שם) - 'אשפניא' (בלעז) , לשון 'פתיחה' נופל ב"סמדר" (שם) , כי קודם שנראו נצני הענבים , הסמדר עגול כאגוז קטן וגם סתום , וכאשר הוא נפתח ריחו נודף וערב. "את דודי" (שם) - את חביבי. "הדודאים" (שה"ש ז , יד) - מין בשמים שריחם נודף. מעסיס - עיניין עיצור ענבים (ראה מחברת: 'עסיס'). רימוני - משקה רימונים. (ה-ז) מי זאת עולה - עכשיו היא מדברת עמו בדברי אהבה: כל הרואים אשר ראוני הולכת אחריך תמהו עלי ואמרו זה לזה: מי זאת שהלכה אחרי אוהבה ועולה מן המדבר ומתחברת עם דודה? ואנכי תחת עץ תפוח עוררתי אהבתך אלי , ואותו מקום אָהַבְתה וחִמַדְתה מאד , ועל כן נתרצית אלי שם; כי באו לאמך שם צירים וחבלים ממך בעת לידתה , ושם הוּלדתה. ועל אותה אהבה אנכי מתחננת לפניך שתשימני כחותם על ליבך - כחותם הנחתם במקום חתימתו , וכחותם על זרועך שימני , למען תהיה אהבתי לך לזכרון. כי עזה כמות וקשה כשאול האהבה אשר לי עליך , וגחליה של אהבה גחלי אש , שלהבת חזקה וקשה. מים רבים לא יוכלו לכבותה , ואם יתן איש את כל הונו ביתו וממונו בשביל האהבה שיש לי עליך שאסירנה ממך , יהיה לי אותו ממון לביזוי. דמיון על כנסת ישראל , שמזכרת בתוך גלותה אהבת מתן תורה שהייתה בסיני ודיבור של "נעשה ונשמע" (שמ' כד , ז) , ובאותה אהבה היא בטוחה ומתפללת לפניו להחיש לה קץ גאולה וישועה. (ביאור לשוני:) מתרפקת - לשון חיבור , ולשון ערבי הוא. חבלתך - חבלה ממך; כמו "בני יצאוני" (יר' י , כ) - כמו 'יצאו ממני'. ושמה חבלה ילדתך - כפל מלה. ילדתך - ילדה אותך. רשפיה - לשון גחלים לכבות. אצל גחלים נופל ומוסב לשון כיבוי. שלהבתיה - תיבה אחת היא , כמו "יפיפיה" (בנוסחנו: יפה - פיה; יר' מו , כ); וכן הרבה. (ח-י) אחות לנו קטנה - עכשיו היא מספרת על אשר אמרו עליה אחיה ובית אביה בעודה קטנה: הנה זאת אחותינו קטנה ועדיין לא הגיע זמנה להינשא , שהרי אין לה שדים , ובעוד שהיא קטנה יש עלינו לתקן לה תכשיטיה אשר יצטרכו לעת נישואיה. ומה הם תכשיטיה אשר נעשה ונתקן שיהיו מזומנין לה ביום שידברו שלישים שדכנים , ובקישוטי נקודות כסף ובגדי מלכות נלבישנה להשיאה? אם ראוייה וחשובה היא כחומה - להשיאה לבן מלך , נבנה ונתקן לה פלטירין והיכלות של כסף , ואם דלת היא - שאינה הגונה וראויה למלכות , נבנה לה בית של ארזים ותכשיטים הראויים לבת גילה לדוגמתה. וכאשר שמעתי דבריהם השיבותי להם דבר: אני חומה , ועליכם לבנות לי טירת כסף ולהלבישני בגדי מלכות; ועל שאמרתם ושדים אין לה - שדיי כמגדלות והנה הגיע זמני להינשא. וכאשר נשמעו ונודעו דבריי לידידי אשר שם לבו עלי , אז הייתי בעיניו מוצאת חן ושלום. דמיון על כנסת ישראל , שזוכרת בתוך הגלות את האהבה אשר הפליא לישראל במצרים , ושלח להם את שלישיו משה ואהרן להוציאם מתחת סבלות מצרים , והלכו גאולים , משופעים בזהב וכסף ומרגליות ותכשיטין; כל זאת עשה לה הקדוש ברוך הוא. ועכשיו היא נידונת בשיעבוד קשה , ונפשה עורגת להקדוש ברוך הוא להוציאה למרחב. (ביאור לשוני:) טירת - פלטירין והיכלות , כמו "בחצריהם ובטירותם" (בר' כה , טז). נצור - לשון תיקון וביניין. (יא-יב) כרם היה לשלמה בבעל המון - ועוד זאת היא מתאוננת על אוהבה אשר נתרחק: כרם אחד היה לשלמה באותו מקום הקרוי 'בעל המון' , ואותו כרם היה טוען בכל שנה יין שוה אלף כסף. ונתן המלך שלמה את כרמו ביד שומרים לשמור פירות השנה לחומש , שיקפח חמישית הפירות לעצמו בשכר שמירתו. ובא קונה אחד לקנות פרי הכרם מן המלך באלף כסף , ואמר השומר: היאך אתה יכול לקנותו , והרי כבר קבלתיהו בשמירתי לחומש בפֵירות השנה! וזה הקונה משיבו: הרי לך אלף כסף אשר אתן למלך שלמה בקניית פרי כרמו , ולך אתן מאתים כסף ריוח שכר חלק חמישי שהיית עתיד ליטול , ואחריכן אין לך עלי תרעומת דין ודברים. מעשה זה נתקיים בשלמה , ולדימיון יסדו במקום זה , כדוגמא אשר ביארתי למעלה ב"הנה מיטתו של שלמה" (בנוסחנו: שלשלמה; שה"ש ג , ז) וב"ששים המה מלכות" (שה"ש ו , ח). דימיון להקדוש ברוך הוא אשר נתן כנסת ישראל שהיא כרמו ― שנאמר "כי כרם יי' צבאות בית ישראל ואיש יהודה" וגו' (יש' ה , ז) , ואומר "כרם היה לידידי בקרן בן שמן" (שם , א) ― ביד נוטרים - נוכרים קשים ואדונים בגולה , ומושלים עליהם וגוזלים כל אשר להם , וישראל אומרים להם: לבסוף תהיו עתידים ליתן את הדין , כי ינקום הנוקם את נקמתינו כאשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו (ע"פ דב' יא , ד). ואומות העולם משיבים: באחרית הימים , אם נתחייב בדין נשלם קרן וחומש ונהיה נקיים במשפט. (ביאור לשוני:) מאתים על אלף - זהו חומשא מלגיו. בבעל המון - שם מקום. (יג-יד) היושבת בגנים - כך היא מספרת על אוהבה: כך אמר לי ידידי: אחותי אהובתי , היושבת ומתנהגת ומטיילת בגנים ופרדסים , חברים ושושבינים אשר באו עמי מקשיבים ותאיבים לקולך כי הוא ערב; השמיעני קולך בנועם זמירתך וישמעו גם ריעיי. והיא משיבתו: ברח דודי ודמה לך לצבי או לאייל , לרוץ ולטייל על הרי בשמים וגבעת הלבונה , וגם אנכי הלוך אלך עמך ונתחבב שם אני ואתה , ושם שיר אשורר לעורר קול בין שנינו , וגם אהודך משירי (ע"פ תה' כח , ז). אבל בפני כל אילו אין לי נכון להשמיע קול , כי "כל כבודה בת מלך פנימה" (תה' מה , יד). דימיון להקדוש ברוך הוא שאומר על כנסת ישראל: מלאכים מחכים ומקשיבים לקולך , שתשמיעיני תפילתך ותזבחי זבחי צדק (ע"פ דב' לג , יט). וכנסת ישראל משיבתו דבר: ברח דודי אל עיר קודשי מקום מקדשי , והשיבה לי שופטיי כבראשונה ויועצי כבתחילה (ע"פ יש' א , כו) , לפדותי מגלותי , וישירו שם לויי וכהניי ויקטירו קטרת סממני , ויזבחו זבחי צדק עולה וכליל , ואז יעלו על מזבחך פרים (ע"פ תה' נא , כה). המחכה יזכה ויחזה נועם זה , ויאמר "הנה אלהינו זה" (יש' כה , ט).