פרק ח
[א]
מִ֤י
יִתֶּנְךָ֙
כְּאָ֣ח
לִ֔י
יוֹנֵ֖ק
שְׁדֵ֣י
אִמִּ֑י
אֶֽמְצָאֲךָ֤
בַחוּץ֙
אֶשָּׁ֣קְךָ֔
גַּ֖ם
לֹא־יָבֻ֥זוּ
לִֽי:
[ב]
אֶנְהָֽגֲךָ֗
אֲבִיאֲךָ֛
אֶל־בֵּ֥ית
אִמִּ֖י
תְּלַמְּדֵ֑נִי
אַשְׁקְךָ֙
מִיַּ֣יִן
הָרֶ֔קַח
מֵעֲסִ֖יס
רִמֹּנִֽי:
[ג]
שְׂמֹאלוֹ֙
תַּ֣חַת
רֹאשִׁ֔י
וִימִינ֖וֹ
תְּחַבְּקֵֽנִי:
[ד]
הִשְׁבַּ֥עְתִּי
אֶתְכֶ֖ם
בְּנ֣וֹת
יְרוּשָׁלִָ֑ם
מַה־תָּעִ֧ירוּ
׀
וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ
אֶת־הָאַהֲבָ֖ה
עַ֥ד
שֶׁתֶּחְפָּֽץ:
ס
[ה]
מִ֣י
זֹ֗את
עֹלָה֙
מִן־הַמִּדְבָּ֔ר
מִתְרַפֶּ֖קֶת
עַל־דּוֹדָ֑הּ
תַּ֤חַת
הַתַּפּ֙וּחַ֙
עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ
שָׁ֚מָּה
חִבְּלַ֣תְךָ
אִמֶּ֔ךָ
שָׁ֖מָּה
חִבְּלָ֥ה
יְלָדַֽתְךָ:
[ו]
שִׂימֵ֨נִי
כַחוֹתָ֜ם
עַל־לִבֶּ֗ךָ
כַּֽחוֹתָם֙
עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ
כִּֽי־עַזָּ֤ה
כַמָּ֙וֶת֙
אַהֲבָ֔ה
קָשָׁ֥ה
כִשְׁא֖וֹל
קִנְאָ֑ה
רְשָׁפֶ֕יהָ
רִשְׁפֵּ֕י
אֵ֖שׁ
שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה:
[ז]
מַ֣יִם
רַבִּ֗ים
לֹ֤א
יֽוּכְלוּ֙
לְכַבּ֣וֹת
אֶת־הָאַהֲבָ֔ה
וּנְהָר֖וֹת
לֹ֣א
יִשְׁטְפ֑וּהָ
אִם־יִתֵּ֨ן
אִ֜ישׁ
אֶת־כָּל־ה֤וֹן
בֵּיתוֹ֙
בָּאַהֲבָ֔ה
בּ֖וֹז
יָב֥וּזוּ
לֽוֹ:
ס
[ח]
אָח֥וֹת
לָ֙נוּ֙
קְטַנָּ֔ה
וְשָׁדַ֖יִם
אֵ֣ין
לָ֑הּ
מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙
לַאֲחֹתֵ֔נוּ
בַּיּ֖וֹם
שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ:
[ט]
אִם־חוֹמָ֣ה
הִ֔יא
נִבְנֶ֥ה
עָלֶ֖יהָ
טִ֣ירַת
כָּ֑סֶף
וְאִם־דֶּ֣לֶת
הִ֔יא
נָצ֥וּר
עָלֶ֖יהָ
ל֥וּחַ
אָֽרֶז:
[י]
אֲנִ֣י
חוֹמָ֔ה
וְשָׁדַ֖י
כַּמִּגְדָּל֑וֹת
אָ֛ז
הָיִ֥יתִי
בְעֵינָ֖יו
כְּמוֹצְאֵ֥ת
שָׁלֽוֹם:
פ
[יא]
כֶּ֣רֶם
הָיָ֤ה
לִשְׁלֹמֹה֙
בְּבַ֣עַל
הָמ֔וֹן
נָתַ֥ן
אֶת־הַכֶּ֖רֶם
לַנֹּטְרִ֑ים
אִ֛ישׁ
יָבִ֥א
בְּפִרְי֖וֹ
אֶ֥לֶף
כָּֽסֶף:
[יב]
כַּרְמִ֥י
שֶׁלִּ֖י
לְפָנָ֑י
הָאֶ֤לֶף
לְךָ֙
שְׁלֹמֹ֔ה
וּמָאתַ֖יִם
לְנֹטְרִ֥ים
אֶת־פִּרְיֽוֹ:
[יג]
הַיּוֹשֶׁ֣בֶת
בַּגַּנִּ֗ים
חֲבֵרִ֛ים
מַקְשִׁיבִ֥ים
לְקוֹלֵ֖ךְ
הַשְׁמִיעִֽנִי:
[יד]
בְּרַ֣ח
׀
דּוֹדִ֗י
וּֽדְמֵה־לְךָ֤
לִצְבִי֙
א֚וֹ
לְעֹ֣פֶר
הָאַיָּלִ֔ים
עַ֖ל
הָרֵ֥י
בְשָׂמִֽים:
פרק ח
(א)
מי
יתנך
שהיית
לי
אח
,
שהייתי
נושקת
אותך
במקום
שאמצאך
ולא
יבוזו
בני
אדם
לי.
שאם
נושקת
האהובה
לאהוב
בפרהסיא
היו
מבזים
אותה
,
אבל
האחות
שנושקת
לאחיה
אינם
מבזים
אותה.
(ב)
תלמדני
-
אמי
היתה
מלמדת
אותי
היאך
אראה
לך
אהבתי.
(ג)
שמאלו
תחת
לראשי
(בנוסחנו:
ראשי)
-
מדבר
פנים
בפנים
ושלא
בפנים.
(ד)
השבעתי
אתכם
-
אומרת
האהובה
לחברותיה:
אני
משבעת
אתכם
שלא
תעירו
האהבה
עד
שתחפץ
האהבה
להתעורר
מאליה
,
כי
בזוכרי
האהבה
אני
מתעלפה.
(ה)
מי
זאת
עולה
-
פעם
אחת
מצא
האהוב
את
האהובה
במדבר
ואמר:
מי
זאת
שעולה
מן
המדבר
ומתרפקת
על
דודה
-
פתרונו
לפי
עניינו:
מתגעגעת.
השיבה
לו
ואמרה:
תחת
התפוח
מצאתיך
מתחילה
,
כשהתחילה
האהבה
,
ושם
עוררתיך
לאהבתי.
שמה
חיבלתך
אמך
-
שמה
,
באותה
האהבה
,
ילדתך
אמך
-
כלומר:
במזל
אהבתי
נולדת.
חבלתך
וחבלה
-
לשון
"חבלי
יולדה"
(הו'
יג
,
יג).
(ו)
רשפיה
-
גחליה.
שלהבתיה
-
כלומר:
שלהבת
גדולה.
וכן
כל
מלה
כשרוצה
להגדילה
,
סומך
אותה
אצל
השם
הנכבד;
כגון
זה
,
וכמו
"מאפליה"
(יר'
ב
,
לא)
,
וכגון
"גבור
ציד
לפני
יי'"
(בר'
י
,
ט)
,
וכגון
"צדקתך
כהררי
אל"
(תה'
לו
,
ז)
,
"עיר
גדולה
לאלהים"
(יונה
ג
,
ג)
,
וכגון
"ותהי
לחרדת
אלהים"
(ש"א
יד
,
טו).
(ח)
אחות
לנו
קטנה
-
מספרת
האהובה
לחברותיה:
פעם
אחת
אמר
אהובי
לחבריו:
אחות
אחת
יש
לנו
שהיא
קטנה
,
והיה
אומר
עלי
,
שאני
אהובתו;
ועדיין
היא
קטנה
,
ושדיים
אין
לה.
מה
נעשה
לאחותינו
ביום
שידובר
בה
-
כלומר:
מתפחד
אני
שמא
יפתוה
בני
אדם
לכשתגדיל
,
שידברו
על
ליבה
ויפתוה.
(ט)
אם
חומה
היא
צריכה
,
נבנה
עליה
טירת
כסף;
ואם
דלת
היא
צריכה
,
נצור
עליה
לוח
ארז.
נצור
-
לשון
"עיר
נצורה"
(יש'
א
,
ח).
(י)
אני
חומה
-
אומרת
האהובה:
נודע
לי
מה
שהיה
אומר
אהובי
עלי
,
והשבתי
לו:
אני
חומה
ושדי
כמגדלות
-
כלומר:
גדולה
אני
,
והרי
שדיי
הם
גדולות
כמגדלות
,
ואע"פ
כן
אני
דומה
לחומה
חזקה
,
וקשה
אני
להתפתות
לאחרים
אלא
לך.
אז
הייתי
בעיניו
-
כשהשבתי
לו
כך
,
כמוצאת
שלום.
(יא-יב)
כרם
היה
לשלמה
-
אומר
האהוב:
כרם
אחד
היה
לשלמה
המלך
בבעל
המון
,
ונתן
שלמה
את
הכרם
לנוטרים
-
לשכירים
שישמרוהו
ויאכלו
את
פריו
,
ויביא
השכיר
שכר
פריו
אלף
כסף.
אבל
אני
איני
רוצה
לעשות
כן
,
אלא
כרמי
שלי
לפניי
-
אני
רוצה
לשומרו
ולוכל
פרייו.
האלף
לך
שלמה
-
אומר
האהוב:
האלף
כסף
שתטול
משכירות
כרמך
יהיה
שלך
,
איני
מתאוה
לשכירות
כזה.
ומאתים
לנוטרים
את
פריו
-
ומאתיים
כסף
שהיו
נותנים
לי
שכירַי
בשביל
אכילת
פריו
שלכרמי
יהיו
שלהם
,
איני
רוצה
שכר
כזה
,
ליתן
כרמי
לאחרים.
(יג)
היושבת
בגנים
-
אומר
האהוב
לאהובה:
אַת
,
אהובתי
היושבת
בגנים
,
שחברים
מקשיבים
לפניך
לשמוע
לקולך
,
השמיעיני
נא
את
קולך
(ע"פ
שה"ש
ב
,
יד)
והראיני
את
אהבתך.
(יד)
השיבה
לו
האהובה:
ברח
דודי
עכשיו
על
הרי
בשמים
,
שהוא
במקום
הייחוד
,
ושם
אשמיעך
את
קולי
ואראה
לך
את
יופיי;
שבמקום
הזה
הוא
מקום
מפורסם
שהרבים
מצויים
בו.