מאגר הכתר שיר השירים פרק ח עם פירוש רש"י

פרק ח
[א] מִ֤י יִתֶּנְךָ֙ כְּאָ֣ח לִ֔י יוֹנֵ֖ק שְׁדֵ֣י אִמִּ֑י אֶֽמְצָאֲךָ֤ בַחוּץ֙ אֶשָּׁ֣קְךָ֔ גַּ֖ם לֹא־יָבֻ֥זוּ לִֽי:
[ב] אֶנְהָֽגֲךָ֗ אֲבִיאֲךָ֛ אֶל־בֵּ֥ית אִמִּ֖י תְּלַמְּדֵ֑נִי אַשְׁקְךָ֙ מִיַּ֣יִן הָרֶ֔קַח מֵעֲסִ֖יס רִמֹּנִֽי:
[ג] שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת רֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי:
[ד] הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם מַה־תָּעִ֧ירוּ ׀ וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ: ס
[ה] מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ:
[ו] שִׂימֵ֨נִי כַחוֹתָ֜ם עַל־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ כִּֽי־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה:
[ז] מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ: ס
[ח] אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙ לַאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ:
[ט] אִם־חוֹמָ֣ה הִ֔יא נִבְנֶ֥ה עָלֶ֖יהָ טִ֣ירַת כָּ֑סֶף וְאִם־דֶּ֣לֶת הִ֔יא נָצ֥וּר עָלֶ֖יהָ ל֥וּחַ אָֽרֶז:
[י] אֲנִ֣י חוֹמָ֔ה וְשָׁדַ֖י כַּמִּגְדָּל֑וֹת אָ֛ז הָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כְּמוֹצְאֵ֥ת שָׁלֽוֹם: פ
[יא] כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן נָתַ֥ן אֶת־הַכֶּ֖רֶם לַנֹּטְרִ֑ים אִ֛ישׁ יָבִ֥א בְּפִרְי֖וֹ אֶ֥לֶף כָּֽסֶף:
[יב] כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לְפָנָ֑י הָאֶ֤לֶף לְךָ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וּמָאתַ֖יִם לְנֹטְרִ֥ים אֶת־פִּרְיֽוֹ:
[יג] הַיּוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽנִי:
[יד] בְּרַ֣ח ׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים:

פרק ח
(א) מי יתנך כאח לי - שתבא לנחמני; כדרך שעשה יוסף לאחיו שגמלוהו רעה , ונאמר בו "וינחם אותם" (בר' נ , כא; ראה פר"כ טז , ה). [יונק שדי אמי - כלומר: כאחי מן האם.] אמצאך בחוץ אשקך - אמצא נביאיך מְדַברי בשמך ואחבקם ואנשקם , גם ידעתי כי לא יבוזו לי , כי כדיי היא אהבתך שתהא אהובתך סובבת לחזר אחריה. (ב) אל בית אמי - אל בית המקדש. תלמדני - כאשר הורגלתה לעשות באהל מועד. אשקך מיין הרקח - נסכים. עסיס - יין מתוק. (ג-ד) שמאלו תחת ראשי. השבעתי אתכם - עכשיו כנסת ישראל מסבבת דיבורה כלפי האומות: אעפ"י שאני קובלת ומתאוננת , דודי מחזיק בידי והוא לי למשען בגלותי , לפיכך השבעתי אתכם. מה תעירו ומה תעוררו - כי לא יועיל לכם. (ה) מי זאת - הקדוש ברוך הוא ובית דינו אומרים על כנסת ישראל: מי זאת - כמה היא חשובה זאת שנתעלתה מן המדבר , בכל מתנות טובות שם נתעלתה: במתן תורה ובדיבוק שכינה , ונראית חיבתה לכל; ועודנה בגלותה מתרפקת על דודה - מתחברת על דודה , מודה שהיא חברתו ודבוקה בו; 'רפק' בלשון ערבי: חבר , 'רפקא' - חבורה. תחת התפוח עוררתיך - כך היא אומרת בבקשת חבת דודה: תחת התפוח עוררתיך - זכור כי בתחתית הר סיני , העשוי על ראשי כמין תפוח , שם עוררתיך - הוא לשון חיבת אשת נעורים , המעוררת את דודה בלילות בתנומות עלי משכב (ע"פ איוב לג , טו) , מחבקתו ומנשקתו. שמה חבלתך אמך - הרי אמרנו (שה"ש ג , יא) שהקדוש ברוך הוא קראה 'אמו'; שם נהייתי לך לאם , שם ילדתיך; חבלתך - לשון "חבלי יולדה" (הו' יג , יג). חבלתך - באו לה חבלים ממך; כמו "בניי יצאוני" (יר' י , כ) - יצאו ממני. (ו) שימני כחותם - בשביל אותה אהבה תחתמני על לבך , שלא תשכחני , ותראה כי עזה כמות אהבה - האהבה שאהבתיך עזה עלי כנגד מיתתי , שאני נהרגת עליך (ראה שה"ר ח , ו). קשה כשאול הקנאה והתגר שנתקנאו ונתגרו בי האומות בשבילך. 'קנאה' בכל מקום - ['אינפרמנט' בלעז , ] לשון אחיזת הלב לנקום נקם. [רשפי] אש שלהבת יה (בנוסחנו: שלהבתיה) - רשפים של אש חזקה הבאה מכח שלהבת של גיהנם. טעם 'זקף גדול' הנקוד על רשפי מלמדינו על תיבת אש שהיא דבוקה לשלהבת יה , לומר: אש של שלהבת יה. (ז) מים רבים לא יוכלו לכבות - על שכינם בלשון 'רשפים' (ראה לעיל , ו) נופל עליהם לשון 'לא יכבו'. מים רבים - האומות. ונהרות - שריהם ומלכיהם. לא ישטפוה - על ידי חוזק ואימה ועל ידי פיתוי והסתה. אם יתן איש את כל הון ביתו כדי להמיר אהבתך - בוז יבוזו לו (ראה במ"ר ב , טז). כל אלה הקדוש ברוך הוא ובית דינו מעידין , שכן כנסת ישראל "מתרפקת על דודה" (לעיל , ה) עתה. (ח) אחות לנו - בתחתונים שהיא מתאחה ומתחברת עמנו , והיא קטנה ומקטנת עצמה מכל האומות; כעניין שנאמר "לא מרבכם מכל העמים" (דב' ז , ז) - שהם מקטינין עצמם (ראה חולין פט , א). אחות - לשון 'איחוי' (ראה מו"ק כו , א): אילו קרעים שאין מתאחין. ושדים אין לה - כעניין שנאמר בגלות מצרים "שדים נכנו" (יח' טז , ז) בהגיע קץ הגאולה; אבל זו שדים אין לה - עדיין לא הגיע עִתה לעת דודים (ע"פ יח' טז , ח). מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה - כשהאומות מתלחשים עליה להכחידה; כעניין שנאמר "אמרו לכו ונכחידם מגוי" (תה' פג , ה). (ט) אם חומה היא - אם תחזק ביראתה ובאמונתה להיות כנגדם כחומת נחשת , שלא יכנסו לתוכה , לא תתחתן בם (ע"פ דב' ז , ג) והם לא יבואו בה (ע"פ מ"א יא , ב) ולא תתפתה להם , נבנה עליה טירת כסף - נהיה לה לעיר מבצר (ע"פ יר' טו , יח) ולכתר ולנוי , ונבנה לה את עיר הקודש ובית הבחירה. ואם דלת היא - הסובבת על צירה (ע"פ מש' כו , יד) ובהקיש עליה היא נפתחת; אף היא - אם תפתח להם , להיות הם באים בה והיא בהם , נצור עליה לוח של עץ - נשים בדלתה נסרים של עץ , הנרקבים ותולעת גוררתן ואוכלתן. (י) וכנסת ישראל אומרת: אני חומה - חזקה באהבת דודי. ושדיי כמגדלות - אילו בתי כנסיות ומדרשות המניקים את ישראל בדברי תורה. אז - באמרי זאת , הייתי בעיניו כמוצאת שלום - ככלה שנמצאת שלימה ומוצאת שלום בבית בעלה (ראה פסחים פז , א). (יא) כרם היה לשלמה - זו כנסת ישראל , שנאמר "כי כרם יי' צבאות בית ישראל" (יש' ה , ז). בבעל המון - בירושלים , שהיא רבת עם (ע"פ איכה א , א) והמון רב. בעל - לשון מישור , כמו ["מבעל שלשה" (מ"ב ד , מב);] "מבעל גד בבקעת הלבנון" (יהו' יב , ז). נתן את הכרם לנוטרים - מסרם ליד אדנים קשים: בבל , מדי , יון , אדום. במדרש 'שיר השירים' (שה"ר ח , יב; שה"ז ח , יא) מצאתי קצת סמך על נוטרים הללו שהן המלכיות. איש יביא בפריו אלף כסף - כל מה שיכלו לגבות מהן , גולגליות וארנוניות ואנפרות , הכל גבו מהן להביא לתוך ביתם. (יב) כרמי שלי לפני - ליום הדין יביאם הקדוש ברוך הוא במשפט ויאמר: כרמי , אעפ"י שמסרתיו בידכם , שלי הוא , ולפני בא כל מה שחטפתם לכם את פריו , ולא נכחד ממני (ע"פ הו' ה , ג) מה שגביתם מהם. והם אומרים: האלף לך שלמה - אלף הכסף שגבינו מהם הכל נחזיר לך. ומאתים לנוטרים את פריו - ועוד נוסיף הרבה משלנו וניתן להם , לראשיהם וחכמיהם; כעניין שנאמר "תחת הנחשת אביא זהב" (יש' ס , יז). [ואותן תשלומים - לתלמידי חכמים , כמה שנאמר "כי ליושבים לפני יי' יהיה כל סחרה" ואתננה של צר (ראה יש' כג , יח).] ויש לפרש: ומאתים לנוטרים את פריו - כדין הנהנה מן ההקדש , שמשלם קרן וחומש (ראה משנה ב"מ ד , ח) , אף אנו נשלם על "קדש ישראל ליי' ראשית תבואתו" (בנוסחנו: תבואתה; יר' ב , ג) קרן וחומש - חומשו של קרן , ומאתים הן חומשו של אלף. (יג) היושבת בגנים - הקדוש ברוך הוא אומר לכנסת ישראל: את , הנפוצה בגולה , רועה בגנים של אחרים , ויושבת בבתי כנסיות ומדרשות. חברים מקשיבים לקולך - מלאכי השרת חברייך , בני אלהים דוגמתך , מקשיבים ובאים לשמוע קולך בבתי כנסיות (ראה שה"ר ח , טו). השמיעיני - ואחרכך יקדישו הם , שנאמר "ברן יחד כוכבי בקר" (איוב לח , ז) - אילו ישראל , ואחרכך "ויריעו כל בני אלהים" (שם; ראה ב"ר סה , כא). (יד) ברח דודי - מן הגולה הזאת ופדינו מביניהם. ודמה לך לצבי - למהר הגאולה , והשרה שכינתך על הרי בשמים - הוא הר המורייה ובית המקדש , שיבנה במהרה בימינו. [לפי הפשט וההווה אפרש "אחות לנו קטנה" (לעיל , ח ואי') , כי לא פורש למעלה כי אם לפי הדוגמא. "אחות לנו קטנה ודדים (לפנינו: ושדים) אין לה מה נעשה לאחותנו" - איזו שמירה נעשה לה , שיהו בתוליה קיימין "ביום שידובר בה" (שם) להינשא לבעל , שלא תתפתה? לכו ושאלו לה: אם תרצה שנעשה לה לשומרה "חומה" (לעיל , ט) בצורה , שהיא שמירה מעולה , נעשה לה לכבודה "חומת כסף" שהיא חזקה; ואם רוצה בשמירת עראי , כגון "דלת" (שם) , שפעמים פתוח ופעמים נעול , נעשה לה דלת מ"לוח ארז" (שם). כך היה נמלך הקדוש ברוך הוא לבית דינו. והיא ענתה: "אני חומה" (לעיל , י) - רוצה אני בשמירה מעולה , כדי שאהיה "אז" לכשידור בו , "ושדי" יהיו "כמגדלות" בעיני בעלי "מוצאת שלום" (שם). "כמגדלות" - שם דבר של גדלת , שדדיה גסין; 'נושנבדש' בלעז. מפי רבי. "כרם היה לשלמה בבעל המון" (לעיל , יא) - מקום. "נתן את הכרם לנוטרים" (שם) - לאריסין. "איש יביא בפריו" וגו' (שם) - בא איש אחד לקנות הכרם מן המלך , מפני פריו , ב"אלף כסף" (שם); שכך דמי סתם כרם , כדכתיב "כל מקום אשר יהיה... אלף גפן באלף כסף" (יש' ז , כג). אמר השומר האריס: היאך עלה בדעתך לקנותו , הלא כרם "שלי לפניי" (לעיל , יב) - משועבד לאריסותי? ענה הקונה ואמר: מה לך אם אקנהו? גם ממך אקנהו , כי "האלף" (שם) כסף אתן למלך ולך ה"מאתים" (שם). מיד שאל השומר לחבורת אנשים "היושבת בגנים" (לעיל , יג) , ו"חברים" ה"מקשיבים" ושומעין הדברים "לקולך: השמיעיני" (שם) - המליכו אותי (תנו לי עצה) מה אעשה. והם נתנו לו עצה למוכרו , ואמרו לו: לכה לך וברח מן הכרם ותנהו לקונהו.]