פרק ח
[א]
מִ֤י
יִתֶּנְךָ֙
כְּאָ֣ח
לִ֔י
יוֹנֵ֖ק
שְׁדֵ֣י
אִמִּ֑י
אֶֽמְצָאֲךָ֤
בַחוּץ֙
אֶשָּׁ֣קְךָ֔
גַּ֖ם
לֹא־יָבֻ֥זוּ
לִֽי:
[ב]
אֶנְהָֽגֲךָ֗
אֲבִיאֲךָ֛
אֶל־בֵּ֥ית
אִמִּ֖י
תְּלַמְּדֵ֑נִי
אַשְׁקְךָ֙
מִיַּ֣יִן
הָרֶ֔קַח
מֵעֲסִ֖יס
רִמֹּנִֽי:
[ג]
שְׂמֹאלוֹ֙
תַּ֣חַת
רֹאשִׁ֔י
וִימִינ֖וֹ
תְּחַבְּקֵֽנִי:
[ד]
הִשְׁבַּ֥עְתִּי
אֶתְכֶ֖ם
בְּנ֣וֹת
יְרוּשָׁלִָ֑ם
מַה־תָּעִ֧ירוּ
׀
וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ
אֶת־הָאַהֲבָ֖ה
עַ֥ד
שֶׁתֶּחְפָּֽץ:
ס
[ה]
מִ֣י
זֹ֗את
עֹלָה֙
מִן־הַמִּדְבָּ֔ר
מִתְרַפֶּ֖קֶת
עַל־דּוֹדָ֑הּ
תַּ֤חַת
הַתַּפּ֙וּחַ֙
עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ
שָׁ֚מָּה
חִבְּלַ֣תְךָ
אִמֶּ֔ךָ
שָׁ֖מָּה
חִבְּלָ֥ה
יְלָדַֽתְךָ:
[ו]
שִׂימֵ֨נִי
כַחוֹתָ֜ם
עַל־לִבֶּ֗ךָ
כַּֽחוֹתָם֙
עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ
כִּֽי־עַזָּ֤ה
כַמָּ֙וֶת֙
אַהֲבָ֔ה
קָשָׁ֥ה
כִשְׁא֖וֹל
קִנְאָ֑ה
רְשָׁפֶ֕יהָ
רִשְׁפֵּ֕י
אֵ֖שׁ
שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה:
[ז]
מַ֣יִם
רַבִּ֗ים
לֹ֤א
יֽוּכְלוּ֙
לְכַבּ֣וֹת
אֶת־הָאַהֲבָ֔ה
וּנְהָר֖וֹת
לֹ֣א
יִשְׁטְפ֑וּהָ
אִם־יִתֵּ֨ן
אִ֜ישׁ
אֶת־כָּל־ה֤וֹן
בֵּיתוֹ֙
בָּאַהֲבָ֔ה
בּ֖וֹז
יָב֥וּזוּ
לֽוֹ:
ס
[ח]
אָח֥וֹת
לָ֙נוּ֙
קְטַנָּ֔ה
וְשָׁדַ֖יִם
אֵ֣ין
לָ֑הּ
מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙
לַאֲחֹתֵ֔נוּ
בַּיּ֖וֹם
שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ:
[ט]
אִם־חוֹמָ֣ה
הִ֔יא
נִבְנֶ֥ה
עָלֶ֖יהָ
טִ֣ירַת
כָּ֑סֶף
וְאִם־דֶּ֣לֶת
הִ֔יא
נָצ֥וּר
עָלֶ֖יהָ
ל֥וּחַ
אָֽרֶז:
[י]
אֲנִ֣י
חוֹמָ֔ה
וְשָׁדַ֖י
כַּמִּגְדָּל֑וֹת
אָ֛ז
הָיִ֥יתִי
בְעֵינָ֖יו
כְּמוֹצְאֵ֥ת
שָׁלֽוֹם:
פ
[יא]
כֶּ֣רֶם
הָיָ֤ה
לִשְׁלֹמֹה֙
בְּבַ֣עַל
הָמ֔וֹן
נָתַ֥ן
אֶת־הַכֶּ֖רֶם
לַנֹּטְרִ֑ים
אִ֛ישׁ
יָבִ֥א
בְּפִרְי֖וֹ
אֶ֥לֶף
כָּֽסֶף:
[יב]
כַּרְמִ֥י
שֶׁלִּ֖י
לְפָנָ֑י
הָאֶ֤לֶף
לְךָ֙
שְׁלֹמֹ֔ה
וּמָאתַ֖יִם
לְנֹטְרִ֥ים
אֶת־פִּרְיֽוֹ:
[יג]
הַיּוֹשֶׁ֣בֶת
בַּגַּנִּ֗ים
חֲבֵרִ֛ים
מַקְשִׁיבִ֥ים
לְקוֹלֵ֖ךְ
הַשְׁמִיעִֽנִי:
[יד]
בְּרַ֣ח
׀
דּוֹדִ֗י
וּֽדְמֵה־לְךָ֤
לִצְבִי֙
א֚וֹ
לְעֹ֣פֶר
הָאַיָּלִ֔ים
עַ֖ל
הָרֵ֥י
בְשָׂמִֽים:
פרק ח
(א)
ואמרה:
כך
הייתי
מתאוה
לנשק
פיך
בפרהסיא
בגלוי
,
ולא
אהיה
לבוז
בעיני
בני
אדם;
ועל
זאת
אמרה:
מי
יתנך
כאח
לי.
(ב)
הייתי
נוהג
אותך
ומביא
אותך
אל
בית
אמי
,
לעיני
הכל
תלמדני;
והיא
היתה
מלמדת
אותי
איך
אשקך
מיין
הרקח
-
ועניינו:
דבר
שירקח
יותר
מיין.
מעסיס
-
הוא
הריר
שתחת
הלשון.
או
יהיה
כמשמעו.
(ג)
והנה
הדוד
והנערה
יחד;
על
כן
אמרה:
שמאלו
תחת
לראשי
(בנוסחנו:
ראשי).
(ה)
מי
זאת
עולה
-
אמרה
לו
,
הם
שוכבים
יחד
בכרם
,
ויקָרא
'גן':
הראית
לעולם
נערה
שעלתה
מן
המדבר
,
תבקש
להתחבר
עם
דודה
,
כאשר
עשיתי
אני
מרוב
אהבתי
בך?
ותדע
למה
עוררתיך:
בעבור
להזכירך
דבר
אילן
התפוח
,
כי
כמדומה
לי
שלא
הרתה
אמך
ויחמה
בך
כי
אם
תחת
התפוח
,
על
כן
ריחך
כתפוח
בעצי
היער
(ראה
שה"ש
ב
,
ג)
-
כאשר
אמרה
לו
בתחלה
,
שהיתה
מתאוה
ומחמדת
לשבת
בצלו
(ראה
שם)
ולהיות
שמאלו
תחת
ראשה
(ראה
שם
,
ו).
(ו)
ועתה
שימני
כחותם
על
לבך
-
הדביקני
אל
לבך
כהדבק
החותם
באצבע
,
כן
תדביקני;
ואני
על
זרועך.
(ז)
ועניין
בוז
יבוזו
לו
-
היו
בני
אדם
מלעיגים
עליו.
(ח)
אחות
לנו
קטנה
-
אמרה
הנערה:
אחד
מבני
אמי
חשד
אותי
ואמר
לאחיו:
אחות
שמנוה
נוטרה
את
הכרמים
(ראה
שה"ש
א
,
ו)
,
והיא
היתה
באותו
הזמן
קטנה
,
מה
נעשה
לאחותינו
ביום
שידובר
בה
להנשא?
(ט)
אם
חומה
-
אם
שמרה
עצמה
והיא
בתולה
,
נבנה
עליה
טירת
כסף;
והעניין
,
כי
ישים
בניין
חשוב
על
החומה
מכסף
,
כדי
שיהיה
לה
לכבוד
על
החומות;
וזה
הטעם:
נקנה
לה
חלי
כתם
(ע"פ
מש'
כה
,
יב)
,
שהם
הקִשורים
הראויים
לכלה.
ואם
דלת
-
שכבר
נפתחה
,
נצור
עליה;
והעניין:
נביאנה
במצור
ונסגור
עליה
שלא
תיראה;
הפך
טירת
כסף
,
שכל
הרואה
על
החומה
טירת
כסף
יבוא
לראותה.
(י)
אמרה
הנערה:
אני
חומה
ושדי
גדלו
ונכונו
(ע"פ
יח'
טז
,
ז);
והעניין:
אע"פ
ששדי
נכונו
,
בתולה
אני;
אז
הייתי
בעיני
החושד
אותי
כמוצאת
שלום.
כי
בתחלה
נחרו
בי
(ראה
שה"ש
א
,
ו)
,
ועתה
מצאתי
שלום
עמהם.
ויש
אנשים
שיתמהו
ויאמרו:
אם
שדיה
כמגדלות
-
הם
גדולים!
ואינו
כן
,
אלא
מאחר
שהיא
דומה
לחומה
,
יהיו
שדיה
כמגדלות
שהם
על
החומה
,
הם
הקטנים.
(יא)
כרם
היה
לשלמה
-
חזרה
להלל
נפשה
ורוב
אהבתה
בדודה
,
ואמרה:
כרם
היה
לשלמה;
והעניין
,
כי
הנה
שלמה
המלך
השכיר
הכרם
שלו
בעבור
שיביאו
לו
בפריו
הנוטרים
ששכרו
אותו
אלף
כסף.
(יב)
ואני
לא
עשיתי
כן
,
אלא
כרמי
שלי
לפני.
וחזרה
ואומרת:
קח
אתה
שלמה
האלף
שלך
,
וירויחו
עוד
הנוטרים
השוכרים
מאתים.
אני
אינני
רוצה
ממון
,
לא
קרן
ולא
ריוח
,
אלא
להיות
כרמי
שלי
לפני
,
שהתחברתי
בו
עם
דודי;
וזה
הוא
יותר
תענוג
לי
מכל
ממון.
(יג)
אמר
דודה:
כשאת
יושבת
בגנים
שיש
בתוך
הכרם
,
אל
תרימי
את
קולך
,
כי
חברים
יש
לי
,
והם
מקשיבים
לקולך.
ועתה
השמיעיני
ואמרי
לי:
(יד)
ברח
דודי
-
כאלו
תחשבי
שאני
עמהם
,
שלא
יחשדוני
שאני
עמך
בכאן
,
כאשר
אמרת
לי
בתחלה
(ראה
שה"ש
ב
,
יז):
סוב
דמה
לך
דודי
או
לצבי
או
לעופר
האיילים.