פרק ח
[א]
מִ֤י
יִתֶּנְךָ֙
כְּאָ֣ח
לִ֔י
יוֹנֵ֖ק
שְׁדֵ֣י
אִמִּ֑י
אֶֽמְצָאֲךָ֤
בַחוּץ֙
אֶשָּׁ֣קְךָ֔
גַּ֖ם
לֹא־יָבֻ֥זוּ
לִֽי:
[ב]
אֶנְהָֽגֲךָ֗
אֲבִיאֲךָ֛
אֶל־בֵּ֥ית
אִמִּ֖י
תְּלַמְּדֵ֑נִי
אַשְׁקְךָ֙
מִיַּ֣יִן
הָרֶ֔קַח
מֵעֲסִ֖יס
רִמֹּנִֽי:
[ג]
שְׂמֹאלוֹ֙
תַּ֣חַת
רֹאשִׁ֔י
וִימִינ֖וֹ
תְּחַבְּקֵֽנִי:
[ד]
הִשְׁבַּ֥עְתִּי
אֶתְכֶ֖ם
בְּנ֣וֹת
יְרוּשָׁלִָ֑ם
מַה־תָּעִ֧ירוּ
׀
וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ
אֶת־הָאַהֲבָ֖ה
עַ֥ד
שֶׁתֶּחְפָּֽץ:
ס
[ה]
מִ֣י
זֹ֗את
עֹלָה֙
מִן־הַמִּדְבָּ֔ר
מִתְרַפֶּ֖קֶת
עַל־דּוֹדָ֑הּ
תַּ֤חַת
הַתַּפּ֙וּחַ֙
עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ
שָׁ֚מָּה
חִבְּלַ֣תְךָ
אִמֶּ֔ךָ
שָׁ֖מָּה
חִבְּלָ֥ה
יְלָדַֽתְךָ:
[ו]
שִׂימֵ֨נִי
כַחוֹתָ֜ם
עַל־לִבֶּ֗ךָ
כַּֽחוֹתָם֙
עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ
כִּֽי־עַזָּ֤ה
כַמָּ֙וֶת֙
אַהֲבָ֔ה
קָשָׁ֥ה
כִשְׁא֖וֹל
קִנְאָ֑ה
רְשָׁפֶ֕יהָ
רִשְׁפֵּ֕י
אֵ֖שׁ
שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה:
[ז]
מַ֣יִם
רַבִּ֗ים
לֹ֤א
יֽוּכְלוּ֙
לְכַבּ֣וֹת
אֶת־הָאַהֲבָ֔ה
וּנְהָר֖וֹת
לֹ֣א
יִשְׁטְפ֑וּהָ
אִם־יִתֵּ֨ן
אִ֜ישׁ
אֶת־כָּל־ה֤וֹן
בֵּיתוֹ֙
בָּאַהֲבָ֔ה
בּ֖וֹז
יָב֥וּזוּ
לֽוֹ:
ס
[ח]
אָח֥וֹת
לָ֙נוּ֙
קְטַנָּ֔ה
וְשָׁדַ֖יִם
אֵ֣ין
לָ֑הּ
מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙
לַאֲחֹתֵ֔נוּ
בַּיּ֖וֹם
שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ:
[ט]
אִם־חוֹמָ֣ה
הִ֔יא
נִבְנֶ֥ה
עָלֶ֖יהָ
טִ֣ירַת
כָּ֑סֶף
וְאִם־דֶּ֣לֶת
הִ֔יא
נָצ֥וּר
עָלֶ֖יהָ
ל֥וּחַ
אָֽרֶז:
[י]
אֲנִ֣י
חוֹמָ֔ה
וְשָׁדַ֖י
כַּמִּגְדָּל֑וֹת
אָ֛ז
הָיִ֥יתִי
בְעֵינָ֖יו
כְּמוֹצְאֵ֥ת
שָׁלֽוֹם:
פ
[יא]
כֶּ֣רֶם
הָיָ֤ה
לִשְׁלֹמֹה֙
בְּבַ֣עַל
הָמ֔וֹן
נָתַ֥ן
אֶת־הַכֶּ֖רֶם
לַנֹּטְרִ֑ים
אִ֛ישׁ
יָבִ֥א
בְּפִרְי֖וֹ
אֶ֥לֶף
כָּֽסֶף:
[יב]
כַּרְמִ֥י
שֶׁלִּ֖י
לְפָנָ֑י
הָאֶ֤לֶף
לְךָ֙
שְׁלֹמֹ֔ה
וּמָאתַ֖יִם
לְנֹטְרִ֥ים
אֶת־פִּרְיֽוֹ:
[יג]
הַיּוֹשֶׁ֣בֶת
בַּגַּנִּ֗ים
חֲבֵרִ֛ים
מַקְשִׁיבִ֥ים
לְקוֹלֵ֖ךְ
הַשְׁמִיעִֽנִי:
[יד]
בְּרַ֣ח
׀
דּוֹדִ֗י
וּֽדְמֵה־לְךָ֤
לִצְבִי֙
א֚וֹ
לְעֹ֣פֶר
הָאַיָּלִ֔ים
עַ֖ל
הָרֵ֥י
בְשָׂמִֽים:
פרק ח
(א)
מי
יתנך
כאח
לי
-
שתבא
לנחמני;
כדרך
שעשה
יוסף
לאחיו
שגמלוהו
רעה
,
ונאמר
בו
"וינחם
אותם"
(בר'
נ
,
כא;
ראה
פר"כ
טז
,
ה).
[יונק
שדי
אמי
-
כלומר:
כאחי
מן
האם.]
אמצאך
בחוץ
אשקך
-
אמצא
נביאיך
מְדַברי
בשמך
ואחבקם
ואנשקם
,
גם
ידעתי
כי
לא
יבוזו
לי
,
כי
כדיי
היא
אהבתך
שתהא
אהובתך
סובבת
לחזר
אחריה.
(ב)
אל
בית
אמי
-
אל
בית
המקדש.
תלמדני
-
כאשר
הורגלתה
לעשות
באהל
מועד.
אשקך
מיין
הרקח
-
נסכים.
עסיס
-
יין
מתוק.
(ג-ד)
שמאלו
תחת
ראשי.
השבעתי
אתכם
-
עכשיו
כנסת
ישראל
מסבבת
דיבורה
כלפי
האומות:
אעפ"י
שאני
קובלת
ומתאוננת
,
דודי
מחזיק
בידי
והוא
לי
למשען
בגלותי
,
לפיכך
השבעתי
אתכם.
מה
תעירו
ומה
תעוררו
-
כי
לא
יועיל
לכם.
(ה)
מי
זאת
-
הקדוש
ברוך
הוא
ובית
דינו
אומרים
על
כנסת
ישראל:
מי
זאת
-
כמה
היא
חשובה
זאת
שנתעלתה
מן
המדבר
,
בכל
מתנות
טובות
שם
נתעלתה:
במתן
תורה
ובדיבוק
שכינה
,
ונראית
חיבתה
לכל;
ועודנה
בגלותה
מתרפקת
על
דודה
-
מתחברת
על
דודה
,
מודה
שהיא
חברתו
ודבוקה
בו;
'רפק'
בלשון
ערבי:
חבר
,
'רפקא'
-
חבורה.
תחת
התפוח
עוררתיך
-
כך
היא
אומרת
בבקשת
חבת
דודה:
תחת
התפוח
עוררתיך
-
זכור
כי
בתחתית
הר
סיני
,
העשוי
על
ראשי
כמין
תפוח
,
שם
עוררתיך
-
הוא
לשון
חיבת
אשת
נעורים
,
המעוררת
את
דודה
בלילות
בתנומות
עלי
משכב
(ע"פ
איוב
לג
,
טו)
,
מחבקתו
ומנשקתו.
שמה
חבלתך
אמך
-
הרי
אמרנו
(שה"ש
ג
,
יא)
שהקדוש
ברוך
הוא
קראה
'אמו';
שם
נהייתי
לך
לאם
,
שם
ילדתיך;
חבלתך
-
לשון
"חבלי
יולדה"
(הו'
יג
,
יג).
חבלתך
-
באו
לה
חבלים
ממך;
כמו
"בניי
יצאוני"
(יר'
י
,
כ)
-
יצאו
ממני.
(ו)
שימני
כחותם
-
בשביל
אותה
אהבה
תחתמני
על
לבך
,
שלא
תשכחני
,
ותראה
כי
עזה
כמות
אהבה
-
האהבה
שאהבתיך
עזה
עלי
כנגד
מיתתי
,
שאני
נהרגת
עליך
(ראה
שה"ר
ח
,
ו).
קשה
כשאול
הקנאה
והתגר
שנתקנאו
ונתגרו
בי
האומות
בשבילך.
'קנאה'
בכל
מקום
-
['אינפרמנט'
בלעז
,
]
לשון
אחיזת
הלב
לנקום
נקם.
[רשפי]
אש
שלהבת
יה
(בנוסחנו:
שלהבתיה)
-
רשפים
של
אש
חזקה
הבאה
מכח
שלהבת
של
גיהנם.
טעם
'זקף
גדול'
הנקוד
על
רשפי
מלמדינו
על
תיבת
אש
שהיא
דבוקה
לשלהבת
יה
,
לומר:
אש
של
שלהבת
יה.
(ז)
מים
רבים
לא
יוכלו
לכבות
-
על
שכינם
בלשון
'רשפים'
(ראה
לעיל
,
ו)
נופל
עליהם
לשון
'לא
יכבו'.
מים
רבים
-
האומות.
ונהרות
-
שריהם
ומלכיהם.
לא
ישטפוה
-
על
ידי
חוזק
ואימה
ועל
ידי
פיתוי
והסתה.
אם
יתן
איש
את
כל
הון
ביתו
כדי
להמיר
אהבתך
-
בוז
יבוזו
לו
(ראה
במ"ר
ב
,
טז).
כל
אלה
הקדוש
ברוך
הוא
ובית
דינו
מעידין
,
שכן
כנסת
ישראל
"מתרפקת
על
דודה"
(לעיל
,
ה)
עתה.
(ח)
אחות
לנו
-
בתחתונים
שהיא
מתאחה
ומתחברת
עמנו
,
והיא
קטנה
ומקטנת
עצמה
מכל
האומות;
כעניין
שנאמר
"לא
מרבכם
מכל
העמים"
(דב'
ז
,
ז)
-
שהם
מקטינין
עצמם
(ראה
חולין
פט
,
א).
אחות
-
לשון
'איחוי'
(ראה
מו"ק
כו
,
א):
אילו
קרעים
שאין
מתאחין.
ושדים
אין
לה
-
כעניין
שנאמר
בגלות
מצרים
"שדים
נכנו"
(יח'
טז
,
ז)
בהגיע
קץ
הגאולה;
אבל
זו
שדים
אין
לה
-
עדיין
לא
הגיע
עִתה
לעת
דודים
(ע"פ
יח'
טז
,
ח).
מה
נעשה
לאחותינו
ביום
שידובר
בה
-
כשהאומות
מתלחשים
עליה
להכחידה;
כעניין
שנאמר
"אמרו
לכו
ונכחידם
מגוי"
(תה'
פג
,
ה).
(ט)
אם
חומה
היא
-
אם
תחזק
ביראתה
ובאמונתה
להיות
כנגדם
כחומת
נחשת
,
שלא
יכנסו
לתוכה
,
לא
תתחתן
בם
(ע"פ
דב'
ז
,
ג)
והם
לא
יבואו
בה
(ע"פ
מ"א
יא
,
ב)
ולא
תתפתה
להם
,
נבנה
עליה
טירת
כסף
-
נהיה
לה
לעיר
מבצר
(ע"פ
יר'
טו
,
יח)
ולכתר
ולנוי
,
ונבנה
לה
את
עיר
הקודש
ובית
הבחירה.
ואם
דלת
היא
-
הסובבת
על
צירה
(ע"פ
מש'
כו
,
יד)
ובהקיש
עליה
היא
נפתחת;
אף
היא
-
אם
תפתח
להם
,
להיות
הם
באים
בה
והיא
בהם
,
נצור
עליה
לוח
של
עץ
-
נשים
בדלתה
נסרים
של
עץ
,
הנרקבים
ותולעת
גוררתן
ואוכלתן.
(י)
וכנסת
ישראל
אומרת:
אני
חומה
-
חזקה
באהבת
דודי.
ושדיי
כמגדלות
-
אילו
בתי
כנסיות
ומדרשות
המניקים
את
ישראל
בדברי
תורה.
אז
-
באמרי
זאת
,
הייתי
בעיניו
כמוצאת
שלום
-
ככלה
שנמצאת
שלימה
ומוצאת
שלום
בבית
בעלה
(ראה
פסחים
פז
,
א).
(יא)
כרם
היה
לשלמה
-
זו
כנסת
ישראל
,
שנאמר
"כי
כרם
יי'
צבאות
בית
ישראל"
(יש'
ה
,
ז).
בבעל
המון
-
בירושלים
,
שהיא
רבת
עם
(ע"פ
איכה
א
,
א)
והמון
רב.
בעל
-
לשון
מישור
,
כמו
["מבעל
שלשה"
(מ"ב
ד
,
מב);]
"מבעל
גד
בבקעת
הלבנון"
(יהו'
יב
,
ז).
נתן
את
הכרם
לנוטרים
-
מסרם
ליד
אדנים
קשים:
בבל
,
מדי
,
יון
,
אדום.
במדרש
'שיר
השירים'
(שה"ר
ח
,
יב;
שה"ז
ח
,
יא)
מצאתי
קצת
סמך
על
נוטרים
הללו
שהן
המלכיות.
איש
יביא
בפריו
אלף
כסף
-
כל
מה
שיכלו
לגבות
מהן
,
גולגליות
וארנוניות
ואנפרות
,
הכל
גבו
מהן
להביא
לתוך
ביתם.
(יב)
כרמי
שלי
לפני
-
ליום
הדין
יביאם
הקדוש
ברוך
הוא
במשפט
ויאמר:
כרמי
,
אעפ"י
שמסרתיו
בידכם
,
שלי
הוא
,
ולפני
בא
כל
מה
שחטפתם
לכם
את
פריו
,
ולא
נכחד
ממני
(ע"פ
הו'
ה
,
ג)
מה
שגביתם
מהם.
והם
אומרים:
האלף
לך
שלמה
-
אלף
הכסף
שגבינו
מהם
הכל
נחזיר
לך.
ומאתים
לנוטרים
את
פריו
-
ועוד
נוסיף
הרבה
משלנו
וניתן
להם
,
לראשיהם
וחכמיהם;
כעניין
שנאמר
"תחת
הנחשת
אביא
זהב"
(יש'
ס
,
יז).
[ואותן
תשלומים
-
לתלמידי
חכמים
,
כמה
שנאמר
"כי
ליושבים
לפני
יי'
יהיה
כל
סחרה"
ואתננה
של
צר
(ראה
יש'
כג
,
יח).]
ויש
לפרש:
ומאתים
לנוטרים
את
פריו
-
כדין
הנהנה
מן
ההקדש
,
שמשלם
קרן
וחומש
(ראה
משנה
ב"מ
ד
,
ח)
,
אף
אנו
נשלם
על
"קדש
ישראל
ליי'
ראשית
תבואתו"
(בנוסחנו:
תבואתה;
יר'
ב
,
ג)
קרן
וחומש
-
חומשו
של
קרן
,
ומאתים
הן
חומשו
של
אלף.
(יג)
היושבת
בגנים
-
הקדוש
ברוך
הוא
אומר
לכנסת
ישראל:
את
,
הנפוצה
בגולה
,
רועה
בגנים
של
אחרים
,
ויושבת
בבתי
כנסיות
ומדרשות.
חברים
מקשיבים
לקולך
-
מלאכי
השרת
חברייך
,
בני
אלהים
דוגמתך
,
מקשיבים
ובאים
לשמוע
קולך
בבתי
כנסיות
(ראה
שה"ר
ח
,
טו).
השמיעיני
-
ואחרכך
יקדישו
הם
,
שנאמר
"ברן
יחד
כוכבי
בקר"
(איוב
לח
,
ז)
-
אילו
ישראל
,
ואחרכך
"ויריעו
כל
בני
אלהים"
(שם;
ראה
ב"ר
סה
,
כא).
(יד)
ברח
דודי
-
מן
הגולה
הזאת
ופדינו
מביניהם.
ודמה
לך
לצבי
-
למהר
הגאולה
,
והשרה
שכינתך
על
הרי
בשמים
-
הוא
הר
המורייה
ובית
המקדש
,
שיבנה
במהרה
בימינו.
[לפי
הפשט
וההווה
אפרש
"אחות
לנו
קטנה"
(לעיל
,
ח
ואי')
,
כי
לא
פורש
למעלה
כי
אם
לפי
הדוגמא.
"אחות
לנו
קטנה
ודדים
(לפנינו:
ושדים)
אין
לה
מה
נעשה
לאחותנו"
-
איזו
שמירה
נעשה
לה
,
שיהו
בתוליה
קיימין
"ביום
שידובר
בה"
(שם)
להינשא
לבעל
,
שלא
תתפתה?
לכו
ושאלו
לה:
אם
תרצה
שנעשה
לה
לשומרה
"חומה"
(לעיל
,
ט)
בצורה
,
שהיא
שמירה
מעולה
,
נעשה
לה
לכבודה
"חומת
כסף"
שהיא
חזקה;
ואם
רוצה
בשמירת
עראי
,
כגון
"דלת"
(שם)
,
שפעמים
פתוח
ופעמים
נעול
,
נעשה
לה
דלת
מ"לוח
ארז"
(שם).
כך
היה
נמלך
הקדוש
ברוך
הוא
לבית
דינו.
והיא
ענתה:
"אני
חומה"
(לעיל
,
י)
-
רוצה
אני
בשמירה
מעולה
,
כדי
שאהיה
"אז"
―
לכשידור
בו
,
"ושדי"
יהיו
"כמגדלות"
―
בעיני
בעלי
"מוצאת
שלום"
(שם).
"כמגדלות"
-
שם
דבר
של
גדלת
,
שדדיה
גסין;
'נושנבדש'
בלעז.
מפי
רבי.
"כרם
היה
לשלמה
בבעל
המון"
(לעיל
,
יא)
-
מקום.
"נתן
את
הכרם
לנוטרים"
(שם)
-
לאריסין.
"איש
יביא
בפריו"
וגו'
(שם)
-
בא
איש
אחד
לקנות
הכרם
מן
המלך
,
מפני
פריו
,
ב"אלף
כסף"
(שם);
שכך
דמי
סתם
כרם
,
כדכתיב
"כל
מקום
אשר
יהיה...
אלף
גפן
באלף
כסף"
(יש'
ז
,
כג).
אמר
השומר
האריס:
היאך
עלה
בדעתך
לקנותו
,
הלא
כרם
"שלי
לפניי"
(לעיל
,
יב)
-
משועבד
לאריסותי?
ענה
הקונה
ואמר:
מה
לך
אם
אקנהו?
גם
ממך
אקנהו
,
כי
"האלף"
(שם)
כסף
אתן
למלך
ולך
ה"מאתים"
(שם).
מיד
שאל
השומר
לחבורת
אנשים
"היושבת
בגנים"
(לעיל
,
יג)
,
ו"חברים"
ה"מקשיבים"
ושומעין
הדברים
"לקולך:
השמיעיני"
(שם)
-
המליכו
אותי
(תנו
לי
עצה)
מה
אעשה.
והם
נתנו
לו
עצה
למוכרו
,
ואמרו
לו:
לכה
לך
וברח
מן
הכרם
ותנהו
לקונהו.]