מאגר הכתר שיר השירים פרק ח עם פירוש רלב"ג

פרק ח
(א-ב) מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי. אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני - אלו הפסוקים הם לפי המשל מבוארים במעט ביאור. וזה שהיא אמרה - להורות על חוזק החשק אשר לה להתקרב אליו כפי מה שאפשר לה - שהיא חושקת שיהיה כאח לה ויהיה יונק שדי אמה , כדי שתוכל לנשקו במקום רואים בלא בשת. וזה , כי העלמה לא תבוש לנשק אחיה היונק בפני כל אדם , ולא יבזוה האנשים על זה. ואם היה הענין כן , הייתי מנהגת ומביאה אותך אל בית אמי אשר תלמדני ותנהגני , והייתי משקה אותך ממשתי הערֵבים. ואולם לפי הנמשל יהיה הרצון בזה , שהיא , מפני שהיתה משגת בקושי מהחוש מה שיצטרך להכין אל השכל באלו החקירות - וזה לשתי סבות: לקושי הענין בעצמו ולקושי הַנהיגה החושים לחפש במה שיצטרך החפוש עליו מן החוש - ונתיראה מפני זה פן יקרה טעות בהשגתה , אמרה: מי יתן ותהיה כאח לי יונק שדי אמי , עד שתנהיג כחות החוש אל מה שיצטרך החקירה עליו; כי בלי ספק לולי יתישרו בזה מהשכל לא תשלם זאת ההשגה , וזה מבואר בנפשו. ואז , כאשר אמצאך בחוץ , שלא תהיה טרוד בהנהגתם - וזה אמנם יהיה כשישלם מן החוש השגת מה שיצטרך החפוש עליו - הנה אדבק עמך ואשקך. וזה יהיה סבה לקלות השגתך המבוקש; ועוד , שהם יהיו נכנעים יותר אליך כאשר תהיה ההנהגה בהם מסודרת ממך , ממה שהם נכנעים אלי. וזה , כי הם מבזים אותי ואותך לא יבוזו , אך יחשקו להפיק רצונך. ובזה אהיה מנהגת ומביאה אותך אל בית אמי אשר תלמדני , והיא הנפש המרגשת , להשקות אותך מהמשקים אשר השגתי אותם מהחוש ומהכח הזוכר. (ג) שמאלו תחת לראשי (בנוסחנו: ראשי) וימינו תחבקני - אמרה , שכבר נשלם לה מה שחשקה אותו , עד שמה שיטה אותה מנתיב האמת באלו ההשגות , עם קָשיָים , הוא נכנע תחת לראשה , אין פרץ ואין יוצאת (ע"פ תה' קמד , יד); ומה שיישיר אל הנכונה בהשגת מה שירצה דודה השגתו , ידבק בה ותחבקה. וזה גם כן לפי המשל מורה על שכבר נשלם להם החבור בשלמות בזאת ההנהגה , ושבוּ כמנהג החושקים בהתחברם. (ד) השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ - אמרה: כבר השבעתי אתכם בנות ירושלים שלא תֶהרסו - לחוזק התשוקה לבקש התכלית - לקחת ההשגות על זולת סדרם. וזה , שאם הייתם הורסים בזה , ולא לוּקח ההשתדלות בהשגה על הסדר הראוי , לא היה עולה בידינו דבר והיה השתדלותינו לבטלה. וזהו אמרה: מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ , רוצה לומר , שלא יועיל להם כלום. ועתה , כאשר לקחו ההשגה על הסדר , כבר הגיעו מהשלמות אל זה השעור אשר כבר קדם. והנה מה שיחסר מהגעת השלמות העיוני על התכלית הוא חכמת האלהות , והיא היתה החשוקה מתחלת הענין. ואפשר שנֹאמר , שזאת השבועה היתה שלא יֶהרסו לחקור בחכמת האלהות קודם שיִשלמו להם התנאים אשר יצטרכו לחקור בזאת החכמה , כמו שנאמר אחר זה (להלן , ח). ואולם לא אמרה "בצבאות או באילות השדה" (שה"ש ב , ז; ג , ה) , כי לרוחק אלו הענינים מהחוש תגדל המבוכה איך יתחילו בזה. ולזה לא ספר בזאת השבועה מה שיעיר על המרוצה. ולא אמרה להם "אם תעירו" וגו' (שם) , אבל אמרה: מה תעירו , להורות על שאם יתחילו בזה בזולת התנאים אשר יצטרכו בו לא יוכל על זה כלל. (חלק ששי: מאמרו "מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת" עד סוף הספר; ח , ה - יד). (ה) מי זאת עולה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך ושמה (בנוסחנו: שמה) חבלה ילדתך. אמר - מתחיל לספר זאת ההשגה , רוצה לומר: חכמת האלהות ומה שבה מהקושי בהגעתה - מי זאת עולה מן המדבר , כנפלא על זאת ההשגה: איך אפשר שתִשלם ממקום חָרֵב , אשר לא יֵעבד בו ולא יזָרע (ע"פ דב' כא , ד). וזה , כי בשאר החכמות היו הדברים אשר בהם החקירה מושגים בחוש , ומהם ישלם כל מה שישתדלו בהשגתו באלו הדברים מעצם הדברים ההם. ואולם בכאן אין דרך בהשגתו כי אם בהקדמות רחוקות , ולזה אמר שהיא מתרפקת על דודה , רצוני , שלבה הומה עליה בעבור דודה על אשר לא תוכל להפיק רצונו. והנה אין חבר לזאת המלה , רוצה לומר: מתרפקת. ויחשוב שיהיה עניינה לפי מקומה על הצד שבארתי. ואפשר שנאמר , והוא יותר נכון , כי מתרפקת היא מענין 'מרפק' , שהוא הזרוע , כמו שביאר הרב רבנו משה ז"ל בפירוש המשנה אשר לו (שבת י , ג בתרגום המקובל של ר"י בן אלפואל) , ואמר שם שהוא ככה בלשון הערבי. וירצה בזה , שמרוב האהבה והחשק תשים זרועותיה על דודה , וזה לפי המשל. ואולם לפי הנמשל ירצה באלו הזרועות , שהיא תעזרהו בכל כחה להמציא אליו מה שאפשר אליה הַמצאתו , להיות לו מבֹא להכנס בחקירות אשר ירצה לחקור בהם. והיא מתנצלת ואומרת אליו: כבר עוררתיך תחת התפוח , רוצה לומר: כבר עזרתיך בהשגת הדברים המוחשים , והם הענינים הטבעיים , לפי ששם נולדת וגדלת עמהם והם דברים קרובים אל עצמינו ומוחשים אלינו. ואולם בזאת ההשגה אשר יחקור עתה לא תשער איך יתכן שיהיה לו ממנה עזר , ועם כל זה היא רבת החשק למלאת תשוקתו בכל אשר תוכל. (ו-ז) שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבת יה (בנוסחנו: שלהבתיה). מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. אמרה אליו - לחוזק האהבה ולגודל תשוקתה להפיק רצונו כפי היכולת - שתשימה כחותם על לבו במה שיצטרך אליו ממנה בשכל העיוני. וכן אמרה אליו שיעשה במה שיצטרך אליו ממנה בשכל המעשי , והוא אמרהּ: כחותם על זרועך. והרצון בזה , כי כמו החותם שיחתום בו האדם כאשר ירצה , כן תהיה היא אליו מוכנת תמיד במה שתוכל לחתום אליו מאלו הצורות הדמיוניות אשר יצטרכו אליו. ואמרה - נותנת סבה בזה - כי אהבתה אליו היא בתכלית החוזק , לא יוכל איש על הסרתה בשום פנים , כמו המות והשאול שהוא בתכלית החוזק , ואופן החוזק בהם הוא שלא יוכל איש על הסרתם בשום פנים; ושזאת האהבה בוערת בקרבה בערה חזקה , לא יכבוה מים רבים ונהרות לא ישטפוה , ולא יסירוה ביתרון ההון כי היא תבזה כל דבר בערך אל אהבתו , ולזה לא תשתדל כי אם במה שידריך אל חפצו. (ח) אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותינו (בנוסחנו: לאחותנו) ביום שידובר בה - אמרו השכל הפועל והשכל הנקנה , רוצה לומר: השכל ההיולאני השלם באלו השלמויות אשר קדם זכרם: אחות לנו - והיא זאת החשוקה אשר קדם זכרה. וקראוה 'אחות' להם מצד שלמותה , עד שכבר נקראת "שולמית" במה שקדם (שה"ש ז , א) , ומצד היותה עוזרת להם בפעולתם , רוצה לומר: במה שיקבל השכל ההיולאני משפע השכל הפועל. וקראוה 'קטנה' מצד מיעוט חלקה בזאת ההשגה אשר יצטרכו אליה. ואמרו שאין לה שדים , תשפיע להם מהם מה שיצטרכו אליו בזאת ההשגה; והוא נאות לפי המשל , כי הקטנה אין לה שדים נכונים לינק מהם. ובהיות הענין כן , מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה שתשפיע אלינו מה שיצטרך לנו בזאת החכמה , מאי זה צד ניישירהּ אל זאת ההשפעה? כי היא לא תוכל על זה מעצמה אם לא ניישירה אל זה. ואולם אמרוֹ ביום שידובר בה הוא להעיר , כי יצטרכו אל זה תנאים רבים , מהם ההרגל במלאכת הנצוח כמו שנזכר בראש 'ספר הנצוח' , ומהם ישוב הדעת ושקיטת רתיחת הטבעים , ולזה לא התירוה אל עצמם חכמינו הקודמים כי אם בעת הזקנה. וזה , כי זאת המלאכה - מצד שישתמשו בה בהקדמות מפורסמות , והיה מדרך ההקדמות המפורסמות ברוב הענינים שילקח מהם ראיה על דבר והפכו - ראוי שתהיה דעת החוקר בה מיושבת מאד , עד שיקח מאלו ההקדמות המפורסמות ההקדמות הצודקות לבד. וראוי גם כן שלא יעמיק בה כהעמקתו בשאר החכמות אשר אפשר בהם ההעמקה , וזה כי דרך החקירה בחכמה חכמה ראוי שיהיה לפי שיעור ההאמתה המגעת בחכמה ההיא. (ט) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז - אמרו: אם היא גדורה בגדרים הראוים למי שיכנס לחקור בזאת החכמה , נבנה עליה הבנין אשר אנחנו משתדלים בבנייתו בשלֵם שבפנים; ואם דלת היא , רוצה לומר: אם היא פרוצה שאין לה חומה , הנה נצור עליה לוח ארז , רוצה לומר , שנחזק אותה ונסתום פרצותיה בלוח ארז. (י) אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום - אמרה שהיא חומה , רוצה לומר , שהיא גדורה , אין פרץ ואין יוצאת (ע"פ תה' קמד , יד); ושדיה , אשר תשפיע מהם מה שתשפיע , הם כמו המגדלות החזקים אשר בעיר , המוסיפים על שמירתה שמירה. והרצון בזה , שלא תכין מאלו ההקדמות רק מה שידרוך אל הנכונה בזאת החכמה. ואולם אמרהּ אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום - הרצון בו , שכאשר שמע דודה זה ממנה היתה בעיניו כמוצאת שלום; וזה , שאם לא היה הענין על זה התאר , היתה רבה המריבה והמחלוקת באלו ההקדמות , ותטה המחשבה פעם אל החלק האחד מחלקי הסותר ופעם אל החלק השני. (יא) כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנוטרים איש יביא בפריו אלף כסף. אמר - מספר איכות הגעת זאת ההשגה ועניינה - כי לשלמה , והוא השכל , היה כרם בבעל המון , רוצה לומר: בבעל הרבוי , והוא המציאות המוחש , כי בו יהיה הרבוי; ואולם המציאות המושכל , אשר המציאות המוחש עלול ממנו , אין רבוי בו כלל. ושזה הכרם נתן לנוטרים לשמור הפרי אשר יצא ממנו , והוא הסדור המושכל הנמצא בו בכח להמציאו אל השכל. ואלו הנוטרים הם הכחות המרגישות והכח המדמה והזוכר , כי הם ישמרו זה הפרי וישתדלו בשיהיה כל הפרי ההוא לשלמה. וזה יהיה כשיעתק מהסדור הנמצא בנמצא המוחש אל הסדור המושכל , אשר הסדור אשר בנמצא המוחש עלול ממנו. ואולם אמרו איש יביא בפריו אלף כסף - הרצון בו , כי מי שיחקור בנמצא המוחש בשלמות ישיג ממנו על האופן השלם זה הפרי אשר זכרנו. והוציא זה בלשון מורה על אחדות במספר ועל רבוי יחד , רוצה לומר: אלף , כי מי שיתבונן בזה הרבוי אשר לצורות בזה הנמצא המוחש , ישיג מהם הצורה האחת אשר הם עלולות ממנה והיא להם במדרגת הצורה והפועל והתכלית , עד שכבר יעלה בזה האופן הרבוי אל אחד. וזה , שהם קצתם במדרגת הצורה לקצת , ולא יסורו מעלות בזה האופן עד שיכלה אל הצורה האחרונה. (יב) כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו - אמרה , שזה הכרם הוא לפניה , ושהיא תשתדל שיהיה האלף כסף לו , והוא הפרי אשר נזכר במה שקדם (לעיל , יא); ושהנוטרים ישתדלו להשיג העניינים החלקיים אשר תיוחס אליהם השגתו , עד שיעתק השכל ממה שיקובץ אליו מכל הנוטרים אל השגת זה האחד אשר קדם זכרו , שהוא פרי השכל ותכליתו. והוציאה זה בזה המספר , רוצה לומר: מאתים , להורות על שכאשר התקבץ אליו מה שישיגוהו כל החושים - אשר הם חמשה לבד , כמו שהתבאר ב'ספר הנפש' - התקבץ מזה מה שהוא כֹּחיי על הפרי שהוא אלף כסף. וזה , כי חמשה פעמים מאתים יהיו אלף. (יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני - קראוה 'יושבת בגנים' להיותה יושבת בזה הנמצא המוחש אשר ממנו תכין להם מה שיצטרך אליהם בהשגתם. ולפי שזה אמנם ישלם ממנה בהשגות המתחלפות אשר יגיעו לה מהחושים , אמרו בגנים , בלשון רבים. וקראו עצמם 'חברים' לה , כי היא בחברתם באופן - מה , במה שתכין להם מאלו ההקדמות אשר נבנית עליהם זאת המלאכה. ואמרו שהם מטים אזנם אל דבריה , ולזה חִלה פניה השכל הנקנה שתשמיע לו מה שיצטרך אליו ממנה בזאת החכמה , כי בזולת זה לא יוכל השכל הפועל להשפיע לו השפע הצריך אליו ממנו בזאת החכמה , כמו שקדם (בהקדמה). (יד) ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים - אמרה לו , שכבר הכינה לו מזה מה שיצטרך , ושישתדל בחריצות ובתכלית המרוצה האפשרית לה לעלות על הרי בשמים , והיא החכמה האלהית , כמו שקדם (שה"ש ב , יז) , ושלא יתרשל מזה. זהו מה שנראה לנו בביאור זאת המגלה , והוא נאות מאד מצד הלשון והענין. ואנחנו חושבים שכבר עמדנו בלי ספק על הדרושים הכוללים אשר כוונו בזה הספר , והנה לשון הספר וסדורו יעיד לנו. ואולם מהדרושים החלקיים אפשר שנשמטו ממנו , עד שיהיה מכוון עניין למה שאמרנו שהוא על צד המשל לבד; אבל זה מעט , לפי מה שאחשוב. ובכאן נשלם זה הביאור , והיתה השלמתו בסוף תמוז שנת שמונים וחמש לפרט האלף הששי. ותהלה לאל לבדו , אשר עזרנו ברחמיו וחסדיו. יהי שמו מבורך ומרומם על כל ברכה ותהלה. אמן אמן.