פרק ח
[א]
מִ֤י
יִתֶּנְךָ֙
כְּאָ֣ח
לִ֔י
יוֹנֵ֖ק
שְׁדֵ֣י
אִמִּ֑י
אֶֽמְצָאֲךָ֤
בַחוּץ֙
אֶשָּׁ֣קְךָ֔
גַּ֖ם
לֹא־יָבֻ֥זוּ
לִֽי:
[ב]
אֶנְהָֽגֲךָ֗
אֲבִיאֲךָ֛
אֶל־בֵּ֥ית
אִמִּ֖י
תְּלַמְּדֵ֑נִי
אַשְׁקְךָ֙
מִיַּ֣יִן
הָרֶ֔קַח
מֵעֲסִ֖יס
רִמֹּנִֽי:
[ג]
שְׂמֹאלוֹ֙
תַּ֣חַת
רֹאשִׁ֔י
וִימִינ֖וֹ
תְּחַבְּקֵֽנִי:
[ד]
הִשְׁבַּ֥עְתִּי
אֶתְכֶ֖ם
בְּנ֣וֹת
יְרוּשָׁלִָ֑ם
מַה־תָּעִ֧ירוּ
׀
וּֽמַה־תְּעֹ֥רֲר֛וּ
אֶת־הָאַהֲבָ֖ה
עַ֥ד
שֶׁתֶּחְפָּֽץ:
ס
[ה]
מִ֣י
זֹ֗את
עֹלָה֙
מִן־הַמִּדְבָּ֔ר
מִתְרַפֶּ֖קֶת
עַל־דּוֹדָ֑הּ
תַּ֤חַת
הַתַּפּ֙וּחַ֙
עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ
שָׁ֚מָּה
חִבְּלַ֣תְךָ
אִמֶּ֔ךָ
שָׁ֖מָּה
חִבְּלָ֥ה
יְלָדַֽתְךָ:
[ו]
שִׂימֵ֨נִי
כַחוֹתָ֜ם
עַל־לִבֶּ֗ךָ
כַּֽחוֹתָם֙
עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ
כִּֽי־עַזָּ֤ה
כַמָּ֙וֶת֙
אַהֲבָ֔ה
קָשָׁ֥ה
כִשְׁא֖וֹל
קִנְאָ֑ה
רְשָׁפֶ֕יהָ
רִשְׁפֵּ֕י
אֵ֖שׁ
שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה:
[ז]
מַ֣יִם
רַבִּ֗ים
לֹ֤א
יֽוּכְלוּ֙
לְכַבּ֣וֹת
אֶת־הָאַהֲבָ֔ה
וּנְהָר֖וֹת
לֹ֣א
יִשְׁטְפ֑וּהָ
אִם־יִתֵּ֨ן
אִ֜ישׁ
אֶת־כָּל־ה֤וֹן
בֵּיתוֹ֙
בָּאַהֲבָ֔ה
בּ֖וֹז
יָב֥וּזוּ
לֽוֹ:
ס
[ח]
אָח֥וֹת
לָ֙נוּ֙
קְטַנָּ֔ה
וְשָׁדַ֖יִם
אֵ֣ין
לָ֑הּ
מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙
לַאֲחֹתֵ֔נוּ
בַּיּ֖וֹם
שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ:
[ט]
אִם־חוֹמָ֣ה
הִ֔יא
נִבְנֶ֥ה
עָלֶ֖יהָ
טִ֣ירַת
כָּ֑סֶף
וְאִם־דֶּ֣לֶת
הִ֔יא
נָצ֥וּר
עָלֶ֖יהָ
ל֥וּחַ
אָֽרֶז:
[י]
אֲנִ֣י
חוֹמָ֔ה
וְשָׁדַ֖י
כַּמִּגְדָּל֑וֹת
אָ֛ז
הָיִ֥יתִי
בְעֵינָ֖יו
כְּמוֹצְאֵ֥ת
שָׁלֽוֹם:
פ
[יא]
כֶּ֣רֶם
הָיָ֤ה
לִשְׁלֹמֹה֙
בְּבַ֣עַל
הָמ֔וֹן
נָתַ֥ן
אֶת־הַכֶּ֖רֶם
לַנֹּטְרִ֑ים
אִ֛ישׁ
יָבִ֥א
בְּפִרְי֖וֹ
אֶ֥לֶף
כָּֽסֶף:
[יב]
כַּרְמִ֥י
שֶׁלִּ֖י
לְפָנָ֑י
הָאֶ֤לֶף
לְךָ֙
שְׁלֹמֹ֔ה
וּמָאתַ֖יִם
לְנֹטְרִ֥ים
אֶת־פִּרְיֽוֹ:
[יג]
הַיּוֹשֶׁ֣בֶת
בַּגַּנִּ֗ים
חֲבֵרִ֛ים
מַקְשִׁיבִ֥ים
לְקוֹלֵ֖ךְ
הַשְׁמִיעִֽנִי:
[יד]
בְּרַ֣ח
׀
דּוֹדִ֗י
וּֽדְמֵה־לְךָ֤
לִצְבִי֙
א֚וֹ
לְעֹ֣פֶר
הָאַיָּלִ֔ים
עַ֖ל
הָרֵ֥י
בְשָׂמִֽים:
פרק ח
(ב)
תי"ו
תלמדני
שב
אל
האם.
(ה)
מתרפקת
-
מתחברת;
ואין
לו
דומה
במקרא.
וכן
עניינו
בלשון
ישמעאל.
חבלתך
-
לשון
הריון;
כמו
"הנה
יחבל
און"
(תה'
ז
,
טו).
ויתכן
שהוא
הלידה
,
מעניין
"חבלי
יולדה"
(הו'
יג
,
יג).
(ו)
רשפיה
-
גחליה;
וכן
"ובני
רשף
יגביהו
עוף"
(איוב
ה
,
ז).
שלהבת
יה
(בנוסחנו:
שלהבתיה)
-
מחלוקת
בין
אנשי
המסורת
אם
היא
מלה
אחת
או
שתים;
והקרוב
,
שהיא
שתים.
וסמיכת
השם
-
כמו
"כהררי
אל"
(תה'
לו
,
ז).
ושי"ן
שלהבת
-
שורש
,
וכמהו
"להבת
שלהבת"
(יח'
כא
,
ג).
והנה
היא
מלה
מרובעת
,
מארבע
אותיות.
(ט)
נצור
עליה
-
מן
"וצרת
עליה"
(דב'
כ
,
יב).
(י)
כמוצאת
שלום
-
לשון
נקבה
,
על
משקל
"מה
היוצאת
הזאת"
(זכ'
ה
,
ה).
והמלה
-
מן
'מוצא'
,
ונעלם
האל"ף
כמנהגו.
(יא)
בבעל
המון
-
שם
מקום
,
שָם
כרמים
רבים.
והעומד
על
זה
החיבור
אולי
יתמה
למה
נאמר
כן
בלשון
ישמעאל
-
בעבור
קוצר
דעתינו;
כי
לא
נדע
מלשון
הקודש
כי
אם
הכתוב
במקרא
,
שהוצרכו
הנביאים
לדבר
,
ומה
שלא
הוצרכו
לא
נדע
שמו.
ובעבור
היות
לשון
ישמעאל
קרוב
מאד
מלשון
הקודש
,
כי
בנייניו
ואותיות
יהו"א
והמשרתים
ו'נפעל'
ו'התפעל'
והסמיכות
-
דרך
אחת
לשתיהן;
וכן
בחשבון.
ויותר
מחצי
הלשון
ימָצא
כמוהו
בלשון
הקודש.
על
כן
כל
מלה
שלא
נמצא
לה
דומה
במקרא
ויש
לה
דומה
בלשון
ישמעאל
,
נאמר
אולי
פירושו
כן
,
אע"פ
שהדבר
ספק.