פרק א
[א]
וַיְהִ֗י
בִּימֵי֙
שְׁפֹ֣ט
הַשֹּׁפְטִ֔ים
וַיְהִ֥י
רָעָ֖ב
בָּאָ֑רֶץ
וַיֵּ֨לֶךְ
אִ֜ישׁ
מִבֵּ֧ית
לֶ֣חֶם
יְהוּדָ֗ה
לָגוּר֙
בִּשְׂדֵ֣י
מוֹאָ֔ב
ה֥וּא
וְאִשְׁתּ֖וֹ
וּשְׁנֵ֥י
בָנָֽיו:
[ב]
וְשֵׁ֣ם
הָאִ֣ישׁ
אֱֽלִימֶ֡לֶךְ
וְשֵׁם֩
אִשְׁתּ֨וֹ
נָעֳמִ֜י
וְשֵׁ֥ם
שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀
מַחְל֤וֹן
וְכִלְיוֹן֙
אֶפְרָתִ֔ים
מִבֵּ֥ית
לֶ֖חֶם
יְהוּדָ֑ה
וַיָּבֹ֥אוּ
שְׂדֵֽי־מוֹאָ֖ב
וַיִּֽהְיוּ־שָֽׁם:
[ג]
וַיָּ֥מָת
אֱלִימֶ֖לֶךְ
אִ֣ישׁ
נָעֳמִ֑י
וַתִּשָּׁאֵ֥ר
הִ֖יא
וּשְׁנֵ֥י
בָנֶֽיהָ:
[ד]
וַיִּשְׂא֣וּ
לָהֶ֗ם
נָשִׁים֙
מֹֽאֲבִיּ֔וֹת
שֵׁ֤ם
הָאַחַת֙
עָרְפָּ֔ה
וְשֵׁ֥ם
הַשֵּׁנִ֖ית
ר֑וּת
וַיֵּ֥שְׁבוּ
שָׁ֖ם
כְּעֶ֥שֶׂר
שָׁנִֽים:
[ה]
וַיָּמֻ֥תוּ
גַם־שְׁנֵיהֶ֖ם
מַחְל֣וֹן
וְכִלְי֑וֹן
וַתִּשָּׁאֵר֙
הָֽאִשָּׁ֔ה
מִשְּׁנֵ֥י
יְלָדֶ֖יהָ
וּמֵאִישָֽׁהּ:
[ו]
וַתָּ֤קָם
הִיא֙
וְכַלֹּתֶ֔יהָ
וַתָּ֖שָׁב
מִשְּׂדֵ֣י
מוֹאָ֑ב
כִּ֤י
שָֽׁמְעָה֙
בִּשְׂדֵ֣ה
מוֹאָ֔ב
כִּֽי־פָקַ֤ד
יְהוָה֙
אֶת־עַמּ֔וֹ
לָתֵ֥ת
לָהֶ֖ם
לָֽחֶם:
[ז]
וַתֵּצֵ֗א
מִן־הַמָּקוֹם֙
אֲשֶׁ֣ר
הָֽיְתָה־שָּׁ֔מָּה
וּשְׁתֵּ֥י
כַלּוֹתֶ֖יהָ
עִמָּ֑הּ
וַתֵּלַ֣כְנָה
בַדֶּ֔רֶךְ
לָשׁ֖וּב
אֶל־אֶ֥רֶץ
יְהוּדָֽה:
[ח]
וַתֹּ֤אמֶר
נָעֳמִי֙
לִשְׁתֵּ֣י
כַלֹּתֶ֔יהָ
לֵ֣כְנָה
שֹּׁ֔בְנָה
אִשָּׁ֖ה
לְבֵ֣ית
אִמָּ֑הּ
יַ֣עַשׂה
יַ֣עַשׂ
יְהוָ֤ה
עִמָּכֶם֙
חֶ֔סֶד
כַּאֲשֶׁ֧ר
עֲשִׂיתֶ֛ם
עִם־הַמֵּתִ֖ים
וְעִמָּדִֽי:
[ט]
יִתֵּ֤ן
יְהוָה֙
לָכֶ֔ם
וּמְצֶ֣אןָ
מְנוּחָ֔ה
אִשָּׁ֖ה
בֵּ֣ית
אִישָׁ֑הּ
וַתִּשַּׁ֣ק
לָהֶ֔ן
וַתִּשֶּׂ֥אנָה
קוֹלָ֖ן
וַתִּבְכֶּֽינָה:
[י]
וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ
כִּֽי־אִתָּ֥ךְ
נָשׁ֖וּב
לְעַמֵּֽךְ:
[יא]
וַתֹּ֤אמֶר
נָעֳמִי֙
שֹׁ֣בְנָה
בְנֹתַ֔י
לָ֥מָּה
תֵלַ֖כְנָה
עִמִּ֑י
הַעֽוֹד־לִ֤י
בָנִים֙
בְּֽמֵעַ֔י
וְהָי֥וּ
לָכֶ֖ם
לַאֲנָשִֽׁים:
[יב]
שֹׁ֤בְנָה
בְנֹתַי֙
לֵ֔כְןָ
כִּ֥י
זָקַ֖נְתִּי
מִהְי֣וֹת
לְאִ֑ישׁ
כִּ֤י
אָמַ֙רְתִּי֙
יֶשׁ־לִ֣י
תִקְוָ֔ה
גַּ֣ם
הָיִ֤יתִי
הַלַּ֙יְלָה֙
לְאִ֔ישׁ
וְגַ֖ם
יָלַ֥דְתִּי
בָנִֽים:
[יג]
הֲלָהֵ֣ן
׀
תְּשַׂבֵּ֗רְנָה
עַ֚ד
אֲשֶׁ֣ר
יִגְדָּ֔לוּ
הֲלָהֵן֙
תֵּעָגֵ֔נָה
לְבִלְתִּ֖י
הֱי֣וֹת
לְאִ֑ישׁ
אַ֣ל
בְּנֹתַ֗י
כִּֽי־מַר־לִ֤י
מְאֹד֙
מִכֶּ֔ם
כִּֽי־יָצְאָ֥ה
בִ֖י
יַד־יְהוָֽה:
[יד]
וַתִּשֶּׂ֣נָה
קוֹלָ֔ן
וַתִּבְכֶּ֖ינָה
ע֑וֹד
וַתִּשַּׁ֤ק
עָרְפָּה֙
לַחֲמוֹתָ֔הּ
וְר֖וּת
דָּ֥בְקָה
בָּֽהּ:
[טו]
וַתֹּ֗אמֶר
הִנֵּה֙
שָׁ֣בָה
יְבִמְתֵּ֔ךְ
אֶל־עַמָּ֖הּ
וְאֶל־אֱלֹהֶ֑יהָ
שׁ֖וּבִי
אַחֲרֵ֥י
יְבִמְתֵּֽךְ:
[טז]
וַתֹּ֤אמֶר
רוּת֙
אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י
לְעָזְבֵ֖ךְ
לָשׁ֣וּב
מֵאַחֲרָ֑יִךְ
כִּ֠י
אֶל־אֲשֶׁ֨ר
תֵּלְכִ֜י
אֵלֵ֗ךְ
וּבַאֲשֶׁ֤ר
תָּלִ֙ינִי֙
אָלִ֔ין
עַמֵּ֣ךְ
עַמִּ֔י
וֵאלֹהַ֖יִךְ
אֱלֹהָֽי:
[יז]
בַּאֲשֶׁ֤ר
תָּמ֙וּתִי֙
אָמ֔וּת
וְשָׁ֖ם
אֶקָּבֵ֑ר
כֹּה֩
יַעֲשֶׂ֨ה
יְהוָ֥ה
לִי֙
וְכֹ֣ה
יוֹסִ֔יף
כִּ֣י
הַמָּ֔וֶת
יַפְרִ֖יד
בֵּינִ֥י
וּבֵינֵֽךְ:
[יח]
וַתֵּ֕רֶא
כִּֽי־מִתְאַמֶּ֥צֶת
הִ֖יא
לָלֶ֣כֶת
אִתָּ֑הּ
וַתֶּחְדַּ֖ל
לְדַבֵּ֥ר
אֵלֶֽיהָ:
[יט]
וַתֵּלַ֣כְנָה
שְׁתֵּיהֶ֔ם
עַד־בּוֹאָ֖נָה
בֵּ֣ית
לָ֑חֶם
וַיְהִ֗י
כְּבוֹאָ֙נָה֙
בֵּ֣ית
לֶ֔חֶם
וַתֵּהֹ֤ם
כָּל־הָעִיר֙
עֲלֵיהֶ֔ן
וַתֹּאמַ֖רְנָה
הֲזֹ֥את
נָעֳמִֽי:
[כ]
וַתֹּ֣אמֶר
אֲלֵיהֶ֔ן
אַל־תִּקְרֶ֥אנָה
לִ֖י
נָעֳמִ֑י
קְרֶ֤אןָ
לִי֙
מָרָ֔א
כִּֽי־הֵמַ֥ר
שַׁדַּ֛י
לִ֖י
מְאֹֽד:
[כא]
אֲנִי֙
מְלֵאָ֣ה
הָלַ֔כְתִּי
וְרֵיקָ֖ם
הֱשִׁיבַ֣נִי
יְהוָ֑ה
לָ֣מָּה
תִקְרֶ֤אנָה
לִי֙
נָעֳמִ֔י
וַֽיהוָה֙
עָ֣נָה
בִ֔י
וְשַׁדַּ֖י
הֵ֥רַֽע
לִֽי:
[כב]
וַתָּ֣שָׁב
נָעֳמִ֗י
וְר֨וּת
הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה
כַלָּתָהּ֙
עִמָּ֔הּ
הַשָּׁ֖בָה
מִשְּׂדֵ֣י
מוֹאָ֑ב
וְהֵ֗מָּה
בָּ֚אוּ
בֵּ֣ית
לֶ֔חֶם
בִּתְחִלַּ֖ת
קְצִ֥יר
שְׂעֹרִֽים:
פרק א
(א)
שפוט
-
לשון
פעוֹל.
ויהי
בימי
שפוט
השופטים
-
לפני
מלוך
מלך
לבני
ישראל
(ע"פ
בר'
לו
,
לא)
נהיה
הדבר
הזה
,
שהיו
נשפטים
על
ידי
רועים
שופטים.
ויהי
בימי...
ויהי
רעב
-
כך
נוהגין
בכמה
מקומות
,
לכתוב
שתי
הו"ויות
תכופות:
"והיו
המים
אשר
תקח
מן
היאר
והיו
לדם
ביבשת"
(שמ'
ד
,
ט).
(ב)
אפרתים
-
כך
נקראים
,
על
שם
מקומם.
בית
לחם
ואפרת
אחת
היא
,
שנאמר
"ותקבר
בדרך
אפרת
היא
בית
לחם"
(ראה
בר'
לה
,
יט).
(ג)
איש
נעומי
-
בעלה
של
נעמי.
(ה)
גם
שניהם
-
כבר
מת
אלימלך
,
ואחרי
כן
מתו
גם
שני
בניו
אחריו.
(ו)
כי
שמעה
-
כבר
,
שהרי
נפקדו
בני
עירה
והיה
שובע
בארץ.
(ז)
לשוב
-
כדי
לשוב.
(יג)
הלהן
תשברנה
-
עיניין
תקוה
,
כמו
"אליך
ישברו"
(תה'
קד
,
כז).
[רבי
שמואל
ורבי
יוסי
(ר'
יוסף
קרא)
תרוייהו
אמרי:
תעגינה
(בנוסחנו:
תעגנה)
-
עיניין
'עיגן'
היא
מגזרת
'עגה'
,
כאשר
יאמר
"תעשינה"
(דב'
א
,
מד)
מן
'עשה'
,
"תבננה"
(בנוסחנו:
תבנינה;
יש'
מד
,
כו)
מן
'בנה'.
יד
-
מכה
,
כמו
"הנה
יד
יי'
הויה"
(שמ'
ט
,
ג).]
(טו)
הנה
שבה
-
טעם
למעלה
בשי"ן
,
לשון
עבר
הוא;
אבל
"בבקר
היא
שבה"
(אס'
ב
,
יד)
-
טעם
למטה
בבי"ת
ולשון
הווה;
וכן
כולם.
וכל
ריעיה
מתפרדים
בטעמיהם
בין
לשון
הווה
ללשון
עבר.
(טז)
אל
תפגעי
-
כמו
"אל
תפגע
בי"
(יר'
ז
,
טז).
(יז)
כה
יעשה
יי'
לי
-
כאדם
שנשבע
לחבירו
בלשון
'וכה
יוסיף
לי
טובה
,
אם
יפריד
ביני
ובינך
שום
דבר
כי
אם
המות'.
(יט)
ותהום
-
כמו
'ותנהום';
ולא
יתכן
לפרש
שנהממה
העיר
,
שאם
כן
היה
לנקד
הה"א
בפתח:
'וַתֵהַם'
,
כמו
"ותֵשַם"
(יח'
יט
,
ז);
"ותֵקַע"
(בר'
לב
,
כו);
'ותֵלַך'
(ראה
'ותלכנה'
,
לעיל
,
ז);
"ויֵלַך"
(בר'
כד
,
סא).
(כ)
הֵמַר
-
לשון
'הפעיל'
,
כמו
"הֵרַע"
(שמ'
ה
,
כג);
"הֵפַר"
(בר'
יז
,
יד).