מאגר הכתר רות פרק א עם פירוש ראב"ע

פרק א
[א] וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ שְׁפֹ֣ט הַשֹּׁפְטִ֔ים וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨לֶךְ אִ֜ישׁ מִבֵּ֧ית לֶ֣חֶם יְהוּדָ֗ה לָגוּר֙ בִּשְׂדֵ֣י מוֹאָ֔ב ה֥וּא וְאִשְׁתּ֖וֹ וּשְׁנֵ֥י בָנָֽיו:
[ב] וְשֵׁ֣ם הָאִ֣ישׁ אֱֽלִימֶ֡לֶךְ וְשֵׁם֩ אִשְׁתּ֨וֹ נָעֳמִ֜י וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ אֶפְרָתִ֔ים מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֥אוּ שְׂדֵֽי־מוֹאָ֖ב וַיִּֽהְיוּ־שָֽׁם:
[ג] וַיָּ֥מָת אֱלִימֶ֖לֶךְ אִ֣ישׁ נָעֳמִ֑י וַתִּשָּׁאֵ֥ר הִ֖יא וּשְׁנֵ֥י בָנֶֽיהָ:
[ד] וַיִּשְׂא֣וּ לָהֶ֗ם נָשִׁים֙ מֹֽאֲבִיּ֔וֹת שֵׁ֤ם הָאַחַת֙ עָרְפָּ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית ר֑וּת וַיֵּ֥שְׁבוּ שָׁ֖ם כְּעֶ֥שֶׂר שָׁנִֽים:
[ה] וַיָּמֻ֥תוּ גַם־שְׁנֵיהֶ֖ם מַחְל֣וֹן וְכִלְי֑וֹן וַתִּשָּׁאֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה מִשְּׁנֵ֥י יְלָדֶ֖יהָ וּמֵאִישָֽׁהּ:
[ו] וַתָּ֤קָם הִיא֙ וְכַלֹּתֶ֔יהָ וַתָּ֖שָׁב מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב כִּ֤י שָֽׁמְעָה֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב כִּֽי־פָקַ֤ד יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם לָֽחֶם:
[ז] וַתֵּצֵ֗א מִן־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר הָֽיְתָה־שָּׁ֔מָּה וּשְׁתֵּ֥י כַלּוֹתֶ֖יהָ עִמָּ֑הּ וַתֵּלַ֣כְנָה בַדֶּ֔רֶךְ לָשׁ֖וּב אֶל־אֶ֥רֶץ יְהוּדָֽה:
[ח] וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ לִשְׁתֵּ֣י כַלֹּתֶ֔יהָ לֵ֣כְנָה שֹּׁ֔בְנָה אִשָּׁ֖ה לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ יַ֣עַשׂה יַ֣עַשׂ יְהוָ֤ה עִמָּכֶם֙ חֶ֔סֶד כַּאֲשֶׁ֧ר עֲשִׂיתֶ֛ם עִם־הַמֵּתִ֖ים וְעִמָּדִֽי:
[ט] יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לָכֶ֔ם וּמְצֶ֣אןָ מְנוּחָ֔ה אִשָּׁ֖ה בֵּ֣ית אִישָׁ֑הּ וַתִּשַּׁ֣ק לָהֶ֔ן וַתִּשֶּׂ֥אנָה קוֹלָ֖ן וַתִּבְכֶּֽינָה:
[י] וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ כִּֽי־אִתָּ֥ךְ נָשׁ֖וּב לְעַמֵּֽךְ:
[יא] וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ שֹׁ֣בְנָה בְנֹתַ֔י לָ֥מָּה תֵלַ֖כְנָה עִמִּ֑י הַעֽוֹד־לִ֤י בָנִים֙ בְּֽמֵעַ֔י וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַאֲנָשִֽׁים:
[יב] שֹׁ֤בְנָה בְנֹתַי֙ לֵ֔כְןָ כִּ֥י זָקַ֖נְתִּי מִהְי֣וֹת לְאִ֑ישׁ כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ יֶשׁ־לִ֣י תִקְוָ֔ה גַּ֣ם הָיִ֤יתִי הַלַּ֙יְלָה֙ לְאִ֔ישׁ וְגַ֖ם יָלַ֥דְתִּי בָנִֽים:
[יג] הֲלָהֵ֣ן ׀ תְּשַׂבֵּ֗רְנָה עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִגְדָּ֔לוּ הֲלָהֵן֙ תֵּעָגֵ֔נָה לְבִלְתִּ֖י הֱי֣וֹת לְאִ֑ישׁ אַ֣ל בְּנֹתַ֗י כִּֽי־מַר־לִ֤י מְאֹד֙ מִכֶּ֔ם כִּֽי־יָצְאָ֥ה בִ֖י יַד־יְהוָֽה:
[יד] וַתִּשֶּׂ֣נָה קוֹלָ֔ן וַתִּבְכֶּ֖ינָה ע֑וֹד וַתִּשַּׁ֤ק עָרְפָּה֙ לַחֲמוֹתָ֔הּ וְר֖וּת דָּ֥בְקָה בָּֽהּ:
[טו] וַתֹּ֗אמֶר הִנֵּה֙ שָׁ֣בָה יְבִמְתֵּ֔ךְ אֶל־עַמָּ֖הּ וְאֶל־אֱלֹהֶ֑יהָ שׁ֖וּבִי אַחֲרֵ֥י יְבִמְתֵּֽךְ:
[טז] וַתֹּ֤אמֶר רוּת֙ אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י לְעָזְבֵ֖ךְ לָשׁ֣וּב מֵאַחֲרָ֑יִךְ כִּ֠י אֶל־אֲשֶׁ֨ר תֵּלְכִ֜י אֵלֵ֗ךְ וּבַאֲשֶׁ֤ר תָּלִ֙ינִי֙ אָלִ֔ין עַמֵּ֣ךְ עַמִּ֔י וֵאלֹהַ֖יִךְ אֱלֹהָֽי:
[יז] בַּאֲשֶׁ֤ר תָּמ֙וּתִי֙ אָמ֔וּת וְשָׁ֖ם אֶקָּבֵ֑ר כֹּה֩ יַעֲשֶׂ֨ה יְהוָ֥ה לִי֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף כִּ֣י הַמָּ֔וֶת יַפְרִ֖יד בֵּינִ֥י וּבֵינֵֽךְ:
[יח] וַתֵּ֕רֶא כִּֽי־מִתְאַמֶּ֥צֶת הִ֖יא לָלֶ֣כֶת אִתָּ֑הּ וַתֶּחְדַּ֖ל לְדַבֵּ֥ר אֵלֶֽיהָ:
[יט] וַתֵּלַ֣כְנָה שְׁתֵּיהֶ֔ם עַד־בּוֹאָ֖נָה בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיְהִ֗י כְּבוֹאָ֙נָה֙ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַתֵּהֹ֤ם כָּל־הָעִיר֙ עֲלֵיהֶ֔ן וַתֹּאמַ֖רְנָה הֲזֹ֥את נָעֳמִֽי:
[כ] וַתֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ן אַל־תִּקְרֶ֥אנָה לִ֖י נָעֳמִ֑י קְרֶ֤אןָ לִי֙ מָרָ֔א כִּֽי־הֵמַ֥ר שַׁדַּ֛י לִ֖י מְאֹֽד:
[כא] אֲנִי֙ מְלֵאָ֣ה הָלַ֔כְתִּי וְרֵיקָ֖ם הֱשִׁיבַ֣נִי יְהוָ֑ה לָ֣מָּה תִקְרֶ֤אנָה לִי֙ נָעֳמִ֔י וַֽיהוָה֙ עָ֣נָה בִ֔י וְשַׁדַּ֖י הֵ֥רַֽע לִֽי:
[כב] וַתָּ֣שָׁב נָעֳמִ֗י וְר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה כַלָּתָהּ֙ עִמָּ֔הּ הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֣י מוֹאָ֑ב וְהֵ֗מָּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית לֶ֔חֶם בִּתְחִלַּ֖ת קְצִ֥יר שְׂעֹרִֽים:

פרק א
בשם אל תחזק ידי , וזכרו יעמיד הודי; וזה פירוש מגילת רות לאברהם ספרדי. (א) נאם אברהם: בעבור היות דוד שורש מלכות ישראל , נכתב בספרי הקודש יחש דוד. שפט השפטים - יש אומרים , שהשם שפט השופטים , כי על ידם בא רעב בארץ ישראל. ויש מדקדק שאמר , שאיננו שם הפועל כי אם שם , כמו "חרב שפט" (דה"ב כ , ט). ויתכן היות כמשמעו , כי כל פועל עבר או עתיד או פועֵל - לעולם הם נגזרים משם הפועַל , כי הוא העיקר. מ"ם מבית לחם יהודה משמש עצמו ואחר עמו , בעבור כי שם מקום לא יסמך. (ב) מחלון וכליון - לא ידענו המקרים שהיו עד שנקראו כן; כמו "יששכר" (בר' ל , יח) , גם "משה" (שמ' ב , י). ובדרש (ראה ב"ב צא , ב) - שהם יואש ושרף; בעבור שלקחו בנות מואב , ושם כתוב "אשר בעלו למואב" (דה"א ד , כב). והמואביות מותרות לישראל , כי הכתוב לא אסר כי אם עמוני ומואבי שלא יבואו בקהל , שלא יקחו מבנות ישראל (ראה דב' כג , ד). ובספר עזרא , ג) אבאר זה בטוב. וטעם מבית לחם פעם אחרת (ראה לעיל , א) - להודיע שהם אזרחים. ועוד , בעבור שאמר אפרתים , וזאת המלה פעם היא ליַחַשׂ המקום הנקרא "אפרת" (בר' מח , ז) , ופעם אל משפחת אפרים (ראה שו' יב , ה). ואפרת שם אשת כלב בן חצרון (ראה דה"א ב , יח - יט); ונקרא המקום על שמה , כמו "מצרים" (בר' י , ו). ולא יתכן שיקחו מחלון וכליון אלה הנשים , עד שנתגיירו; והעד: "אל עמה ואל אלהיה" (להלן , טו). (ה) ותשאר האשה - לבדה משני בניה ומאישה. והזכירם הכתוב , כי כן משפט כאשר יזכיר שני דברים - יאמר על האחרון. או הזכירם בעבור רוב מכאוביה על בניה , שהיו בחורים; כי אישה - זקן מת. (ו) ותשב משדה (בנוסחנו: משדי) - במחשבת; כמו "וילחם ישראל" (צ"ל: בישראל; יהו' כד , ט) - על בלק. (ח) עם המתים - הם בניה. (ט) יתן יי' לכם - בעל. (יא) העוד לי בנים - רבים מחברינו חשבו כי זאת התשובה על המכחישים , ולא ידעו כי אבותינו העתיקו כי היבום לאחים מן האב , לא מן האם. רק אמרה להם: אילו היו לי בנים , הייתי נותנת אותם לכם תחת המתים; וזאת דרך חיבוב , לא על דרך יבום. (יג) נו"ן הלהן - תחת מ"ם; והפך: כי מר לי מאד מכם; "(והמה באו) בית לחם" (להלן , כב). מלת תשברנה - דבקה עם אות למ"ד או עם מלת 'אל' , כמו "עיני כל אליך ישברו" (תה' קמה , טו). תעגנה - מבנין 'נפעל' , ואין לו חבר. היות כל אחת מכם לאיש; וכן "ויתלו שניהם על עץ" (אס' ב , כג). אל בנותי - כלומר: אל תלכנה עמי. יצאה בי - גזירת השם שיצאה מלפניו , או כי עד שנראתה. יד יי' - מכה , כי ביד היא , ובלשון בני אדם דבר הכתוב (ראה ברכות לא , ב). (טו) שבה יבמתך - מגזרת "יבמה" (דב' כה , ה); כבר פירשתיו בתורה (שם). אל עמה ואל אלהיה - לעֵד שהתגיירו. (טז) אל תפגעי בי - הטעם: פיוס; ולעולם הוא דבק עם אות בי"ת: "ופגעו לי בעפרון" (בר' כג , ח); ואין מלה זרה , רק "לא אפגע אדם" (יש' מז , ג) , ובמקומו אפרשנו. עמך עמי - לעולם לא אעזוב תורת ישראל וייחוד השם. (יח) מתאמצת - בניין 'התפעל'. (יט) ותהום - בנין 'נפעל' , מפעלי הכפל. הזאת נעמי - כי אלימלך ואשתו היו מגדולי ישראל. (כ) אל תקראנה - אע"פ שהוא כתוב באל"ף , בא כדרך בעלי הה"א הנעלם בסוף. אל"ף מרא - תחת ה"א , וכמוהו "כעגלה דשא" (בנוסחנו: דשה; יר' נ , יא) על דעת רבי יהודה (ראה שלשה ס"ד ע' 10 ) , לא לפי דעתי. והטעם: דבר תענוג; והמר הפך העונג , כי טעם המאכל הוא המתוק. (כא) מליאה - בנים וממון. ויי' ענה בי - יש אומרים: מגזרת "לֵענות מפני" (שמ' י , ג); ולפי דעתי שהוא מגזרת "לא תענה ברעך" (שמ' כ , יג); כטעם "תחדש עדיך נגדי" (איוב י , יז). ושדי הרע לי - כמו נגע; וכמוהו "ובורא רע" (יש' מה , ז). או הרע לי על מַעֲלי. או על דרך לשון בני אדם דבר הכתוב (ראה ברכות לא , ב); והוא הנכון. (כב) ה"א השבה - ה"א הדעת , כמו "הנמצאו פה" (דה"א כט , יז). וטעם ותשב נעמי פעם אחרת (ראה לעיל , יט) - לדבק בזמן , שבאו בתחלת קציר שעורים , בעבור לקוט רות.