מאגר הכתר רות פרק א עם פירוש ראב"ע

פרק א
בשם אל תחזק ידי , וזכרו יעמיד הודי; וזה פירוש מגילת רות לאברהם ספרדי. (א) נאם אברהם: בעבור היות דוד שורש מלכות ישראל , נכתב בספרי הקודש יחש דוד. שפט השפטים - יש אומרים , שהשם שפט השופטים , כי על ידם בא רעב בארץ ישראל. ויש מדקדק שאמר , שאיננו שם הפועל כי אם שם , כמו "חרב שפט" (דה"ב כ , ט). ויתכן היות כמשמעו , כי כל פועל עבר או עתיד או פועֵל - לעולם הם נגזרים משם הפועַל , כי הוא העיקר. מ"ם מבית לחם יהודה משמש עצמו ואחר עמו , בעבור כי שם מקום לא יסמך. (ב) מחלון וכליון - לא ידענו המקרים שהיו עד שנקראו כן; כמו "יששכר" (בר' ל , יח) , גם "משה" (שמ' ב , י). ובדרש (ראה ב"ב צא , ב) - שהם יואש ושרף; בעבור שלקחו בנות מואב , ושם כתוב "אשר בעלו למואב" (דה"א ד , כב). והמואביות מותרות לישראל , כי הכתוב לא אסר כי אם עמוני ומואבי שלא יבואו בקהל , שלא יקחו מבנות ישראל (ראה דב' כג , ד). ובספר עזרא (י , ג) אבאר זה בטוב. וטעם מבית לחם פעם אחרת (ראה לעיל , א) - להודיע שהם אזרחים. ועוד , בעבור שאמר אפרתים , וזאת המלה פעם היא ליַחַשׂ המקום הנקרא "אפרת" (בר' מח , ז) , ופעם אל משפחת אפרים (ראה שו' יב , ה). ואפרת שם אשת כלב בן חצרון (ראה דה"א ב , יח - יט); ונקרא המקום על שמה , כמו "מצרים" (בר' י , ו). ולא יתכן שיקחו מחלון וכליון אלה הנשים , עד שנתגיירו; והעד: "אל עמה ואל אלהיה" (להלן , טו). (ה) ותשאר האשה - לבדה משני בניה ומאישה. והזכירם הכתוב , כי כן משפט כאשר יזכיר שני דברים - יאמר על האחרון. או הזכירם בעבור רוב מכאוביה על בניה , שהיו בחורים; כי אישה - זקן מת. (ו) ותשב משדה (בנוסחנו: משדי) - במחשבת; כמו "וילחם ישראל" (צ"ל: בישראל; יהו' כד , ט) - על בלק. (ח) עם המתים - הם בניה. (ט) יתן יי' לכם - בעל. (יא) העוד לי בנים - רבים מחברינו חשבו כי זאת התשובה על המכחישים , ולא ידעו כי אבותינו העתיקו כי היבום לאחים מן האב , לא מן האם. רק אמרה להם: אילו היו לי בנים , הייתי נותנת אותם לכם תחת המתים; וזאת דרך חיבוב , לא על דרך יבום. (יג) נו"ן הלהן - תחת מ"ם; והפך: כי מר לי מאד מכם; "(והמה באו) בית לחם" (להלן , כב). מלת תשברנה - דבקה עם אות למ"ד או עם מלת 'אל' , כמו "עיני כל אליך ישברו" (תה' קמה , טו). תעגנה - מבנין 'נפעל' , ואין לו חבר. היות כל אחת מכם לאיש; וכן "ויתלו שניהם על עץ" (אס' ב , כג). אל בנותי - כלומר: אל תלכנה עמי. יצאה בי - גזירת השם שיצאה מלפניו , או כי עד שנראתה. יד יי' - מכה , כי ביד היא , ובלשון בני אדם דבר הכתוב (ראה ברכות לא , ב). (טו) שבה יבמתך - מגזרת "יבמה" (דב' כה , ה); כבר פירשתיו בתורה (שם). אל עמה ואל אלהיה - לעֵד שהתגיירו. (טז) אל תפגעי בי - הטעם: פיוס; ולעולם הוא דבק עם אות בי"ת: "ופגעו לי בעפרון" (בר' כג , ח); ואין מלה זרה , רק "לא אפגע אדם" (יש' מז , ג) , ובמקומו אפרשנו. עמך עמי - לעולם לא אעזוב תורת ישראל וייחוד השם. (יח) מתאמצת - בניין 'התפעל'. (יט) ותהום - בנין 'נפעל' , מפעלי הכפל. הזאת נעמי - כי אלימלך ואשתו היו מגדולי ישראל. (כ) אל תקראנה - אע"פ שהוא כתוב באל"ף , בא כדרך בעלי הה"א הנעלם בסוף. אל"ף מרא - תחת ה"א , וכמוהו "כעגלה דשא" (בנוסחנו: דשה; יר' נ , יא) על דעת רבי יהודה (ראה שלשה ס"ד ע' 10 ) , לא לפי דעתי. והטעם: דבר תענוג; והמר הפך העונג , כי טעם המאכל הוא המתוק. (כא) מליאה - בנים וממון. ויי' ענה בי - יש אומרים: מגזרת "לֵענות מפני" (שמ' י , ג); ולפי דעתי שהוא מגזרת "לא תענה ברעך" (שמ' כ , יג); כטעם "תחדש עדיך נגדי" (איוב י , יז). ושדי הרע לי - כמו נגע; וכמוהו "ובורא רע" (יש' מה , ז). או הרע לי על מַעֲלי. או על דרך לשון בני אדם דבר הכתוב (ראה ברכות לא , ב); והוא הנכון. (כב) ה"א השבה - ה"א הדעת , כמו "הנמצאו פה" (דה"א כט , יז). וטעם ותשב נעמי פעם אחרת (ראה לעיל , יט) - לדבק בזמן , שבאו בתחלת קציר שעורים , בעבור לקוט רות.