פרק א
[א]
וַיְהִ֗י
בִּימֵי֙
שְׁפֹ֣ט
הַשֹּׁפְטִ֔ים
וַיְהִ֥י
רָעָ֖ב
בָּאָ֑רֶץ
וַיֵּ֨לֶךְ
אִ֜ישׁ
מִבֵּ֧ית
לֶ֣חֶם
יְהוּדָ֗ה
לָגוּר֙
בִּשְׂדֵ֣י
מוֹאָ֔ב
ה֥וּא
וְאִשְׁתּ֖וֹ
וּשְׁנֵ֥י
בָנָֽיו:
[ב]
וְשֵׁ֣ם
הָאִ֣ישׁ
אֱֽלִימֶ֡לֶךְ
וְשֵׁם֩
אִשְׁתּ֨וֹ
נָעֳמִ֜י
וְשֵׁ֥ם
שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו׀
מַחְל֤וֹן
וְכִלְיוֹן֙
אֶפְרָתִ֔ים
מִבֵּ֥ית
לֶ֖חֶם
יְהוּדָ֑ה
וַיָּבֹ֥אוּ
שְׂדֵֽי־מוֹאָ֖ב
וַיִּֽהְיוּ־שָֽׁם:
[ג]
וַיָּ֥מָת
אֱלִימֶ֖לֶךְ
אִ֣ישׁ
נָעֳמִ֑י
וַתִּשָּׁאֵ֥ר
הִ֖יא
וּשְׁנֵ֥י
בָנֶֽיהָ:
[ד]
וַיִּשְׂא֣וּ
לָהֶ֗ם
נָשִׁים֙
מֹֽאֲבִיּ֔וֹת
שֵׁ֤ם
הָאַחַת֙
עָרְפָּ֔ה
וְשֵׁ֥ם
הַשֵּׁנִ֖ית
ר֑וּת
וַיֵּ֥שְׁבוּ
שָׁ֖ם
כְּעֶ֥שֶׂר
שָׁנִֽים:
[ה]
וַיָּמֻ֥תוּ
גַם־שְׁנֵיהֶ֖ם
מַחְל֣וֹן
וְכִלְי֑וֹן
וַתִּשָּׁאֵר֙
הָֽאִשָּׁ֔ה
מִשְּׁנֵ֥י
יְלָדֶ֖יהָ
וּמֵאִישָֽׁהּ:
[ו]
וַתָּ֤קָם
הִיא֙
וְכַלֹּתֶ֔יהָ
וַתָּ֖שָׁב
מִשְּׂדֵ֣י
מוֹאָ֑ב
כִּ֤י
שָֽׁמְעָה֙
בִּשְׂדֵ֣ה
מוֹאָ֔ב
כִּֽי־פָקַ֤ד
יְהוָה֙
אֶת־עַמּ֔וֹ
לָתֵ֥ת
לָהֶ֖ם
לָֽחֶם:
[ז]
וַתֵּצֵ֗א
מִן־הַמָּקוֹם֙
אֲשֶׁ֣ר
הָֽיְתָה־שָּׁ֔מָּה
וּשְׁתֵּ֥י
כַלּוֹתֶ֖יהָ
עִמָּ֑הּ
וַתֵּלַ֣כְנָה
בַדֶּ֔רֶךְ
לָשׁ֖וּב
אֶל־אֶ֥רֶץ
יְהוּדָֽה:
[ח]
וַתֹּ֤אמֶר
נָעֳמִי֙
לִשְׁתֵּ֣י
כַלֹּתֶ֔יהָ
לֵ֣כְנָה
שֹּׁ֔בְנָה
אִשָּׁ֖ה
לְבֵ֣ית
אִמָּ֑הּ
יַ֣עַשׂה
יַ֣עַשׂ
יְהוָ֤ה
עִמָּכֶם֙
חֶ֔סֶד
כַּאֲשֶׁ֧ר
עֲשִׂיתֶ֛ם
עִם־הַמֵּתִ֖ים
וְעִמָּדִֽי:
[ט]
יִתֵּ֤ן
יְהוָה֙
לָכֶ֔ם
וּמְצֶ֣אןָ
מְנוּחָ֔ה
אִשָּׁ֖ה
בֵּ֣ית
אִישָׁ֑הּ
וַתִּשַּׁ֣ק
לָהֶ֔ן
וַתִּשֶּׂ֥אנָה
קוֹלָ֖ן
וַתִּבְכֶּֽינָה:
[י]
וַתֹּאמַ֖רְנָה־לָּ֑הּ
כִּֽי־אִתָּ֥ךְ
נָשׁ֖וּב
לְעַמֵּֽךְ:
[יא]
וַתֹּ֤אמֶר
נָעֳמִי֙
שֹׁ֣בְנָה
בְנֹתַ֔י
לָ֥מָּה
תֵלַ֖כְנָה
עִמִּ֑י
הַעֽוֹד־לִ֤י
בָנִים֙
בְּֽמֵעַ֔י
וְהָי֥וּ
לָכֶ֖ם
לַאֲנָשִֽׁים:
[יב]
שֹׁ֤בְנָה
בְנֹתַי֙
לֵ֔כְןָ
כִּ֥י
זָקַ֖נְתִּי
מִהְי֣וֹת
לְאִ֑ישׁ
כִּ֤י
אָמַ֙רְתִּי֙
יֶשׁ־לִ֣י
תִקְוָ֔ה
גַּ֣ם
הָיִ֤יתִי
הַלַּ֙יְלָה֙
לְאִ֔ישׁ
וְגַ֖ם
יָלַ֥דְתִּי
בָנִֽים:
[יג]
הֲלָהֵ֣ן
׀
תְּשַׂבֵּ֗רְנָה
עַ֚ד
אֲשֶׁ֣ר
יִגְדָּ֔לוּ
הֲלָהֵן֙
תֵּעָגֵ֔נָה
לְבִלְתִּ֖י
הֱי֣וֹת
לְאִ֑ישׁ
אַ֣ל
בְּנֹתַ֗י
כִּֽי־מַר־לִ֤י
מְאֹד֙
מִכֶּ֔ם
כִּֽי־יָצְאָ֥ה
בִ֖י
יַד־יְהוָֽה:
[יד]
וַתִּשֶּׂ֣נָה
קוֹלָ֔ן
וַתִּבְכֶּ֖ינָה
ע֑וֹד
וַתִּשַּׁ֤ק
עָרְפָּה֙
לַחֲמוֹתָ֔הּ
וְר֖וּת
דָּ֥בְקָה
בָּֽהּ:
[טו]
וַתֹּ֗אמֶר
הִנֵּה֙
שָׁ֣בָה
יְבִמְתֵּ֔ךְ
אֶל־עַמָּ֖הּ
וְאֶל־אֱלֹהֶ֑יהָ
שׁ֖וּבִי
אַחֲרֵ֥י
יְבִמְתֵּֽךְ:
[טז]
וַתֹּ֤אמֶר
רוּת֙
אַל־תִּפְגְּעִי־בִ֔י
לְעָזְבֵ֖ךְ
לָשׁ֣וּב
מֵאַחֲרָ֑יִךְ
כִּ֠י
אֶל־אֲשֶׁ֨ר
תֵּלְכִ֜י
אֵלֵ֗ךְ
וּבַאֲשֶׁ֤ר
תָּלִ֙ינִי֙
אָלִ֔ין
עַמֵּ֣ךְ
עַמִּ֔י
וֵאלֹהַ֖יִךְ
אֱלֹהָֽי:
[יז]
בַּאֲשֶׁ֤ר
תָּמ֙וּתִי֙
אָמ֔וּת
וְשָׁ֖ם
אֶקָּבֵ֑ר
כֹּה֩
יַעֲשֶׂ֨ה
יְהוָ֥ה
לִי֙
וְכֹ֣ה
יוֹסִ֔יף
כִּ֣י
הַמָּ֔וֶת
יַפְרִ֖יד
בֵּינִ֥י
וּבֵינֵֽךְ:
[יח]
וַתֵּ֕רֶא
כִּֽי־מִתְאַמֶּ֥צֶת
הִ֖יא
לָלֶ֣כֶת
אִתָּ֑הּ
וַתֶּחְדַּ֖ל
לְדַבֵּ֥ר
אֵלֶֽיהָ:
[יט]
וַתֵּלַ֣כְנָה
שְׁתֵּיהֶ֔ם
עַד־בּוֹאָ֖נָה
בֵּ֣ית
לָ֑חֶם
וַיְהִ֗י
כְּבוֹאָ֙נָה֙
בֵּ֣ית
לֶ֔חֶם
וַתֵּהֹ֤ם
כָּל־הָעִיר֙
עֲלֵיהֶ֔ן
וַתֹּאמַ֖רְנָה
הֲזֹ֥את
נָעֳמִֽי:
[כ]
וַתֹּ֣אמֶר
אֲלֵיהֶ֔ן
אַל־תִּקְרֶ֥אנָה
לִ֖י
נָעֳמִ֑י
קְרֶ֤אןָ
לִי֙
מָרָ֔א
כִּֽי־הֵמַ֥ר
שַׁדַּ֛י
לִ֖י
מְאֹֽד:
[כא]
אֲנִי֙
מְלֵאָ֣ה
הָלַ֔כְתִּי
וְרֵיקָ֖ם
הֱשִׁיבַ֣נִי
יְהוָ֑ה
לָ֣מָּה
תִקְרֶ֤אנָה
לִי֙
נָעֳמִ֔י
וַֽיהוָה֙
עָ֣נָה
בִ֔י
וְשַׁדַּ֖י
הֵ֥רַֽע
לִֽי:
[כב]
וַתָּ֣שָׁב
נָעֳמִ֗י
וְר֨וּת
הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה
כַלָּתָהּ֙
עִמָּ֔הּ
הַשָּׁ֖בָה
מִשְּׂדֵ֣י
מוֹאָ֑ב
וְהֵ֗מָּה
בָּ֚אוּ
בֵּ֣ית
לֶ֔חֶם
בִּתְחִלַּ֖ת
קְצִ֥יר
שְׂעֹרִֽים:
פרק א
[א]
ויהי
בימי
שפט
השפטים
ויהי
רעב
בארץ
וילך
איש
מבית
לחם
יהודה
לגור
בשדי
מואב
הוא
ואשתו
ושני
בניו:
[ב]
ושם
האיש
אלימלך
ושם
אשתו
נעמי
ושם
שני בניו׀
מחלון
וכליון
אפרתים
מבית
לחם
יהודה
ויבאו
שדי מואב
ויהיו שם:
[ג]
וימת
אלימלך
איש
נעמי
ותשאר
היא
ושני
בניה:
[ד]
וישאו
להם
נשים
מאביות
שם
האחת
ערפה
ושם
השנית
רות
וישבו
שם
כעשר
שנים:
[ה]
וימתו
גם שניהם
מחלון
וכליון
ותשאר
האשה
משני
ילדיה
ומאישה:
[ו]
ותקם
היא
וכלתיה
ותשב
משדי
מואב
כי
שמעה
בשדה
מואב
כי פקד
יהוה
את עמו
לתת
להם
לחם:
[ז]
ותצא
מן המקום
אשר
היתה שמה
ושתי
כלותיה
עמה
ותלכנה
בדרך
לשוב
אל ארץ
יהודה:
[ח]
ותאמר
נעמי
לשתי
כלתיה
לכנה
שבנה
אשה
לבית
אמה
יעשה
יעש
יהוה
עמכם
חסד
כאשר
עשיתם
עם המתים
ועמדי:
[ט]
יתן
יהוה
לכם
ומצאן
מנוחה
אשה
בית
אישה
ותשק
להן
ותשאנה
קולן
ותבכינה:
[י]
ותאמרנה לה
כי אתך
נשוב
לעמך:
[יא]
ותאמר
נעמי
שבנה
בנתי
למה
תלכנה
עמי
העוד לי
בנים
במעי
והיו
לכם
לאנשים:
[יב]
שבנה
בנתי
לכן
כי
זקנתי
מהיות
לאיש
כי
אמרתי
יש לי
תקוה
גם
הייתי
הלילה
לאיש
וגם
ילדתי
בנים:
[יג]
הלהן
׀
תשברנה
עד
אשר
יגדלו
הלהן
תעגנה
לבלתי
היות
לאיש
אל
בנתי
כי מר לי
מאד
מכם
כי יצאה
בי
יד יהוה:
[יד]
ותשנה
קולן
ותבכינה
עוד
ותשק
ערפה
לחמותה
ורות
דבקה
בה:
[טו]
ותאמר
הנה
שבה
יבמתך
אל עמה
ואל אלהיה
שובי
אחרי
יבמתך:
[טז]
ותאמר
רות
אל תפגעי בי
לעזבך
לשוב
מאחריך
כי
אל אשר
תלכי
אלך
ובאשר
תליני
אלין
עמך
עמי
ואלהיך
אלהי:
[יז]
באשר
תמותי
אמות
ושם
אקבר
כה
יעשה
יהוה
לי
וכה
יוסיף
כי
המות
יפריד
ביני
ובינך:
[יח]
ותרא
כי מתאמצת
היא
ללכת
אתה
ותחדל
לדבר
אליה:
[יט]
ותלכנה
שתיהם
עד בואנה
בית
לחם
ויהי
כבואנה
בית
לחם
ותהם
כל העיר
עליהן
ותאמרנה
הזאת
נעמי:
[כ]
ותאמר
אליהן
אל תקראנה
לי
נעמי
קראן
לי
מרא
כי המר
שדי
לי
מאד:
[כא]
אני
מלאה
הלכתי
וריקם
השיבני
יהוה
למה
תקראנה
לי
נעמי
ויהוה
ענה
בי
ושדי
הרע
לי:
[כב]
ותשב
נעמי
ורות
המואביה
כלתה
עמה
השבה
משדי
מואב
והמה
באו
בית
לחם
בתחלת
קציר
שערים: