מאגר הכתר רות פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח ראשון

פרק א
(א) ויהי בימי שפט השפטים - בא ללמדך הכתוב היאך נתגלגל הדבר , שאלימלך היה מאלופי יהודה והיה יכול לישא לבניו מן הגדולים שבשבט יהודה , מה גרם שנשאו להם נשים מואביות. ועל ידי שנתגיירה רות לשם שמים , מה פֹּעל נשתלמה שיצא ממנה מלכות. (ב) אפרתים - על שם "בית לחם אפרתה" (מי' ה , א). (ג) וימת אלימלך איש נעמי - ללמדך: אילו היה קיים , לא היה מניח לבניו שישאו נשים נכריות. (ח-ט) יתן יי' לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה - כאילו אומרת: טוב לכם שתהיו נשואות בארץ מולדתכן ומצאן מנוחה אשה בית אישה , משתהיו מתגלגלות עמי בארץ נכריה. יעש יי' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי - שאע"פ שמתו בניה עזבו ארץ מולדתן ויצאו עמה. ותשק להן - נשיקה של פרישוּת. בנוהג שבעולם , שכל הפורש מריעו נושקו והולך. (י) ותאמרנה לה כי אתך נשוב לעמך - היא אומרת להן: "יתן יי' לכם ומצאן מנוחה אשה בית אישה" (לעיל , ט) , והן משיבות: לא , כי אתך נשוב לעמך , לומר: אין אנו נשואות מעתה אלא לעמך. (יא) והיא משיבתן: שבנה בנתיי , למה תלכנה עמי? אם להינשא לבני עמי אתם שבות עִמי , אין אדם מישראל מניח בנות ישראל וישא אתכם. ושמא תאמרו: אני , שהחלותי להתחתן בכם , יהיו לי בנים והיו לכם לאנשים , לכך נאמר: העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים?! (יב) שבנה בנותיי לכנה (בנוסחנו: לכןָ) כי זקנתי מהיות לאיש. כי אמרתי יש לי תקוה - פתרונו: אפילו אם הייתי בימי נערות , שהייתי יכולה לומר: יש לי תקוה להוליד בנים; או אפילו הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים. (יג) הלהן תשברנה עד אשר יגדלו - הלהן תצפנה? הלהן תעגנה - פתרונו: הלהן תהיינה עגונות? אל בנותי כי מר לי מאד מכם - מר לי מאד יותר מכם , שאתם איפשר לכם להינשא לאנשים , אבל אישי ובניי שמתו אי איפשר שישובו עוד , וגם אני זקנתי מהיות לאיש. וכן מפרש והולך: כי יצאה בי יד יי' , ופתרונו: בי ולא בכם. (יד) ותשאנה (בנוסחנו: ותשנה) קולן ותבכינה עוד - בכייה של פרישות. ותשק ערפה לחמותה - כדי לפרוש הימינה , ורות דבקה בה. (טו) ותאמר הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה שובי אחרי יבמתיך - אל עמך ואל אלהיך. (טז) ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך , כי אל אשר תלכי אלך - לפי שאמר למעלה "ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה" (לעיל , ז) , היא אומרת: כי אל אשר תלכי אלך. ובאשר תליני אלין - מוטב ללון עמך כאורח נטה ללון ולא להשתקע במקומי בפלטין חשובין. עמך עמי ואלהיך אלהי - לפי שאמר למעלה "הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה" (לעיל , טו) , היא משיבה: עמך עמי ואלהיך אלהי. (יז) באשר תמותי אמות ושם אקבר - פתרונו: עד יום המיתה לא אפרד ממך , כמו שמפרש בסוף המקרא: כי המות יפריד ביני ובינך; אבל בעודנו חיים לא נפרד אשה מאת רעותה. ושם אקבר - פתרונו: גם כשאמות אבקש שיקברו אותי אצלך , מפני אהבה שהייתה בינותינו בחיים. ולפי דרכינו , מתוך דיקדוק הלשון שאמרה "הנה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה" (לעיל , טו) את למד , שנתגיירו כשנשאום מחלון וכליון , שאין הלשון של "שבה" נופל אלא באשה שנתגיירה ועכשיו שבה לקדמתה , אל עמה ואל אלהיה. (יח-יט) ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה - דברי רות , שאמרה "אל תפגעי בי לעזבך" וגומר (לעיל , טז) , אמצו על דברי נעמי שאמרה "שובי אחרי יבמתך" (לעיל , טו). ותחדל לדבר אליה - כיון שראתה כי מתאמצת היא ללכת אתה , חדלה מלומר לה 'שובי' , וקיבלה עליה להוליכה עמה; כמו שמפרש: ותלכנה שתיהן (בנוסחנו: שתיהם) עד בואנה בית לחם. ויהי כבואנה בית לחם ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי - מלמד שנשתנו פניה מפני צוק העתים (ע"פ דנ' ט , כה) שעברו עליה , ותמהו עליה , לומר: הזאת נעמי? (כ) ותאמר אליהם אל תקראן (בנוסחנו: תקראנה) לי נעמי - לאשה שכלתה ימיה בטוב ושנותיה בנעימים (ע"פ איוב לו , יא) ראוי לקרות נעמי; אבל לי , אל תקראן לי נעמי , חילוף ימים נעימים , קראן לי מרא , פתרונו: נפש מרה. (כא) אני מלאה הלכתי וריקם השיבני - ריקם שם דבר הוא , 'ווידמנט' בלעז , וכן "לא יראו פני ריקם" (שמ' כג , טו). ויי' ענה בי - פתרונו: העיד בי; עוונותי ענו בי (ע"פ יר' יד , ז). ממה שהשיבני ריקם כאילו העיד בי , שעוונותי הטו אלה וחטאותיי מנעו הטוב ממני (ע"פ יר' ה , כה). ומסורת זו תפוש בידך: בכל מקום שתמצא בי"ת אחר 'ענייה' הוא לשון עדות , כמו "וענתה בי צדקתי" (בר' ל , לג) , "לא תענה ברעך" (שמ' כ , יב) , "ואעידה בם" (דב' לא , כח) , "הנני ענו בי" (ש"א יב , ג). ומקום שלא תמצא בי"ת הוא לשון 'ענייה' , כמו "וכפיס מעץ יעננה" (חב' ב , יא); כך מצאתי במחברת דונש (דונש ע' * 100 - 101 ). (כב) ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה - והלא כבר נאמר למעלה "ותלכנה שתיהן (בנוסחנו: שתיהם) עד באנה בית לחם" (פס' יט) , ומה צורך לומר עוד ותשב נעמי ורות המואביה? אלא זה פתרונו: משעה ששבה נעמי ורות המואבייה כלתה עמה משדה (בנוסחנו: משדי) מואב , אירע הדבר שבאו בית לחם בתחלת קציר שעורים. ודרך זה תפוס בידך בכל עשרים וארבעה ספרים: בכל מקום שתמצא שכיפל דבר אחד שני פעמים , הראשון לסיפור מעשה , והשיני פתרונו: ומשנעשה דבר זה אירע אחריו כך. כמו שמצינו בסוף ספר שופטים "וישב את הכסף לאמו" (יז , ד) , וכתיב אחריו "וישב את אלף ומאה הכסף לאמו" (שם , ג; לפנינו סדר הפסוקים הפוך). וכה פתרון מקרא השיני: כשהשיב את אלף ומאה כסף לאמו , אותה שעה "ותקח אמו מאתים כסף ותתנהו לצורף" וכולו (שם , ד). אף כאן , מפני שצריך לומר היאך הוקרה מקרה רות חלקת השדה לבועז (ראה רות ב , ג) , הוצרך לכפול ולומר שביאתן לבית לחם היה בתחלת קציר שעורים.