מאגר הכתר רות פרק א עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק א
(א) ויהי בימי שפוט השופטים - נכון וראוי היה מאד ליחד ספר לכתוב יחס דוד , שהוא ראש כתר המלכות שהיה לישראל , אשר עליו נבא יעקב: "גור אריה יהודה" וגו' (בר' מט , ט) , וחזק משה: "זאת ליהודה" וגו' (דב' לג , ז); רצוני לומר , שזו היא הכונה הכוללת בספר הזה. אבל הכונה שתחת זאת , מן הספורים הארוכים מעניין העתק אלימלך עם אשתו ובניו , ואיך מתו , ואיך שבה נעמי עם כלתה אשר דבקה בה , ואיך הייתה נעמי זריזה להמציא מנוח לה , ואיך רבו מוסרי רות ומוסרי בועז , ואיך בירך יי' הדבוק ההוא - הנה כל זה לתכלית כלל התורה ויתר ספרי הנביאים , והוא כמו שאמר המורה (מו"נ ג , כז): כונת התורה שני דברים: תקון הגוף ותקון הנפש , וענין הנפש: מעשי ועיוני. וכבר יחדנו ספר נקרא 'טירת כסף' בביאור טעמי ספורי התורה כמו שהעירנו המורה פרק נ' משלישי , ומשם ילמד הכל. וטעם בימי שפוט השופטים - עד שמלך שאול. (ג) ושני בניה - נכון היה זה הכנוי כאן , אחר מות אישה , אבל בחייו אמר "בניו" (לעיל , א). וכן הטיב יתרו שאמר: "ואשתך ושני בניה עמה" (שמ' יח , ו) ואם היה משה חי , כי היא גדלתם , לא הוא. (ה) משני ילדיה ומאישה - נכון זה , ונכון היה אם אמר הפך; כי לפעמים נקדים בסדר הקודם בזמן , ופעם נקדים בסדר מאי דסליק מיניה. ואולם טעם שֵם מחלון וכליון לא פורש בכתוב , ורבים כן לאין מספר. ואולם לא מתו בעבור השם , כי גם מת אלימלך; ואמרו רבותינו (ראה שמחות דרבי חייה א , א); לא דברים ממיתין ולא דברים מחיין. (ו) ותשב - על תחלת תנועת העתקה משָם , כי תכלית תנועה זו היה ב"בואנה בית לחם" (להלן , יט); ואשר בנתים , בדרך , כמו שכתוב: ותלכנה בדרך , נקרא מה שבֵּין , ועל כל נקודה יצדק לומר: ותשב. (ח) עם המתים - אלימלך ובניו. (ט) יתן יי' לכם - אין בכאן חסרון כלל , כי יתן דבק עם ומצאן מנוחה. ואין קושייא מאמרו אלו הכנויים לאלו הנשים פעם בדרך לשון זכר , כמו "עמכם" , "עשיתם" (לעיל , ח) , "והֵמה" (להלן , כב); ופעם לשון נקבה , כמו "לכנה" , "שובנה" (לעיל , ח) , ומצאן , ורבים זולת זה - כי כבר הודעתיך יסוד זה (מ"כ ח"ב ע' 20 - 21 ). (יא) העוד לי בנים וגו' - אין בכאן דיוק יבום כלל , רק דרך חבה. (יב) כי אמרתי יש לי תקוה - נכון זה בעִברי ובהגיון , וכן: וגם ילדתי בנים , וזה עֵד נאמן על הנחת הגזרות במוחלט ובסתם והמובן אפשריות , וזה סוד גדול; וביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. ומצורף שעקר זה הדבור היה 'כאלו': ונניח שיש לי תקוה עד שהייתי זאת הלילה עצמה לאיש , וגם תכף ילדתי בנים - "הלהן תשברנה" וגו' (להלן , יג)? והעירנו באמרו הלילה , כי ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום , ואם לפעמים יזדמן לחכמים. (יג) כי מר לי וגו' - דבק עם כי יצאה בי , כלומר: שמתו בעליהן. (יד) ותשק ערפה לחמותה - אין חוב שיכתוב 'ותשב לארצה' , כי מובן מן הכתוב. (יח) ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל וגו' - בזה הודיענו כותב הספר חכמה ומוסר , כי מה לנו ליגע במה שנראה שלא נוכל להשיגו , אם כמו זה אם זולת זה , אם במילי דעלמא או במילי דשמיא. (יט) ותהום כל העיר - כדרך 'כל' העברי וכן הרומי , וטעם: אנשי העיר. (כ) מרה (בנוסחנו: מרא) - שרש 'נעמי' משותף גם לעָרֵב , כמו "ובל אלחם במנעמיהם" (תה' קמא , ד); "ולחם סתרים ינעם" (מש' ט , יז); וכן שם מרה שם משותף , והכל ממין המושאל. (כא) מלאה - שם נגזר. וריקם - שם דמיון ראשון , והכל נכון בעברי ובהגיון. וטעם 'מלא' - גם הוא שם משותף , וכתוב "ומלא ברכת יי'" (דב' לג , כג). ענה בי - מטעם "לא תענה ברעך" (שמ' כ , יג) , וכתוב "תחדש עדיך נגדי" (איוב י , יז) , כטעם "והיו בך לאות ולמופת" (דב' כח , מו). ובכלל , כי הייסורין והמות עדות לסובל כי הוא חוטא , כי אין ייסורין בלא עון ואין מיתה בלא חטא (ראה שבת נה , א). הרע לי - עשה לי רע ורעות; כלומר: מה שהוא רע לי , אבל הוא טוב לו יתברך. (כב) ותשב נעמי - פעם אחרת , לזַוֵג עם ספור בּואם בעת קציר "ולנעמי מודע" וגו' (רות ב , א). ורבים כזה בתורה ובנביאים.