מאגר הכתר רות פרק ב עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח שני

פרק ב
[א] וּֽלְנָעֳמִ֞י מֹידָ֣ע מוֹדָ֣ע לְאִישָׁ֗הּ אִ֚ישׁ גִּבּ֣וֹר חַ֔יִל מִמִּשְׁפַּ֖חַת אֱלִימֶ֑לֶךְ וּשְׁמ֖וֹ בֹּֽעַז:
[ב] וַתֹּאמֶר֩ ר֨וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֜ה אֶֽל־נָעֳמִ֗י אֵלֲכָה־נָּ֤א הַשָּׂדֶה֙ וַאֲלַקֳּטָ֣ה בַֽשִּׁבֳּלִ֔ים אַחַ֕ר אֲשֶׁ֥ר אֶמְצָא־חֵ֖ן בְּעֵינָ֑יו וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ לְכִ֥י בִתִּֽי:
[ג] וַתֵּ֤לֶךְ וַתָּבוֹא֙ וַתְּלַקֵּ֣ט בַּשָּׂדֶ֔ה אַחֲרֵ֖י הַקֹּצְרִ֑ים וַיִּ֣קֶר מִקְרֶ֔הָ חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ לְבֹ֔עַז אֲשֶׁ֖ר מִמִּשְׁפַּ֥חַת אֱלִימֶֽלֶךְ:
[ד] וְהִנֵּה־בֹ֗עַז בָּ֚א מִבֵּ֣ית לֶ֔חֶם וַיֹּ֥אמֶר לַקּוֹצְרִ֖ים יְהוָ֣ה עִמָּכֶ֑ם וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ יְבָרֶכְךָ֥ יְהוָֽה:
[ה] וַיֹּ֤אמֶר בֹּ֙עַז֙ לְנַֽעֲר֔וֹ הַנִּצָּ֖ב עַל־הַקּוֹצְרִ֑ים לְמִ֖י הַנַּעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת:
[ו] וַיַּ֗עַן הַנַּ֛עַר הַנִּצָּ֥ב עַל־הַקּוֹצְרִ֖ים וַיֹּאמַ֑ר נַעֲרָ֤ה מֽוֹאֲבִיָּה֙ הִ֔יא הַשָּׁ֥בָה עִֽם־נָעֳמִ֖י מִשְּׂדֵ֥י מוֹאָֽב:
[ז] וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳּטָה־נָּא֙ וְאָסַפְתִּ֣י בָעֳמָרִ֔ים אַחֲרֵ֖י הַקּוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט:
[ח] וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל־ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל־תֵּֽלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם־נַעֲרֹתָֽי:
[ט] עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתְּ אַחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת־הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נָגְעֵ֑ךְ וְצָמִ֗ת וְהָלַכְתְּ֙ אֶל־הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים:
[י] וַתִּפֹּל֙ עַל־פָּנֶ֔יהָ וַתִּשְׁתַּ֖חוּ אָ֑רְצָה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו מַדּוּעַ֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ לְהַכִּירֵ֔נִי וְאָנֹכִ֖י נָכְרִיָּֽה:
[יא] וַיַּ֤עַן בֹּ֙עַז֙ וַיֹּ֣אמֶר לָ֔הּ הֻגֵּ֨ד הֻגַּ֜ד לִ֗י כֹּ֤ל אֲשֶׁר־עָשִׂית֙ אֶת־חֲמוֹתֵ֔ךְ אַחֲרֵ֖י מ֣וֹת אִישֵׁ֑ךְ וַתַּעַזְבִ֞י אָבִ֣יךְ וְאִמֵּ֗ךְ וְאֶ֙רֶץ֙ מֽוֹלַדְתֵּ֔ךְ וַתֵּ֣לְכִ֔י אֶל־עַ֕ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדַ֖עַתְּ תְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם:
[יב] יְשַׁלֵּ֥ם יְהוָ֖ה פָּעֳלֵ֑ךְ וּתְהִ֨י מַשְׂכֻּרְתֵּ֜ךְ שְׁלֵמָ֗ה מֵעִ֤ם יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־בָּ֖את לַחֲס֥וֹת תַּחַת־כְּנָפָֽיו:
[יג] וַ֠תֹּאמֶר אֶמְצָא־חֵ֨ן בְּעֵינֶ֤יךָ אֲדֹנִי֙ כִּ֣י נִֽחַמְתָּ֔נִי וְכִ֥י דִבַּ֖רְתָּ עַל־לֵ֣ב שִׁפְחָתֶ֑ךָ וְאָֽנֹכִי֙ לֹ֣א אֶהְיֶ֔ה כְּאַחַ֖ת שִׁפְחֹתֶֽיךָ:
[יד] וַיֹּאמֶר֩ לָ֨ה בֹ֜עַז לְעֵ֣ת הָאֹ֗כֶל גֹּ֤שִֽׁי הֲלֹם֙ וְאָכַ֣לְתְּ מִן־הַלֶּ֔חֶם וְטָבַ֥לְתְּ פִּתֵּ֖ךְ בַּחֹ֑מֶץ וַתֵּ֙שֶׁב֙ מִצַּ֣ד הַקֹּצְרִ֔ים וַיִּצְבָּט־לָ֣הּ קָלִ֔י וַתֹּ֥אכַל וַתִּשְׂבַּ֖ע וַתֹּתַֽר:
[טו] וַתָּ֖קָם לְלַקֵּ֑ט וַיְצַו֩ בֹּ֨עַז אֶת־נְעָרָ֜יו לֵאמֹ֗ר גַּ֣ם בֵּ֧ין הָעֳמָרִ֛ים תְּלַקֵּ֖ט וְלֹ֥א תַכְלִימֽוּהָ:
[טז] וְגַ֛ם שֹׁל־תָּשֹׁ֥לּוּ לָ֖הּ מִן־הַצְּבָתִ֑ים וַעֲזַבְתֶּ֥ם וְלִקְּטָ֖ה וְלֹ֥א תִגְעֲרוּ־בָֽהּ:
[יז] וַתְּלַקֵּ֥ט בַּשָּׂדֶ֖ה עַד־הָעָ֑רֶב וַתַּחְבֹּט֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֔טָה וַיְהִ֖י כְּאֵיפָ֥ה שְׂעֹרִֽים:
[יח] וַתִּשָּׂא֙ וַתָּב֣וֹא הָעִ֔יר וַתֵּ֥רֶא חֲמוֹתָ֖הּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־לִקֵּ֑טָה וַתּוֹצֵא֙ וַתִּתֶּן־לָ֔הּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־הוֹתִ֖רָה מִשָּׂבְעָֽהּ:
[יט] וַתֹּאמֶר֩ לָ֨הּ חֲמוֹתָ֜הּ אֵיפֹ֨ה לִקַּ֤טְתְּ הַיּוֹם֙ וְאָ֣נָה עָשִׂ֔ית יְהִ֥י מַכִּירֵ֖ךְ בָּר֑וּךְ וַתַּגֵּ֣ד לַחֲמוֹתָ֗הּ אֵ֤ת אֲשֶׁר־עָֽשְׂתָה֙ עִמּ֔וֹ וַתֹּ֗אמֶר שֵׁ֤ם הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֧יתִי עִמּ֛וֹ הַיּ֖וֹם בֹּֽעַז:
[כ] וַתֹּ֨אמֶר נָעֳמִ֜י לְכַלָּתָ֗הּ בָּר֥וּךְ הוּא֙ לַיהוָ֔ה אֲשֶׁר֙ לֹא־עָזַ֣ב חַסְדּ֔וֹ אֶת־הַחַיִּ֖ים וְאֶת־הַמֵּתִ֑ים וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ נָעֳמִ֗י קָר֥וֹב לָ֙נוּ֙ הָאִ֔ישׁ מִֽגֹּאֲלֵ֖נוּ הֽוּא:
[כא] וַתֹּ֖אמֶר ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֑ה גַּ֣ם׀ כִּי־אָמַ֣ר אֵלַ֗י עִם־הַנְּעָרִ֤ים אֲשֶׁר־לִי֙ תִּדְבָּקִ֔ין עַ֣ד אִם־כִּלּ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַקָּצִ֖יר אֲשֶׁר־לִֽי:
[כב] וַתֹּ֥אמֶר נָעֳמִ֖י אֶל־ר֣וּת כַּלָּתָ֑הּ ט֣וֹב בִּתִּ֗י כִּ֤י תֵצְאִי֙ עִם־נַ֣עֲרוֹתָ֔יו וְלֹ֥א יִפְגְּעוּ־בָ֖ךְ בְּשָׂדֶ֥ה אַחֵֽר:
[כג] וַתִּדְבַּ֞ק בְּנַעֲר֥וֹת בֹּ֙עַז֙ לְלַקֵּ֔ט עַד־כְּל֥וֹת קְצִֽיר־הַשְּׂעֹרִ֖ים וּקְצִ֣יר הַחִטִּ֑ים וַתֵּ֖שֶׁב אֶת־חֲמוֹתָֽהּ:

פרק ב
(א) מודע - הנקרא בלשון תלמוד 'קרוב' נקרא בלשון פסוק 'מודע'. ולנעמי היה מודע איש גבור חיל. משבר האזן , לפי שדיבר דברים נכוחים עם רות , והיא היתה "אשת חיל" (רות ג , יא). ממשפחת אלימלך - ואל תתמה אם יאמר לאחיו "אם תגאל גאל" (רות ד , ד). (ב) אחר אשר אמצא חן - אחר אותו אשר אמצא חן בעיניו. (ג) ותלך ותבא (בנוסחנו: ותבוא) - הלכה ובאת לשדה בועז. ויקר מקריה (בנוסחנו: מקרה) - הקדוש ברוך הוא גרם , שהקרה מקרה שלה לחלקת בעז , "והנה בעז בא" וגו' (להלן , ד). (ה-ז) ויאמר בעז לנערו הנצב - למה לנצב ולא לשאר העומדים? לפי שדרך בעלי שדות , מפקידים אחד על השדות שישמור שלא יכנס איש נכרי בשדהו; אבל אם בא קרובו , אינו חושש אם הנצב על הקוצרים נותן לו עומר או שני עומרים , אבל רוצה הוא שלא יניח שום נכרי ליכנס בשדהו. וכשראה בועז את רות הנכרית באה בשדהו ויאמר לנצב על הקוצרים: על שאר האביונים נערים ונערות איני שואל , כי קרוביי הם , אבל זו הנכריה למה נְתתהּ לבא , אפילו ללקט? מוטב שיכנסו קרוביי. והוא השיב לו: גם זאת קרובתך היא , שבאה עם נעמי אשת קרובך. ואפילו אם לא היתה קרובתך , מה עשיתי , הלא אמרה לי: איני מבקשת כלום שיתנו לי אלא אלקטה בעומרים - אלקטה נא במקום שהקוצרים מעמרים , אחרי הקוצרים - ולא אכנס בין הקוצרים , שלא יחשדוני בגניבת שבלים בעמרים. ולא עוד , אלא אפילו לקטה לקט הרבה - מה לך , התורה זכתה לה לקט , כל שכן שאין לך לכעוס עלי כי באתה ועמדה מאז הבקר ועד עתה. שבתה הבית מעט - וזה - מיעוט לקט שבידה , לא לצרכה לקטה אלא (לחמותה) בביתה , והיא קרובתך , ואינו אלא מעט ואין לך להשים לב לדבר. ופתרונו: זה מעט שבתה הבית. (ח-ט) וכששמע בועז שזו קרובתו , מיד ויאמר אל רות: הלא (בנוסחנו: הלוא) שמעת - דוגמת "הלא (בנוסחנו: הלוא) שמעת כי מלך אדניהו" (מ"א א , יא) , לשון הווה הם: הלא תשמעי לדבריי , אל תלכי ללקט בשדה אחר. אם תאמרי: מה אעשה לכשתקצור שדה זו? תלמוד לומר: לא תעבורי מזה - אינך צריכה לעבור מזה , אלא תמיד תהיי עם נערותיי; שאם יקצֵר שדה זו , יש לי שדות הרבה. ועינייך בכל שדותיי אשר יקצרון והלכת אחריהן - כל ימי הקציר יש לך להיות עם נערותיי. אם תאמרי , שמא יגערו ויגעו בך? תלמוד לומר: הלא (בנוסחנו: הלוא) צויתי את הנערים לבלתי נגעך דוגמת "על כן לא נתתיך לנגוע אליה" (בר' כ , ו) מלהזיקך. ולפי שדרך הקוצרים לשאוב מים מן הבאר ולהביאם בשדה , והקוצרים צריכים לשתות הרבה מפני החום , והם חסין על המים מליתן לנכרים , אבל את - וצמית והלכת אל הכלים ושתית. (י) להכירני - אם תכיר נשי קרוביך העניים זהו ראוי , לפי שגם הנשים מבני עמך; אבל אני נכריה. (יא-יב) הגד הוגד לי כל אשר עשית וגו' - הוגד לי שתעזבי אביך ואמך אחרי מות אישך. שאילו עשית בימות אישך , אין זה חסד; ואילו עשית עודם בחיים ובעוד היית בארצך - די לך , לפי שיש נשים ששונאות חמותיהן אפילו בחיי בעליהן; אבל את עזבת אביך ואמך. ויש שמטיבות להם בעוד החמות רוצה להיות עמה בביתה; שאם הנחת אביך ואמך יושבים בעיר , ובאת ליכנס ולישב בביתה באותה עיר עצמה - די לך , אלא: ותלכי אל עם אשר לא ידעת. והואיל ועשית כל כך טובה , ישלם יי' פעלך - לפי שכל אשה הגולה מבית אביה אינה יכולה לינשא למיוחס ולירש נחלות , שהרי במקום גירותה לא ישאנה עשיר ומיוחס; והרי לך , כל מה שנתחסרת ביציאתך ממקומך - ישולם לך משכורתך שלימה בבעל עשיר ומיוחס ובעל מלכות , מפני שהנחת ועזבת עמך ואלהיך לחסות ביי' אלהי ישראל. (יג) ואנכי לא אהיה - איני רוצה להיות אלא כשפחתך הקטנה. (יד) ויאמר לה בעז וגו' - הודיענו המקרא: לפי שבאת לחסות תחת כנפי השכינה , הצליחה. ומאחר שידע בעז שהיא אשת קרובו קירבה אליו. מצד הקוצרים - הושיבה אצלו מפני כבודה , ולא נתן לה לישב יחידית על הארץ. ויצבט - ויושט , כמו (משנה חגיגה ג , א): בית הצביטה. ותאכל ותשבע ותותר - שיבר לך האזן , מפני שרוצה לומר למטה "ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה" (להלן , יח). (טו) גם בין העומרים - מקום שאין דרך הקוצרים ליכנס , כדי שלא יגנבו ויוציאו מן השבלים , תלקט זו ולא תכלימוה - 'נאשקונדיט(ש)לי' בלעז; אל תנזפוה , כי כשאדם שואל מחברו חפץ ואינו נותן לו , נמצא זה 'שקונדיט'. [פירש כך; ולי נראה - לשון בושת. והוא פירש דוגמת "ואין מכלים דבר יורש עצר" דצידונים (שו' יח , ז) , כי כולם עשירים ואין זה צריך לזה , ו"לא הכלמנום" דנבל (ש"א כה , ז).] (טז) מן הצבתים - מה שאדם תופש ביד שמאלו בפעם אחת שהוא קוצר ביד ימינו קרוי 'צבת' , דוגמת (עירובין צה , א) 'מצאן כרוכות או צבתים'. ולא תגערו - דוגמת "ויגער בו אביו" (בר' לז , י) , מתרגמינן: "ונזף ביה" (ת"א). (יח) ותרא - וַתַראה את חמותה. הותירה משובעה - מוסב על "ותאכל ותשבע ותותר" (לעיל , יד) , והשאר נתנה לחמותה. (יט) איפה ליקטת היום - לקט גדול כזה אינו כלקט שאר אנשים , וכל שכן לשל נשים; אין זה אלא במקום טוב באת. ואנה עשית - אנה הרווחת כל זה; בלעז 'גיינאש'; כמו "עשה לי את החיל הזה" (דב' ח , יז); "ותעש הארץ לשבע שני השבע" (ראה בר' מא , מז). יהי מכירך - האיש אשר הכיר בך; כמו "איש מאת מכרו" (מ"ב יב , ו). עשתה - הרויחה עמו. (כ) את החיים - עמי ועמך. ואת המתים - בהיותם בחיים. קרוב לנו האיש - שקיבלך בסבר פנים יפות. מגואלינו הוא - קרוב הוא לנו וראוי לו לגאול את נחלתינו שמכרנו אני ובעלי בלכתינו לשדי מואב. (כא) גם כי אמר אלי וגו' - וגם תדיר ארויח עמו ואביא לך. (כב) ולא יפגעו בך - לא יעמדו נגדך לעכבך.