מאגר הכתר רות פרק ב עם פירוש רש"י

פרק ב
(א) מודע - קרוב , בן אחיו היה; אמרו רבותינו (ראה ב"ב צא , א): אלימלך ושלמון אבי בעז ו"פלוני אלמוני" הגואל (ראה רות ד , א) ואבי נעמי - כולם בני נחשון בן עמינדב היו , ולא הועיל להם זכות אבות בצאתם מארץ לחוצה לארץ. (ב) אלכה נא השדה - לאחת משדות אנשי העיר , אחרי אחד מהם אשר אמצא חן בעיניו , שלא יגער בי. [ואלקטה שם בשבלים - ואלקּטה אינו חטף קמץ; היה לו לומר: ואלקטה , כמו "ואשקטה... במכוני" (ראה יש' יח , ד) , מגזרת 'אלקוט' , 'אשקוט'; אבל ואלקטה - מגזרת 'אלקט' , משקל חזק.] ואלקטה שם בשבלים אחר אשר אמצא חן בעיניו - אחרי מי אשר אמצא חן בעיניו (ראה רו"ר ד , ד). (ג) ותבא (בנוסחנו: ותבוא) ותלקט בשדה - מצינו במדרש רות (רו"ר ד , ד): עד כדון לא אזלת , אתת , שהוא אומר ותבא ואחרכך ותלקט? אלא שהיתה מסימת את הדרכים: קודם שנכנסה לשדה הלכה ובאה חזרה לעיר , כדי לעשות סימן וציונין בדרכים , שלא תטעה בשבילים ותדע לשוב. ויקר מקרה לבא בחלקת השדה שהיא לבעז. (ה) למי הנערה הזאת - וכי דרכו של בעז לשאל בנשים? אלא דברי חכמה וצניעות ראה בה: 'שתי שבלים לקט , שלש אינן לקט' (משנה פאה ו , ה); והיתה מלקטת עומדות מעומד ושוכבות מיושב , כדי שלא תשׁחה (ראה שבת קיג , ב). (ו) השבה עם נעמי - נקודת הטעם למעלה תחת שי"ן , לפי שהוא לשון עבר , ואינו לשון 'פועלת'. (ז) ותאמר - בלבה. אלקטה נא - לקט השבלים. ואספתי בעמרים - שִכחה של עמרים. (ח) [הלא (בנוסחנו: הלוא) שמעת בתי - מי האומר לך , הרשות בידו.] (ט) [הלא (בנוסחנו: הלוא) צויתי - מצוה אני; וכן "הרימותי ידי" (בר' יד , כב) , וכן "נתתי כסף השדה" (בר' כד , יג).] וצמית והלכת אל הכלים - אם תצמאי לשתות , אל תכלמי מלכת ולשתות מכלי המים אשר ישאבון נעריי. (יג) [אמצא חן - לשון הווה , וכן ואנכי לא אהיה.] לא אהיה כאחת שפחותיך - איני חשובה כאחת מהשפחות שלך. (יד) [ויאמר לה בעז - לא מפיק ה"י והרי לה זה כמו 'לא'; אמר לה: חס ושלום , אי את מן השפחות אלא מן האמהות.] וטבלת פתך בחומץ - מכאן שהחומץ יפה לשרב (ראה שבת קיג , ב). ויצבט לה - ויושט לה; ואין לו דמיון אלא בלשון משנה (חגיגה ג , א): אחורים ותוך ובית הצביטה. (טז) של תשולו - שכח תשכחו , עשו עצמיכם כאילו אתם שוכחים. [תרגום של "שגגה" (במ' טו , כה): "שלותא" (ת"א) , וכן "על השל" (ש"ב ו , ז). דבר אחר: לשון "כי ישל זיתך" (דב' כח , מ).] צבתים - עמרים קטנים; ויש דוגמתו בלשון משנה (עירובין י , א): מצאן צבתים או כריכות. [מן הצבתים - ותפזרום שתים שתים כעין לקט שעני מותר בו.] (יט) מכירך - בעל השדה שנשא לך פנים ללקט בשדהו. (כא) [עם הנערים - "עיניך בשדה אשר יקצרון..." (לעיל , ט). ומדרש (ראה רו"ר ה , יא) דורש לגנותה , שהפכה "וכה תדבקי עם נערותי" (לעיל , ח) ושינת לזכרים , לכך נקראת בראש הפסוק 'רות המואביה'; נעמי הטיבה לשונה: "כי תצאי עם נערותיו" (להלן , כב) - אל תרגילי לומר כן.]