פרק ג
[א]
וַתֹּ֥אמֶר
לָ֖הּ
נָעֳמִ֣י
חֲמוֹתָ֑הּ
בִּתִּ֕י
הֲלֹ֧א
אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ
מָנ֖וֹחַ
אֲשֶׁ֥ר
יִֽיטַב־לָֽךְ:
[ב]
וְעַתָּ֗ה
הֲלֹ֥א
בֹ֙עַז֙
מֹֽדַעְתָּ֔נוּ
אֲשֶׁ֥ר
הָיִ֖ית
אֶת־נַעֲרוֹתָ֑יו
הִנֵּה־ה֗וּא
זֹרֶ֛ה
אֶת־גֹּ֥רֶן
הַשְּׂעֹרִ֖ים
הַלָּֽיְלָה:
[ג]
וְרָחַ֣צְתְּ
׀
וָסַ֗כְתְּ
וְשַׂ֧מְתְּ
שִׂמְלֹתִַ֛ךְ
שִׂמְלֹתַ֛יִךְ
עָלַ֖יִךְ
וְיָרַ֣דְתְּי
וְיָרַ֣דְתְּ
הַגֹּ֑רֶן
אַל־תִּוָּדְעִ֣י
לָאִ֔ישׁ
עַ֥ד
כַּלֹּת֖וֹ
לֶאֱכֹ֥ל
וְלִשְׁתּֽוֹת:
[ד]
וִיהִ֣י
בְשָׁכְב֗וֹ
וְיָדַ֙עַתְּ֙
אֶת־הַמָּקוֹם֙
אֲשֶׁ֣ר
יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם
וּבָ֛את
וְגִלִּ֥ית
מַרְגְּלֹתָ֖יו
וְשָׁכָ֑בְתְּי
וְשָׁכָ֑בְתְּ
וְהוּא֙
יַגִּ֣יד
לָ֔ךְ
אֵ֖ת
אֲשֶׁ֥ר
תַּעֲשִֽׂין:
[ה]
וַתֹּ֖אמֶר
אֵלֶ֑יהָ
כֹּ֛ל
אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֥י
ֵַ֖
אֵלַ֖י
אֶעֱשֶֽׂה:
[ו]
וַתֵּ֖רֶד
הַגֹּ֑רֶן
וַתַּ֕עַשׂ
כְּכֹ֥ל
אֲשֶׁר־צִוַּ֖תָּה
חֲמוֹתָֽהּ:
[ז]
וַיֹּ֨אכַל
בֹּ֤עַז
וַיֵּשְׁתְּ֙
וַיִּיטַ֣ב
לִבּ֔וֹ
וַיָּבֹ֕א
לִשְׁכַּ֖ב
בִּקְצֵ֣ה
הָעֲרֵמָ֑ה
וַתָּבֹ֣א
בַלָּ֔ט
וַתְּגַ֥ל
מַרְגְּלֹתָ֖יו
וַתִּשְׁכָּֽב:
[ח]
וַֽיְהִי֙
בַּחֲצִ֣י
הַלַּ֔יְלָה
וַיֶּחֱרַ֥ד
הָאִ֖ישׁ
וַיִּלָּפֵ֑ת
וְהִנֵּ֣ה
אִשָּׁ֔ה
שֹׁכֶ֖בֶת
מַרְגְּלֹתָֽיו:
[ט]
וַיֹּ֖אמֶר
מִי־אָ֑תְּ
וַתֹּ֗אמֶר
אָֽנֹכִי֙
ר֣וּת
אֲמָתֶ֔ךָ
וּפָרַשְׂתָּ֤
כְנָפֶךָ֙
עַל־אֲמָ֣תְךָ֔
כִּ֥י
גֹאֵ֖ל
אָֽתָּה:
[י]
וַיֹּ֗אמֶר
בְּרוּכָ֨ה
אַ֤תְּ
לַֽיהוָה֙
בִּתִּ֔י
הֵיטַ֛בְתְּ
חַסְדֵּ֥ךְ
הָאַחֲר֖וֹן
מִן־הָרִאשׁ֑וֹן
לְבִלְתִּי־לֶ֗כֶת
אַֽחֲרֵי֙
הַבַּ֣חוּרִ֔ים
אִם־דַּ֖ל
וְאִם־עָשִֽׁיר:
[יא]
וְעַתָּ֗ה
בִּתִּי֙
אַל־תִּ֣ירְאִ֔י
כֹּ֥ל
אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י
אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ
כִּ֤י
יוֹדֵעַ֙
כָּל־שַׁ֣עַר
עַמִּ֔י
כִּ֛י
אֵ֥שֶׁת
חַ֖יִל
אָֽתְּ:
[יב]
וְעַתָּה֙
כִּ֣י
אָמְנָ֔ם
כִּ֥י
אם
גֹאֵ֖ל
אָנֹ֑כִי
וְגַ֛ם
יֵ֥שׁ
גֹּאֵ֖ל
קָר֥וֹב
מִמֶּֽנִּי:
[יג]
לִ֣ינִי
׀
הַלַּ֗יְלָה
וְהָיָ֤ה
בַבֹּ֙קֶר֙
אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ
טוֹב֙
יִגְאָ֔ל
וְאִם־לֹ֨א
יַחְפֹּ֧ץ
לְגָאֳלֵ֛ךְ
וּגְאַלְתִּ֥יךְ
אָנֹ֖כִי
חַי־יְהוָ֑ה
שִׁכְבִ֖י
עַד־הַבֹּֽקֶר:
[יד]
וַתִּשְׁכַּ֤ב
מַרְגְּלוֹתָו֙
מַרְגְּלוֹתָיו֙
עַד־הַבֹּ֔קֶר
וַתָּ֕קָם
בְּטֶ֛רֶום
בְּטֶ֛רֶם
יַכִּ֥יר
אִ֖ישׁ
אֶת־רֵעֵ֑הוּ
וַיֹּ֙אמֶר֙
אַל־יִוָּדַ֔ע
כִּי־בָ֥אָה
הָאִשָּׁ֖ה
הַגֹּֽרֶן:
[טו]
וַיֹּ֗אמֶר
הָ֠בִי
הַמִּטְפַּ֧חַת
אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ
וְאֶחֳזִי־בָ֖הּ
וַתֹּ֣אחֶז
בָּ֑הּ
וַיָּ֤מָד
שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙
וַיָּ֣שֶׁת
עָלֶ֔יהָ
וַיָּבֹ֖א
הָעִֽיר:
[טז]
וַתָּבוֹא֙
אֶל־חֲמוֹתָ֔הּ
וַתֹּ֖אמֶר
מִי־אַ֣תְּ
בִּתִּ֑י
וַתַּ֨גֶּד־לָ֔הּ
אֵ֛ת
כָּל־אֲשֶׁ֥ר
עָשָׂה־לָ֖הּ
הָאִֽישׁ:
[יז]
וַתֹּ֕אמֶר
שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
נָ֣תַן
לִ֑י
כִּ֚י
אָמַ֣ר
ֵַ֔
אֵלַ֔י
אַל־תָּב֥וֹאִי
רֵיקָ֖ם
אֶל־חֲמוֹתֵֽךְ:
[יח]
וַתֹּ֙אמֶר֙
שְׁבִ֣י
בִתִּ֔י
עַ֚ד
אֲשֶׁ֣ר
תֵּֽדְעִ֔ין
אֵ֖יךְ
יִפֹּ֣ל
דָּבָ֑ר
כִּ֣י
לֹ֤א
יִשְׁקֹט֙
הָאִ֔ישׁ
כִּֽי־אִם־כִּלָּ֥ה
הַדָּבָ֖ר
הַיּֽוֹם:
פרק ג
(א)
מנוח
-
כי
אין
לאשה
מנוחה
עד
שתנשא.
(ב)
ומלת
מודעתנו
זרה
,
והתי"ו
נוסף.
(ג)
וסכת
-
שמן
שיש
לו
ריח
טוב
,
כי
כן
היה
מנהג
גדולי
ישראל
,
אנשים
ונשים.
ושמת
שמלותיך
עליך
-
הטובות
,
שלא
היתה
קוצרת
בהן.
(ד)
מרגלותיו
-
כמו
'רגליו';
וכן
בדניאל
(י
,
ו).
על
כן
טעה
המפרש
כי
הוא
כסת
יושם
תחת
הרגלים
,
כמו
טעם
"מראשותיו"
(בר'
כח
,
יא)
-
שיושם
תחת
הראש.
(ו)
צוַתה
-
כמו
"וכעסַתה
צרתה"
(ש"א
א
,
ו).
(ח)
וילפת
-
בניין
'נפעל'
,
כמו
"ילפתו
ארחות
דרכם"
(איוב
ו
,
יח).
והטעם:
עיוות;
וכן
"וילפת
שמשון"
(שו'
טז
,
כט).
ואיננו
כמו
מישוש.
והעניין
-
שנהפך
מצד
אל
צד.
והנה
אשה
-
יתכן
שאמרה
לו:
אל
תפחד
,
וקול
האשה
לעולם
נִכר.
או
היה
אור
הלבנה
רב
,
וראה
אותה
שהיא
בלא
זקן.
גם
יוכל
להכירה
במלבוש.
(ט)
ופרשת
-
רמז
לקחתה
לו
לאשה.
כי
גואל
אתה
-
כי
כן
משפט
כל
ישראל;
כי
הגידה
לה
נעמי.
(י)
חסדך
האחרון
-
שהיא
עשתה
חסד
עם
בעלה
,
כאשר
אמרה
נעמי
(ראה
רות
א
,
ח).
כי
רחוק
הוא
לשוב
אל
ארצה
,
והתגיירה.
אם
דל
ואם
עשיר
-
שהכל
אוהבים
אותה
בעבור
יופיה.
(יא)
אשת
חיל
-
אפרשנו
במשלי
(יב
,
ד;
לא
,
י).
(יב)
מ"ם
אמנם
-
נוסף
,
כמ"ם
"חנם"
(בר'
כט
,
טו).
(יג)
אם
יגאלך
טוב
-
יש
אומרים
(ראה
תנח'
בהר
ג)
,
כי
'טוב'
היה
שם
הגואל;
ואילו
היה
כן
,
למה
אמר
כותב
המגלה
"סורה
שבה
פה
פלני
אלמני"
(רות
ד
,
א)?
רק
טעמו:
אם
יגאלך
-
טוב
הגואל
הוא
לך
שיגאל
,
כי
אדם
חשוב
הוא.
(טו)
וימד
שש
שעורים
-
סִפר
הכתוב
מה
שנתן
לה.
ובדרש
(ראה
סנה'
צג
,
ב);
ששה
צדיקים
יעמדו
ממנה.
(טז)
מי
את
בתי
-
יתכן
שלא
ראתה
אותה
שפתחה
לה
הדלת
להכנס
כמנהג.
וקצר
הכתוב
לאמר:
אנכי
רות
אמתך.
וכמוהו
"קראן
לו
ויאכל
לחם"
(שמ'
ב
,
כ)
-
"ויואל
משה"
(שם
,
כא).
ויאמר
רבי
יונה
המדקדק
(רקמה
ע'
שע)
,
כי
'מי'
תחת
'מה';
והטעם:
מה
היה
לך?
ואמר
,
כי
כמהו
"מי
שמך"
(שו'
יג
,
יז)
,
כי
אין
משפט
'מי'
שימצא
כי
אם
עם
בן
אדם;
ולפי
דעתי
,
כי
"שמך"
שם
עצם
הוא;
על
כן
אמרה
מי
על
העניין.
עשה
לה
האיש
-
השבועה
(ראה
לעיל
,
יג).
(יח)
איך
יפל
דבר
-
בעבור
שכל
הגזרות
באות
מן
השמים
,
על
כן:
יפל.
ואיננו
כן
"לא
נפל
דבר"
(יהו'
כג
,
יד).