מאגר הכתר רות פרק ג עם פירוש רש"י

פרק ג
[א] וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֕י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ:
[ב] וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה:
[ג] וְרָחַ֣צְתְּ ׀ וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּ שִׂמְלֹתִַ֛ךְ שִׂמְלֹתַ֛יִךְ עָלַ֖יִךְ וְיָרַ֣דְתְּי וְיָרַ֣דְתְּ הַגֹּ֑רֶן אַל־תִּוָּדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת:
[ד] וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ וְיָדַ֙עַתְּ֙ אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יו וְשָׁכָ֑בְתְּי וְשָׁכָ֑בְתְּ וְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִֽׂין:
[ה] וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֥י ֵַ֖ אֵלַ֖י אֶעֱשֶֽׂה:
[ו] וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ:
[ז] וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב:
[ח] וַֽיְהִי֙ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה וַיֶּחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּפֵ֑ת וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו:
[ט] וַיֹּ֖אמֶר מִי־אָ֑תְּ וַתֹּ֗אמֶר אָֽנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶךָ֙ עַל־אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה:
[י] וַיֹּ֗אמֶר בְּרוּכָ֨ה אַ֤תְּ לַֽיהוָה֙ בִּתִּ֔י הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַחֲר֖וֹן מִן־הָרִאשׁ֑וֹן לְבִלְתִּי־לֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ הַבַּ֣חוּרִ֔ים אִם־דַּ֖ל וְאִם־עָשִֽׁיר:
[יא] וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵעַ֙ כָּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ:
[יב] וְעַתָּה֙ כִּ֣י אָמְנָ֔ם כִּ֥י אם גֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי וְגַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּי:
[יג] לִ֣ינִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־יְהוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד־הַבֹּֽקֶר:
[יד] וַתִּשְׁכַּ֤ב מַרְגְּלוֹתָו֙ מַרְגְּלוֹתָיו֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קָם בְּטֶ֛רֶום בְּטֶ֛רֶם יַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יִוָּדַ֔ע כִּי־בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן:
[טו] וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ וְאֶחֳזִי־בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר:
[טז] וַתָּבוֹא֙ אֶל־חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖אמֶר מִי־אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד־לָ֔הּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂה־לָ֖הּ הָאִֽישׁ:
[יז] וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ר ֵַ֔ אֵלַ֔י אַל־תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל־חֲמוֹתֵֽךְ:
[יח] וַתֹּ֙אמֶר֙ שְׁבִ֣י בִתִּ֔י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי־אִם־כִּלָּ֥ה הַדָּבָ֖ר הַיּֽוֹם:

פרק ג
(ב) הנה הוא זורה - 'ווניר' בלעז , שזורה את המוץ. הלילה - שהיה הדור פרוץ בגניבה וגזל , והיה ישן בגורן לשמור את גרנו (ראה תנח' בהר ג). (ג) ושמת שמלותיך - בגדים של שבת. וירדת הגורן - 'וירדתי' כתיב: זכותי תרד עמך (ראה רו"ר ה , יב). אל תודעי לָאיש - לבועז. (ו) ותרד הגרן ותעש וגו' - היא אמרה לה: "ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עלייך" ואחרכך "וירדת הגורן" (לעיל , ג) , היא לא עשתה כן; אמרה: הפוגע בי כשאני מקושטת אומר: זונה היא , לפיכך: ותרד הגורן תחילה , ואחרכך: ותעש ככל אשר צותה חמותה (ראה תנח' בהר ג). (ז) וייטב לבו - עסק בתורה (ראה רו"ר ה , טו). ותבא בלט - בנחת. (ח) ויחרד האיש וילפת - ויחרד האיש , כסבור שד הוא ובקש לצעוק , והיא אחזתו וליפפתו בזרועותיה; וילפת - ויאחז , כמו "וילפת שמשון את שני עמודי התוך" (שו' טז , כט); והנה אשה - נתן ידו על ראשה והכיר שהיא אשה (ראה רו"ר ו , א; תנ"ב בא טז). (ט) ופרשת כנפך - כנף בגדך , לכסותי בטליתך; והן לשון נישואין. כי גואל אתה - לגאול נחלת אישי; כמה שנאמר "ובא גאלו הקרוב אליו" וגו' (וי' כה , כה); וחמותי ואני צריכות למכור נחלתינו ואתה עליך לקנות , וקנה גם אותי עמה , שיזכר שם המת על נחלתו (ראה רות ד , ה): כשאבא על השדה יאמרו: זו היא אשת מחלון. (י) מן הראשון - אשר עשית את חמותך (ע"פ רות ב , יא). (יב) [ועתה כי אמנם - 'אם' כתיב ולא קרי , כלומר: משמע ספק ודאי יש גואל קרוב ממני. אמר רבי יהושע בן לוי (ראה רו"ר ו , ג): שלמון ואלימלך וטוב (ראה להלן , יג) אחים היו. ומהו "אשר לאחינו לאלימלך" (רות ד , ג)? לעולם קורא אדם את דודו 'אחיו' , כעניין שנאמר "וישמע אברם כי נשבה אחיו" (בר' יד , יד) והלא אברהם דודו היה (ראה בר' יא , לא); כך היה בעז לאלימלך בן אחיו , קרובו של מחלון , אבל טוב היה קרוב יותר.] קרוב ממני - שהוא אח ואני בן אח (ראה ב"ב צא , א). (יג) חי יי' - אמרה לו: בדברים אתה מוציאיני; קפץ ונשבע לה שאינו מוציאה בדברים. ויש מרבותינו אומרים (ראה רו"ר ו , ד): ליצרו נשבע , שהיה יצרו מקטרגו: אתה פנוי והיא פנויה , בֹּא עליה; נשבע שלא יבא עליה כי אם על ידי נישואין. (יד) ויאמר אל יודע - מוסב על ותקם בטרם יכיר וגו'; הוא זירזה לקום , כי אמר בלבו: אין כבודי שיודע כי באה האשה הגורן. (טו) שש שעורים - אי איפשר לומר: שש סאים , שאין דרכה לשאת כמשאוי זה , אלא שש שעורים ממש; ורמז לה שעתיד לצאת ממנה בן שמתברך בשש ברכות: "רוח חכמה , ובינה , עצה , וגבורה , דעת , ויראת יי'" (ראה יש' יא , ב; רו"ר ז , ב). (טז) [מי את בתי - מה עניינך , מה עשית? וכן "מי לך כל המחנה" וגו' (בר' לג , ח) , וכן "ויאמר... מי שמך" (שו' יג , יז).] (יח) כי אם כלה - האיש - את הדבר היום.