מאגר הכתר רות פרק ג עם פירוש ראב"ע

פרק ג
[א] וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֕י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ:
[ב] וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה:
[ג] וְרָחַ֣צְתְּ ׀ וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּ שִׂמְלֹתִַ֛ךְ שִׂמְלֹתַ֛יִךְ עָלַ֖יִךְ וְיָרַ֣דְתְּי וְיָרַ֣דְתְּ הַגֹּ֑רֶן אַל־תִּוָּדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת:
[ד] וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ וְיָדַ֙עַתְּ֙ אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יו וְשָׁכָ֑בְתְּי וְשָׁכָ֑בְתְּ וְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִֽׂין:
[ה] וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֥י ֵַ֖ אֵלַ֖י אֶעֱשֶֽׂה:
[ו] וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ:
[ז] וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב:
[ח] וַֽיְהִי֙ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה וַיֶּחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּפֵ֑ת וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו:
[ט] וַיֹּ֖אמֶר מִי־אָ֑תְּ וַתֹּ֗אמֶר אָֽנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶךָ֙ עַל־אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה:
[י] וַיֹּ֗אמֶר בְּרוּכָ֨ה אַ֤תְּ לַֽיהוָה֙ בִּתִּ֔י הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַחֲר֖וֹן מִן־הָרִאשׁ֑וֹן לְבִלְתִּי־לֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ הַבַּ֣חוּרִ֔ים אִם־דַּ֖ל וְאִם־עָשִֽׁיר:
[יא] וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵעַ֙ כָּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ:
[יב] וְעַתָּה֙ כִּ֣י אָמְנָ֔ם כִּ֥י אם גֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי וְגַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּי:
[יג] לִ֣ינִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־יְהוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד־הַבֹּֽקֶר:
[יד] וַתִּשְׁכַּ֤ב מַרְגְּלוֹתָו֙ מַרְגְּלוֹתָיו֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קָם בְּטֶ֛רֶום בְּטֶ֛רֶם יַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יִוָּדַ֔ע כִּי־בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן:
[טו] וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ וְאֶחֳזִי־בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר:
[טז] וַתָּבוֹא֙ אֶל־חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖אמֶר מִי־אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד־לָ֔הּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂה־לָ֖הּ הָאִֽישׁ:
[יז] וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ר ֵַ֔ אֵלַ֔י אַל־תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל־חֲמוֹתֵֽךְ:
[יח] וַתֹּ֙אמֶר֙ שְׁבִ֣י בִתִּ֔י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי־אִם־כִּלָּ֥ה הַדָּבָ֖ר הַיּֽוֹם:

פרק ג
(א) מנוח - כי אין לאשה מנוחה עד שתנשא. (ב) ומלת מודעתנו זרה , והתי"ו נוסף. (ג) וסכת - שמן שיש לו ריח טוב , כי כן היה מנהג גדולי ישראל , אנשים ונשים. ושמת שמלותיך עליך - הטובות , שלא היתה קוצרת בהן. (ד) מרגלותיו - כמו 'רגליו'; וכן בדניאל , ו). על כן טעה המפרש כי הוא כסת יושם תחת הרגלים , כמו טעם "מראשותיו" (בר' כח , יא) - שיושם תחת הראש. (ו) צוַתה - כמו "וכעסַתה צרתה" (ש"א א , ו). (ח) וילפת - בניין 'נפעל' , כמו "ילפתו ארחות דרכם" (איוב ו , יח). והטעם: עיוות; וכן "וילפת שמשון" (שו' טז , כט). ואיננו כמו מישוש. והעניין - שנהפך מצד אל צד. והנה אשה - יתכן שאמרה לו: אל תפחד , וקול האשה לעולם נִכר. או היה אור הלבנה רב , וראה אותה שהיא בלא זקן. גם יוכל להכירה במלבוש. (ט) ופרשת - רמז לקחתה לו לאשה. כי גואל אתה - כי כן משפט כל ישראל; כי הגידה לה נעמי. (י) חסדך האחרון - שהיא עשתה חסד עם בעלה , כאשר אמרה נעמי (ראה רות א , ח). כי רחוק הוא לשוב אל ארצה , והתגיירה. אם דל ואם עשיר - שהכל אוהבים אותה בעבור יופיה. (יא) אשת חיל - אפרשנו במשלי (יב , ד; לא , י). (יב) מ"ם אמנם - נוסף , כמ"ם "חנם" (בר' כט , טו). (יג) אם יגאלך טוב - יש אומרים (ראה תנח' בהר ג) , כי 'טוב' היה שם הגואל; ואילו היה כן , למה אמר כותב המגלה "סורה שבה פה פלני אלמני" (רות ד , א)? רק טעמו: אם יגאלך - טוב הגואל הוא לך שיגאל , כי אדם חשוב הוא. (טו) וימד שש שעורים - סִפר הכתוב מה שנתן לה. ובדרש (ראה סנה' צג , ב); ששה צדיקים יעמדו ממנה. (טז) מי את בתי - יתכן שלא ראתה אותה שפתחה לה הדלת להכנס כמנהג. וקצר הכתוב לאמר: אנכי רות אמתך. וכמוהו "קראן לו ויאכל לחם" (שמ' ב , כ) - "ויואל משה" (שם , כא). ויאמר רבי יונה המדקדק (רקמה ע' שע) , כי 'מי' תחת 'מה'; והטעם: מה היה לך? ואמר , כי כמהו "מי שמך" (שו' יג , יז) , כי אין משפט 'מי' שימצא כי אם עם בן אדם; ולפי דעתי , כי "שמך" שם עצם הוא; על כן אמרה מי על העניין. עשה לה האיש - השבועה (ראה לעיל , יג). (יח) איך יפל דבר - בעבור שכל הגזרות באות מן השמים , על כן: יפל. ואיננו כן "לא נפל דבר" (יהו' כג , יד).