מאגר הכתר רות פרק ג עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח ראשון

פרק ג
[א] וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֕י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ:
[ב] וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה:
[ג] וְרָחַ֣צְתְּ ׀ וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּ שִׂמְלֹתִַ֛ךְ שִׂמְלֹתַ֛יִךְ עָלַ֖יִךְ וְיָרַ֣דְתְּי וְיָרַ֣דְתְּ הַגֹּ֑רֶן אַל־תִּוָּדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת:
[ד] וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ וְיָדַ֙עַתְּ֙ אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יו וְשָׁכָ֑בְתְּי וְשָׁכָ֑בְתְּ וְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִֽׂין:
[ה] וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֥י ֵַ֖ אֵלַ֖י אֶעֱשֶֽׂה:
[ו] וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ:
[ז] וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב:
[ח] וַֽיְהִי֙ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה וַיֶּחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּפֵ֑ת וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו:
[ט] וַיֹּ֖אמֶר מִי־אָ֑תְּ וַתֹּ֗אמֶר אָֽנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶךָ֙ עַל־אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה:
[י] וַיֹּ֗אמֶר בְּרוּכָ֨ה אַ֤תְּ לַֽיהוָה֙ בִּתִּ֔י הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַחֲר֖וֹן מִן־הָרִאשׁ֑וֹן לְבִלְתִּי־לֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ הַבַּ֣חוּרִ֔ים אִם־דַּ֖ל וְאִם־עָשִֽׁיר:
[יא] וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵעַ֙ כָּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ:
[יב] וְעַתָּה֙ כִּ֣י אָמְנָ֔ם כִּ֥י אם גֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי וְגַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּי:
[יג] לִ֣ינִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־יְהוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד־הַבֹּֽקֶר:
[יד] וַתִּשְׁכַּ֤ב מַרְגְּלוֹתָו֙ מַרְגְּלוֹתָיו֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קָם בְּטֶ֛רֶום בְּטֶ֛רֶם יַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יִוָּדַ֔ע כִּי־בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן:
[טו] וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ וְאֶחֳזִי־בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר:
[טז] וַתָּבוֹא֙ אֶל־חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖אמֶר מִי־אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד־לָ֔הּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂה־לָ֖הּ הָאִֽישׁ:
[יז] וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ר ֵַ֔ אֵלַ֔י אַל־תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל־חֲמוֹתֵֽךְ:
[יח] וַתֹּ֙אמֶר֙ שְׁבִ֣י בִתִּ֔י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי־אִם־כִּלָּ֥ה הַדָּבָ֖ר הַיּֽוֹם:

פרק ג
(א-ד) ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך - לכל איש שתהא נשאת לו נקרא 'מנוח' , כמו שאמר למעלה "ומצאן מנוחה אשה בית אישה" (רות א , ט). אבל פעמים שהאשה נישאת לאיש והוא בז בה , ואין זו מנוחה שלימה , אבל אבקש לך מנוח אשר ייטב לך. והנה בועז מודעתנו אשר היית עם נערותיו , שהוא אדם צדיק ולא יהא בז בך , הנה הוא זורה את גורן השעורים הלילה. דבר מגונה לאשה לבקש איש בביתו בפני בני ביתו , מפני החשד , אבל הלילה זורה הוא את גורן השעורים , ובואי בלט וגלית מרגלותיו ושכבת , והוא יגיד לך את אשר תעשין [ - אם יקחך לאשה או ישיאך לאחר]. (ח) ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו - מקרא מסורס הוא זה , ופתרונו מסופו לראשו; וזה פתרונו: כשניעור משנתו ופשט ידיו ורגליו והרגיש שהאשה שוכבת מרגלותיו , בדבר זה חרד. וילפת - לשון פישוט ידים ורגלים , לשון עיקום , כמנהג אדם שניעור משנתו פושט ידיו ורגליו , מעקם לכאן ולכאן; וכן "וילפת שמשון" (שו' טז , כט) , 'אשטורשט' בלעז. (ט) ויאמר מי את בתי (לפנינו ללא 'בתי') ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה - כאילו אומרת: לא לשם זנות באתי לכאן , אלא להינשא לך , כי גואל אתה. ומה שסָתם כאן מפורש בסוף הספר: "ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו" (רות ד , ה). (י) ויאמר ברוכה את בתי ליי' (בנוסחנו: ליי' בתי) היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר - עד שלא באת אצלי , הייתי יכול לתלות הדבר שלכך נתגיירת , שהיום או למחר תתני עיניך באחד מן הבחורים ותינשאי לו , שרוצה אשה בבחור דל יותר מזקן עשיר; אבל עכשיו נתברר הדבר שלא באת להתגייר אלא לשם שמים. (יא) ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך , כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את - פתרונו: יש אדם שנושא אשה ממשפחה בזוייה , ובוש ממנה ומתגנה בה מפני משפחתה; אבל אני אם אשא אותך , איני מתגנה בך אלא מתכבד בך ומתעטר בך , כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את , ואשת חיל עטרת בעלה (ע"פ מש' יב , ד). (יג) ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל - פתרונו: אם יגאלך הגואל הקרוב ממני , הרי טוב , יגאל. (יד) ותשכב מרגלותיו עד הבוקר ותקם בטרם יכיר איש את רעהו ויאמר אל יודע כי באה האשה הגורן - פתרונו: לפיכך שְלָחָהּ בטרם יכיר איש את רעהו , כי אמר: אל יוודע כי באה האשה. (טו) ויאמר הבי המטפחת אשר עליך - כמו "הבה נתחכמה לו" (שמ' א , י). וימד שש השעורים (לפנינו: שעורים) וישת עליה - שש מידות שעורים במידה היוצאה ורגילה בעיר. (טז) ותבא (בנוסחנו: ותבוא) אל חמותה ותאמר מי את בתי - פתרונו: מה מצאת , בתי. וכן "ויבואו אל אחיהם... ויאמרו... מי (לפנינו: מה) אתם" (שו' יח , ח) , שפתרונו: מה מצאתם. ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש - שהבטיחהּ לכונסהּ. (יז) ותאמר שש השעורים האלה נתן לי כי אמר אלי אל תבואי ריקם אל חמותך - שאם תאמר: מה צורך בשש שעורים האלה? מאחר שהבטיחך לישא אותך , הרי כל אשר לו בידך! לכך הוצרך לפרש: לא לצרכי נתנם , אלא כי אמר אלי: אל תבואי ריקם אל חמותך. (יח) ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין - המתיני , כי לא ישקוט האיש אחר שנשבע לך לכלות הדבר בבוקר , [כי אם כלה - עד שיכלה האיש את דברו היום].