פרק ג
[א]
וַתֹּ֥אמֶר
לָ֖הּ
נָעֳמִ֣י
חֲמוֹתָ֑הּ
בִּתִּ֕י
הֲלֹ֧א
אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ
מָנ֖וֹחַ
אֲשֶׁ֥ר
יִֽיטַב־לָֽךְ:
[ב]
וְעַתָּ֗ה
הֲלֹ֥א
בֹ֙עַז֙
מֹֽדַעְתָּ֔נוּ
אֲשֶׁ֥ר
הָיִ֖ית
אֶת־נַעֲרוֹתָ֑יו
הִנֵּה־ה֗וּא
זֹרֶ֛ה
אֶת־גֹּ֥רֶן
הַשְּׂעֹרִ֖ים
הַלָּֽיְלָה:
[ג]
וְרָחַ֣צְתְּ
׀
וָסַ֗כְתְּ
וְשַׂ֧מְתְּ
שִׂמְלֹתִַ֛ךְ
שִׂמְלֹתַ֛יִךְ
עָלַ֖יִךְ
וְיָרַ֣דְתְּי
וְיָרַ֣דְתְּ
הַגֹּ֑רֶן
אַל־תִּוָּדְעִ֣י
לָאִ֔ישׁ
עַ֥ד
כַּלֹּת֖וֹ
לֶאֱכֹ֥ל
וְלִשְׁתּֽוֹת:
[ד]
וִיהִ֣י
בְשָׁכְב֗וֹ
וְיָדַ֙עַתְּ֙
אֶת־הַמָּקוֹם֙
אֲשֶׁ֣ר
יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם
וּבָ֛את
וְגִלִּ֥ית
מַרְגְּלֹתָ֖יו
וְשָׁכָ֑בְתְּי
וְשָׁכָ֑בְתְּ
וְהוּא֙
יַגִּ֣יד
לָ֔ךְ
אֵ֖ת
אֲשֶׁ֥ר
תַּעֲשִֽׂין:
[ה]
וַתֹּ֖אמֶר
אֵלֶ֑יהָ
כֹּ֛ל
אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֥י
ֵַ֖
אֵלַ֖י
אֶעֱשֶֽׂה:
[ו]
וַתֵּ֖רֶד
הַגֹּ֑רֶן
וַתַּ֕עַשׂ
כְּכֹ֥ל
אֲשֶׁר־צִוַּ֖תָּה
חֲמוֹתָֽהּ:
[ז]
וַיֹּ֨אכַל
בֹּ֤עַז
וַיֵּשְׁתְּ֙
וַיִּיטַ֣ב
לִבּ֔וֹ
וַיָּבֹ֕א
לִשְׁכַּ֖ב
בִּקְצֵ֣ה
הָעֲרֵמָ֑ה
וַתָּבֹ֣א
בַלָּ֔ט
וַתְּגַ֥ל
מַרְגְּלֹתָ֖יו
וַתִּשְׁכָּֽב:
[ח]
וַֽיְהִי֙
בַּחֲצִ֣י
הַלַּ֔יְלָה
וַיֶּחֱרַ֥ד
הָאִ֖ישׁ
וַיִּלָּפֵ֑ת
וְהִנֵּ֣ה
אִשָּׁ֔ה
שֹׁכֶ֖בֶת
מַרְגְּלֹתָֽיו:
[ט]
וַיֹּ֖אמֶר
מִי־אָ֑תְּ
וַתֹּ֗אמֶר
אָֽנֹכִי֙
ר֣וּת
אֲמָתֶ֔ךָ
וּפָרַשְׂתָּ֤
כְנָפֶךָ֙
עַל־אֲמָ֣תְךָ֔
כִּ֥י
גֹאֵ֖ל
אָֽתָּה:
[י]
וַיֹּ֗אמֶר
בְּרוּכָ֨ה
אַ֤תְּ
לַֽיהוָה֙
בִּתִּ֔י
הֵיטַ֛בְתְּ
חַסְדֵּ֥ךְ
הָאַחֲר֖וֹן
מִן־הָרִאשׁ֑וֹן
לְבִלְתִּי־לֶ֗כֶת
אַֽחֲרֵי֙
הַבַּ֣חוּרִ֔ים
אִם־דַּ֖ל
וְאִם־עָשִֽׁיר:
[יא]
וְעַתָּ֗ה
בִּתִּי֙
אַל־תִּ֣ירְאִ֔י
כֹּ֥ל
אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י
אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ
כִּ֤י
יוֹדֵעַ֙
כָּל־שַׁ֣עַר
עַמִּ֔י
כִּ֛י
אֵ֥שֶׁת
חַ֖יִל
אָֽתְּ:
[יב]
וְעַתָּה֙
כִּ֣י
אָמְנָ֔ם
כִּ֥י
אם
גֹאֵ֖ל
אָנֹ֑כִי
וְגַ֛ם
יֵ֥שׁ
גֹּאֵ֖ל
קָר֥וֹב
מִמֶּֽנִּי:
[יג]
לִ֣ינִי
׀
הַלַּ֗יְלָה
וְהָיָ֤ה
בַבֹּ֙קֶר֙
אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ
טוֹב֙
יִגְאָ֔ל
וְאִם־לֹ֨א
יַחְפֹּ֧ץ
לְגָאֳלֵ֛ךְ
וּגְאַלְתִּ֥יךְ
אָנֹ֖כִי
חַי־יְהוָ֑ה
שִׁכְבִ֖י
עַד־הַבֹּֽקֶר:
[יד]
וַתִּשְׁכַּ֤ב
מַרְגְּלוֹתָו֙
מַרְגְּלוֹתָיו֙
עַד־הַבֹּ֔קֶר
וַתָּ֕קָם
בְּטֶ֛רֶום
בְּטֶ֛רֶם
יַכִּ֥יר
אִ֖ישׁ
אֶת־רֵעֵ֑הוּ
וַיֹּ֙אמֶר֙
אַל־יִוָּדַ֔ע
כִּי־בָ֥אָה
הָאִשָּׁ֖ה
הַגֹּֽרֶן:
[טו]
וַיֹּ֗אמֶר
הָ֠בִי
הַמִּטְפַּ֧חַת
אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ
וְאֶחֳזִי־בָ֖הּ
וַתֹּ֣אחֶז
בָּ֑הּ
וַיָּ֤מָד
שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙
וַיָּ֣שֶׁת
עָלֶ֔יהָ
וַיָּבֹ֖א
הָעִֽיר:
[טז]
וַתָּבוֹא֙
אֶל־חֲמוֹתָ֔הּ
וַתֹּ֖אמֶר
מִי־אַ֣תְּ
בִּתִּ֑י
וַתַּ֨גֶּד־לָ֔הּ
אֵ֛ת
כָּל־אֲשֶׁ֥ר
עָשָׂה־לָ֖הּ
הָאִֽישׁ:
[יז]
וַתֹּ֕אמֶר
שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים
הָאֵ֖לֶּה
נָ֣תַן
לִ֑י
כִּ֚י
אָמַ֣ר
ֵַ֔
אֵלַ֔י
אַל־תָּב֥וֹאִי
רֵיקָ֖ם
אֶל־חֲמוֹתֵֽךְ:
[יח]
וַתֹּ֙אמֶר֙
שְׁבִ֣י
בִתִּ֔י
עַ֚ד
אֲשֶׁ֣ר
תֵּֽדְעִ֔ין
אֵ֖יךְ
יִפֹּ֣ל
דָּבָ֑ר
כִּ֣י
לֹ֤א
יִשְׁקֹט֙
הָאִ֔ישׁ
כִּֽי־אִם־כִּלָּ֥ה
הַדָּבָ֖ר
הַיּֽוֹם:
פרק ג
(ב)
הנה
הוא
זורה
-
'ווניר'
בלעז
,
שזורה
את
המוץ.
הלילה
-
שהיה
הדור
פרוץ
בגניבה
וגזל
,
והיה
ישן
בגורן
לשמור
את
גרנו
(ראה
תנח'
בהר
ג).
(ג)
ושמת
שמלותיך
-
בגדים
של
שבת.
וירדת
הגורן
-
'וירדתי'
כתיב:
זכותי
תרד
עמך
(ראה
רו"ר
ה
,
יב).
אל
תודעי
לָאיש
-
לבועז.
(ו)
ותרד
הגרן
ותעש
וגו'
-
היא
אמרה
לה:
"ורחצת
וסכת
ושמת
שמלותיך
עלייך"
ואחרכך
"וירדת
הגורן"
(לעיל
,
ג)
,
היא
לא
עשתה
כן;
אמרה:
הפוגע
בי
כשאני
מקושטת
אומר:
זונה
היא
,
לפיכך:
ותרד
הגורן
תחילה
,
ואחרכך:
ותעש
ככל
אשר
צותה
חמותה
(ראה
תנח'
בהר
ג).
(ז)
וייטב
לבו
-
עסק
בתורה
(ראה
רו"ר
ה
,
טו).
ותבא
בלט
-
בנחת.
(ח)
ויחרד
האיש
וילפת
-
ויחרד
האיש
,
כסבור
שד
הוא
ובקש
לצעוק
,
והיא
אחזתו
וליפפתו
בזרועותיה;
וילפת
-
ויאחז
,
כמו
"וילפת
שמשון
את
שני
עמודי
התוך"
(שו'
טז
,
כט);
והנה
אשה
-
נתן
ידו
על
ראשה
והכיר
שהיא
אשה
(ראה
רו"ר
ו
,
א;
תנ"ב
בא
טז).
(ט)
ופרשת
כנפך
-
כנף
בגדך
,
לכסותי
בטליתך;
והן
לשון
נישואין.
כי
גואל
אתה
-
לגאול
נחלת
אישי;
כמה
שנאמר
"ובא
גאלו
הקרוב
אליו"
וגו'
(וי'
כה
,
כה);
וחמותי
ואני
צריכות
למכור
נחלתינו
ואתה
עליך
לקנות
,
וקנה
גם
אותי
עמה
,
שיזכר
שם
המת
על
נחלתו
(ראה
רות
ד
,
ה):
כשאבא
על
השדה
יאמרו:
זו
היא
אשת
מחלון.
(י)
מן
הראשון
-
אשר
עשית
את
חמותך
(ע"פ
רות
ב
,
יא).
(יב)
[ועתה
כי
אמנם
-
'אם'
כתיב
ולא
קרי
,
כלומר:
משמע
ספק
ודאי
יש
גואל
קרוב
ממני.
אמר
רבי
יהושע
בן
לוי
(ראה
רו"ר
ו
,
ג):
שלמון
ואלימלך
וטוב
(ראה
להלן
,
יג)
אחים
היו.
ומהו
"אשר
לאחינו
לאלימלך"
(רות
ד
,
ג)?
לעולם
קורא
אדם
את
דודו
'אחיו'
,
כעניין
שנאמר
"וישמע
אברם
כי
נשבה
אחיו"
(בר'
יד
,
יד)
והלא
אברהם
דודו
היה
(ראה
בר'
יא
,
לא);
כך
היה
בעז
לאלימלך
בן
אחיו
,
קרובו
של
מחלון
,
אבל
טוב
היה
קרוב
יותר.]
קרוב
ממני
-
שהוא
אח
ואני
בן
אח
(ראה
ב"ב
צא
,
א).
(יג)
חי
יי'
-
אמרה
לו:
בדברים
אתה
מוציאיני;
קפץ
ונשבע
לה
שאינו
מוציאה
בדברים.
ויש
מרבותינו
אומרים
(ראה
רו"ר
ו
,
ד):
ליצרו
נשבע
,
שהיה
יצרו
מקטרגו:
אתה
פנוי
והיא
פנויה
,
בֹּא
עליה;
נשבע
שלא
יבא
עליה
כי
אם
על
ידי
נישואין.
(יד)
ויאמר
אל
יודע
-
מוסב
על
ותקם
בטרם
יכיר
וגו';
הוא
זירזה
לקום
,
כי
אמר
בלבו:
אין
כבודי
שיודע
כי
באה
האשה
הגורן.
(טו)
שש
שעורים
-
אי
איפשר
לומר:
שש
סאים
,
שאין
דרכה
לשאת
כמשאוי
זה
,
אלא
שש
שעורים
ממש;
ורמז
לה
שעתיד
לצאת
ממנה
בן
שמתברך
בשש
ברכות:
"רוח
חכמה
,
ובינה
,
עצה
,
וגבורה
,
דעת
,
ויראת
יי'"
(ראה
יש'
יא
,
ב;
רו"ר
ז
,
ב).
(טז)
[מי
את
בתי
-
מה
עניינך
,
מה
עשית?
וכן
"מי
לך
כל
המחנה"
וגו'
(בר'
לג
,
ח)
,
וכן
"ויאמר...
מי
שמך"
(שו'
יג
,
יז).]
(יח)
כי
אם
כלה
-
האיש
-
את
הדבר
היום.