מאגר הכתר רות פרק ג עם פירוש רלב"ג

פרק ג
[א] וַתֹּ֥אמֶר לָ֖הּ נָעֳמִ֣י חֲמוֹתָ֑הּ בִּתִּ֕י הֲלֹ֧א אֲבַקֶּשׁ־לָ֛ךְ מָנ֖וֹחַ אֲשֶׁ֥ר יִֽיטַב־לָֽךְ:
[ב] וְעַתָּ֗ה הֲלֹ֥א בֹ֙עַז֙ מֹֽדַעְתָּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר הָיִ֖ית אֶת־נַעֲרוֹתָ֑יו הִנֵּה־ה֗וּא זֹרֶ֛ה אֶת־גֹּ֥רֶן הַשְּׂעֹרִ֖ים הַלָּֽיְלָה:
[ג] וְרָחַ֣צְתְּ ׀ וָסַ֗כְתְּ וְשַׂ֧מְתְּ שִׂמְלֹתִַ֛ךְ שִׂמְלֹתַ֛יִךְ עָלַ֖יִךְ וְיָרַ֣דְתְּי וְיָרַ֣דְתְּ הַגֹּ֑רֶן אַל־תִּוָּדְעִ֣י לָאִ֔ישׁ עַ֥ד כַּלֹּת֖וֹ לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּֽוֹת:
[ד] וִיהִ֣י בְשָׁכְב֗וֹ וְיָדַ֙עַתְּ֙ אֶת־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁכַּב־שָׁ֔ם וּבָ֛את וְגִלִּ֥ית מַרְגְּלֹתָ֖יו וְשָׁכָ֑בְתְּי וְשָׁכָ֑בְתְּ וְהוּא֙ יַגִּ֣יד לָ֔ךְ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּעֲשִֽׂין:
[ה] וַתֹּ֖אמֶר אֵלֶ֑יהָ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֥י ֵַ֖ אֵלַ֖י אֶעֱשֶֽׂה:
[ו] וַתֵּ֖רֶד הַגֹּ֑רֶן וַתַּ֕עַשׂ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוַּ֖תָּה חֲמוֹתָֽהּ:
[ז] וַיֹּ֨אכַל בֹּ֤עַז וַיֵּשְׁתְּ֙ וַיִּיטַ֣ב לִבּ֔וֹ וַיָּבֹ֕א לִשְׁכַּ֖ב בִּקְצֵ֣ה הָעֲרֵמָ֑ה וַתָּבֹ֣א בַלָּ֔ט וַתְּגַ֥ל מַרְגְּלֹתָ֖יו וַתִּשְׁכָּֽב:
[ח] וַֽיְהִי֙ בַּחֲצִ֣י הַלַּ֔יְלָה וַיֶּחֱרַ֥ד הָאִ֖ישׁ וַיִּלָּפֵ֑ת וְהִנֵּ֣ה אִשָּׁ֔ה שֹׁכֶ֖בֶת מַרְגְּלֹתָֽיו:
[ט] וַיֹּ֖אמֶר מִי־אָ֑תְּ וַתֹּ֗אמֶר אָֽנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶךָ֙ עַל־אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה:
[י] וַיֹּ֗אמֶר בְּרוּכָ֨ה אַ֤תְּ לַֽיהוָה֙ בִּתִּ֔י הֵיטַ֛בְתְּ חַסְדֵּ֥ךְ הָאַחֲר֖וֹן מִן־הָרִאשׁ֑וֹן לְבִלְתִּי־לֶ֗כֶת אַֽחֲרֵי֙ הַבַּ֣חוּרִ֔ים אִם־דַּ֖ל וְאִם־עָשִֽׁיר:
[יא] וְעַתָּ֗ה בִּתִּי֙ אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כֹּ֥ל אֲשֶׁר־תֹּאמְרִ֖י אֶעֱשֶׂה־לָּ֑ךְ כִּ֤י יוֹדֵעַ֙ כָּל־שַׁ֣עַר עַמִּ֔י כִּ֛י אֵ֥שֶׁת חַ֖יִל אָֽתְּ:
[יב] וְעַתָּה֙ כִּ֣י אָמְנָ֔ם כִּ֥י אם גֹאֵ֖ל אָנֹ֑כִי וְגַ֛ם יֵ֥שׁ גֹּאֵ֖ל קָר֥וֹב מִמֶּֽנִּי:
[יג] לִ֣ינִי ׀ הַלַּ֗יְלָה וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ אִם־יִגְאָלֵ֥ךְ טוֹב֙ יִגְאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יַחְפֹּ֧ץ לְגָאֳלֵ֛ךְ וּגְאַלְתִּ֥יךְ אָנֹ֖כִי חַי־יְהוָ֑ה שִׁכְבִ֖י עַד־הַבֹּֽקֶר:
[יד] וַתִּשְׁכַּ֤ב מַרְגְּלוֹתָו֙ מַרְגְּלוֹתָיו֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַתָּ֕קָם בְּטֶ֛רֶום בְּטֶ֛רֶם יַכִּ֥יר אִ֖ישׁ אֶת־רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַל־יִוָּדַ֔ע כִּי־בָ֥אָה הָאִשָּׁ֖ה הַגֹּֽרֶן:
[טו] וַיֹּ֗אמֶר הָ֠בִי הַמִּטְפַּ֧חַת אֲשֶׁר־עָלַ֛יִךְ וְאֶחֳזִי־בָ֖הּ וַתֹּ֣אחֶז בָּ֑הּ וַיָּ֤מָד שֵׁשׁ־שְׂעֹרִים֙ וַיָּ֣שֶׁת עָלֶ֔יהָ וַיָּבֹ֖א הָעִֽיר:
[טז] וַתָּבוֹא֙ אֶל־חֲמוֹתָ֔הּ וַתֹּ֖אמֶר מִי־אַ֣תְּ בִּתִּ֑י וַתַּ֨גֶּד־לָ֔הּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂה־לָ֖הּ הָאִֽישׁ:
[יז] וַתֹּ֕אמֶר שֵׁשׁ־הַשְּׂעֹרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה נָ֣תַן לִ֑י כִּ֚י אָמַ֣ר ֵַ֔ אֵלַ֔י אַל־תָּב֥וֹאִי רֵיקָ֖ם אֶל־חֲמוֹתֵֽךְ:
[יח] וַתֹּ֙אמֶר֙ שְׁבִ֣י בִתִּ֔י עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר תֵּֽדְעִ֔ין אֵ֖יךְ יִפֹּ֣ל דָּבָ֑ר כִּ֣י לֹ֤א יִשְׁקֹט֙ הָאִ֔ישׁ כִּֽי־אִם־כִּלָּ֥ה הַדָּבָ֖ר הַיּֽוֹם:

פרק ג
(ב) הנה הוא זורה את גורן השעורים - ה'זריה' היא להוציא המוץ והקש מהתבואה; 'וונטאר' בלעז. (ג) אל תודעי לאיש - רוצה לומר: לא ידע איש בואך שם אבל תסתרי עד כלותו לאכול ולשתות. (ד) וגלית מרגלותיו - הוא החלק מהמטה אשר הוא לפאת הרגלים , בקצה הערמה , בקצה הכרי. (ז) בלט - בסתר. (ח) ויחרד האיש וילפת - רוצה לומר , כי כאשר הרגיש שיש במשכבו אחר זולתו , חרד; ואז הטה מצבו ועות אותו להפך צד הרגלים , לדעת מי הוא אשר ישכב עמו , ואז ידע כי אשה שוכבת מרגלותיו. והנה אמרו וילפת - הוא מענין "ילפתו ארחות דרכם" (איוב ו , יח). (י) היטבת חסדך האחרון מן הראשון - רוצה לומר: לגמול טוב לנפשה , כי היא לא בחרה להתדבק כי אם בחשובים והשלמים; ולזה הלכה אל בועז , עם היותו זקן. והנה החסד הראשון הוא , לפי מה שאחשוב , מה ששמעה לקול בועז לבלתי לכת בשדה אחר (ראה רות ב , כב). או ירצה ב'חסד' - החסד שגמלה עם המתים , והנה חסדה הראשון היה שלא רצתה להפרד מנעמי , וחסדה השני היה שבחרה להתחבר בגואלי בעלה. וזהו הפירוש הנכון. (יג) והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל - אפשר ששם הגואל האחר , שהיה יותר קרוב לה , הוא 'טוב' (ראה תנח' בהר ג). או אפשר שהרצון בזה: אם יגאלך , טוב הדבר , יגאל , כי יספיק לך זה; ואם לא יגאלך , וגאלתיך אנכי. ונשבע לה זה , כדי שתאמין בו. ואמר לה: שכבי עד הבקר - כי אולי מפני בשתה תסור משם בעוד לילה , ויהיה לה לפחד מהנערים שלא יתעללו בה; ולזה צוה אותה , למלטה מזה , שתשכב עד הבקר. (יד) ותקם בטרם יכיר איש את רעהו - ידמה שבועז העירה לקום אז , וזהו אמרו: ויאמר אל יודע כי באה האשה הגרן; כי כדי שלא יודע הקימה ממשכבה בטרם אור היום , שלא יוכל להכיר איש את רעהו. (טו) הבי המטפחת - רוצה לומר: הכיני הצעיף אשר עליך ואחזי בקצותיו. והוא מדד שש מדות שעורים וישת עליה במטפחת. ואחר זה בא בועז אל עיר בית לחם.