מאגר הכתר רות פרק ג עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ג
(א) בתי - קריאה , לכן ב'געיא' (זקף גדול) , כמו "אחותינו את היי" וגו' (בר' כד , ס). מנוח - כי אין לאשה מנוחה ללב ולגוף עד שיהיה לה בעל , וכן קדם: "ומצאן מנוחה" וגו' (רות א , ט). (ב) הנה הוא זורה את גורן השעורים - וכבר קדם שכלה גם קציר חטים (רות ב , כג) , אבל כן מנהג הטובים לקצור הכל תחלה , משמירה מפגעים רבים. (ג) וסכת - בשמן המֹר , כמנהג הארץ ההיא גם היום , לאנשים וכל שכן לנשים; וכן כתוב "וסוך לא סכתי" (דנ' י , ג). שמלותיך עליך - הטובות , שלא הייתה קוצרת בהם , גם לכסות ראשה שלא תֻכַּר. אל תודעי לאיש - אין זאת כטעם "והאדם ידע את חוה אשתו" (בר' ד , א) , אבל הטעם כאמרו: ולא יוָדע לכל (ראה להלן , יד). ואמרוֹ עד כלותו לאכול וכו' - כבר הודעתיך (ראה מ"כ ח"ב ע' 33 ) שתוף 'עַד' , ואם בזה פנים מצד שהיא נתודעה לבעז אחרי כלותו לאכול ולשתות וגם ישן. (ד) מרגלותיו - כמו 'רגליו' , וכן בדניאל (י , ו). (ח) ויהי בחצי הלילה - כבר הודעתיך (ראה ש"ב יט , מא ועוד) , כי 'חצי' בעברי אין ענינו , רק קצת וחלק. וילפת - ויתחבר קצתו עם קצתו , כדרך כל חרד מתפחד , וכן "וילפת שמשון" (שו' טז , כט); וכל זה השרש כולו דִבוק וחִבור , ומזה נקרא הצמח וידוע 'לפת' ו'לפתות'. והנה אשה וכו' - אין חובה לכותב הספר שיכתוב בכל מקום סבות הדבר , כל שכן שאין חובה בזה כי אין צריך , שכֻּלנו בקיאים לתת בזה סבות וטעם , יותר מטעמי מצות. (ט) ופרשת כנפיך - לשון צח ונאות במכוין. (י) מן הראשון - כאשר דבקה עם נעמי (ראה רות ב , יב) , ויותר דבוקה עמו. והנה בעז היה זקן , ונהנה להיות הנערה הזאת שמחה בו מן הבחורים. (יא) כי יודע וגו' - לכן לא יהיה חסרון לי ולמשפחתי כי אקחך לאשה. (יג) אם יגאלך טוב יגאל - לא היה שֵם הגואל 'טוב' (כנגד תנח' בהר ג) , והעד: בעלי המסורת. גם יאמר עוד עליו "פלוני אלמוני" (רות ד , א). אבל אם הוא יגאלך , טוב שיגאל. חי יי' - דבק עם מה שלפניו , לפי בעלי המסורת. ואם בשבועה (ראה רו"ר ו , יג) או בזולת שבועה , רצה הוא על כל פנים שתשכב עמו עד הבקר. (יד) ויאמר - בעז; והטעם: לה , גם לקצת נעריו שהרגישו , גם בלבו; והכל אפשר שהיה יחד. ואין צורך לחקור למה זה הסוד , ומי יתן ונדע כן סודות התורה וה'מורה'. (טו) שש השעורים (לפנינו: שעורים) - ידוע זה החשבון אצלם. (טז) ותאמר מי את בתי - אין דקדוק בעברי על מלת 'מי' , כי פעמים כמו 'מה' ויפול גם על בלתי מדבר. אבל דעתי , כי נעמי לא הכירה בהבדל מיחד מן המיחד , ואם הכירה כי היא אשה; וכן "ויאמר מי את" (לעיל , ט). ומבואר משקול הדעת כי רות דפקה בדלת אשר עדיין הייתה נעמי שוכבת על מטתה נים ולא נים. וקצר הכתוב , כי לא כתב 'ותען: אנכי רות'; וכן "קראן לו ויאכל לחם" (שמ' ב , כ) , ורבים כן. עשה לי האיש - לא עשה בה מעשה במִשוש , לפי מה שקדם (לעיל , יג - יד) , אבל דברי פה. וכן "אשר עשה לו בנו הקטן" (בר' ט , כד) , וכבר פירשתיו (ראה מ"כ ח"א ע' 68 ). (יח) איך יפול דבר - הפך ענין "לא נפל דבר" (יהו' כג , יד). וזה נכון בעברי ובהגיון לפי הפוכי יחסי התנועה.