פרק ד
[א]
וּבֹ֨עַז
עָלָ֣ה
הַשַּׁעַר֘
וַיֵּ֣שֶׁב
שָׁם֒
וְהִנֵּ֨ה
הַגֹּאֵ֤ל
עֹבֵר֙
אֲשֶׁ֣ר
דִּבֶּר־בֹּ֔עַז
וַיֹּ֛אמֶר
ס֥וּרָה
שְׁבָה־פֹּ֖ה
פְּלֹנִ֣י
אַלְמֹנִ֑י
וַיָּ֖סַר
וַיֵּשֵֽׁב:
[ב]
וַיִּקַּ֞ח
עֲשָׂרָ֧ה
אֲנָשִׁ֛ים
מִזִּקְנֵ֥י
הָעִ֖יר
וַיֹּ֣אמֶר
שְׁבוּ־פֹ֑ה
וַיֵּשֵֽׁבוּ:
[ג]
וַיֹּ֙אמֶר֙
לַגֹּאֵ֔ל
חֶלְקַת֙
הַשָּׂדֶ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
לְאָחִ֖ינוּ
לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ
מָכְרָ֣ה
נָעֳמִ֔י
הַשָּׁ֖בָה
מִשְּׂדֵ֥ה
מוֹאָֽב:
[ד]
וַאֲנִ֨י
אָמַ֜רְתִּי
אֶגְלֶ֧ה
אָזְנְךָ֣
לֵאמֹ֗ר
קְ֠נֵה
נֶ֥גֶד
הַיֹּשְׁבִים֘
וְנֶ֣גֶד
זִקְנֵ֣י
עַמִּי֒
אִם־תִּגְאַל֙
גְּאָ֔ל
וְאִם־לֹ֨א
יִגְאַ֜ל
הַגִּ֣ידָה
לִּ֗י
וְאֵֽדְעָ֙
וְאֵֽדְעָה֙
כִּ֣י
אֵ֤ין
זוּלָֽתְךָ֙
לִגְא֔וֹל
וְאָנֹכִ֖י
אַחֲרֶ֑יךָ
וַיֹּ֖אמֶר
אָנֹכִ֥י
אֶגְאָֽל:
[ה]
וַיֹּ֣אמֶר
בֹּ֔עַז
בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥
הַשָּׂדֶ֖ה
מִיַּ֣ד
נָעֳמִ֑י
וּ֠מֵאֵת
ר֣וּת
הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה
אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙
קָנִ֔יתָי
קָנִ֔יתָ
לְהָקִ֥ים
שֵׁם־הַמֵּ֖ת
עַל־נַחֲלָתֽוֹ:
[ו]
וַיֹּ֣אמֶר
הַגֹּאֵ֗ל
לֹ֤א
אוּכַל֙
לִגְאָול־לִ֔י
פֶּן־אַשְׁחִ֖ית
אֶת־נַחֲלָתִ֑י
גְּאַל־לְךָ֤
אַתָּה֙
אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י
כִּ֥י
לֹא־אוּכַ֖ל
לִגְאֹֽל:
[ז]
וְזֹאת֩
לְפָנִ֨ים
בְּיִשְׂרָאֵ֜ל
עַל־הַגְּאֻלָּ֤ה
וְעַל־הַתְּמוּרָה֙
לְקַיֵּ֣ם
כָּל־דָּבָ֔ר
שָׁלַ֥ף
אִ֛ישׁ
נַעֲל֖וֹ
וְנָתַ֣ן
לְרֵעֵ֑הוּ
וְזֹ֥את
הַתְּעוּדָ֖ה
בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[ח]
וַיֹּ֧אמֶר
הַגֹּאֵ֛ל
לְבֹ֖עַז
קְנֵה־לָ֑ךְ
וַיִּשְׁלֹ֖ף
נַעֲלֽוֹ:
[ט]
וַיֹּאמֶר֩
בֹּ֨עַז
לַזְּקֵנִ֜ים
וְכָל־הָעָ֗ם
עֵדִ֤ים
אַתֶּם֙
הַיּ֔וֹם
כִּ֤י
קָנִ֙יתִי֙
אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר
לֶאֱלִימֶ֔לֶךְ
וְאֵ֛ת
כָּל־אֲשֶׁ֥ר
לְכִלְי֖וֹן
וּמַחְל֑וֹן
מִיַּ֖ד
נָעֳמִֽי:
[י]
וְגַ֣ם
אֶת־ר֣וּת
הַמֹּאֲבִיָּה֩
אֵ֨שֶׁת
מַחְל֜וֹן
קָנִ֧יתִי
לִ֣י
לְאִשָּׁ֗ה
לְהָקִ֤ים
שֵׁם־הַמֵּת֙
עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ
וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת
שֵׁם־הַמֵּ֛ת
מֵעִ֥ם
אֶחָ֖יו
וּמִשַּׁ֣עַר
מְקוֹמ֑וֹ
עֵדִ֥ים
אַתֶּ֖ם
הַיּֽוֹם:
[יא]
וַיֹּ֨אמְר֜וּ
כָּל־הָעָ֧ם
אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר
וְהַזְּקֵנִ֖ים
עֵדִ֑ים
יִתֵּן֩
יְהוָ֨ה
אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה
הַבָּאָ֣ה
אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ
כְּרָחֵ֤ל
׀
וּכְלֵאָה֙
אֲשֶׁ֨ר
בָּנ֤וּ
שְׁתֵּיהֶם֙
אֶת־בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֔ל
וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל
בְּאֶפְרָ֔תָה
וּקְרָא־שֵׁ֖ם
בְּבֵ֥ית
לָֽחֶם:
[יב]
וִיהִ֤י
בֵֽיתְךָ֙
כְּבֵ֣ית
פֶּ֔רֶץ
אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה
תָמָ֖ר
לִיהוּדָ֑ה
מִן־הַזֶּ֗רַע
אֲשֶׁ֨ר
יִתֵּ֤ן
יְהוָה֙
לְךָ֔
מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה
הַזֹּֽאת:
[יג]
וַיִּקַּ֨ח
בֹּ֤עַז
אֶת־רוּת֙
וַתְּהִי־ל֣וֹ
לְאִשָּׁ֔ה
וַיָּבֹ֖א
אֵלֶ֑יהָ
וַיִּתֵּ֨ן
יְהוָ֥ה
לָ֛הּ
הֵרָי֖וֹן
וַתֵּ֥לֶד
בֵּֽן:
[יד]
וַתֹּאמַ֤רְנָה
הַנָּשִׁים֙
אֶֽל־נָעֳמִ֔י
בָּר֣וּךְ
יְהוָ֔ה
אֲ֠שֶׁר
לֹ֣א
הִשְׁבִּ֥ית
לָ֛ךְ
גֹּאֵ֖ל
הַיּ֑וֹם
וְיִקָּרֵ֥א
שְׁמ֖וֹ
בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[טו]
וְהָ֤יָה
לָךְ֙
לְמֵשִׁ֣יב
נֶ֔פֶשׁ
וּלְכַלְכֵּ֖ל
אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ
כִּ֣י
כַלָּתֵ֤ךְ
אֲֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙
יְלָדַ֔תּוּ
אֲשֶׁר־הִיא֙
ט֣וֹבָה
לָ֔ךְ
מִשִּׁבְעָ֖ה
בָּנִֽים:
[טז]
וַתִּקַּ֨ח
נָעֳמִ֤י
אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙
וַתְּשִׁתֵ֣הוּ
בְחֵיקָ֔הּ
וַתְּהִי־ל֖וֹ
לְאֹמֶֽנֶת:
[יז]
וַתִּקְרֶאנָה֩
ל֨וֹ
הַשְּׁכֵנ֥וֹת
שֵׁם֙
לֵאמֹ֔ר
יֻלַּד־בֵּ֖ן
לְנָעֳמִ֑י
וַתִּקְרֶ֤אנָֽה
שְׁמוֹ֙
עוֹבֵ֔ד
ה֥וּא
אֲבִֽי־יִשַׁ֖י
אֲבִ֥י
דָוִֽד:
פ
[יח]
וְאֵ֙לֶּה֙
תּוֹלְד֣וֹת
פָּ֔רֶץ
פֶּ֖רֶץ
הוֹלִ֥יד
אֶת־חֶצְרֽוֹן:
[יט]
וְחֶצְרוֹן֙
הוֹלִ֣יד
אֶת־רָ֔ם
וְרָ֖ם
הוֹלִ֥יד
אֶת־עַמִּינָדָֽב:
[כ]
וְעַמִּֽינָדָב֙
הוֹלִ֣יד
אֶת־נַחְשׁ֔וֹן
וְנַחְשׁ֖וֹן
הוֹלִ֥יד
אֶת־שַׂלְמָֽה:
[כא]
וְשַׂלְמוֹן֙
הוֹלִ֣יד
אֶת־בֹּ֔עַז
וּבֹ֖עַז
הוֹלִ֥יד
אֶת־עוֹבֵֽד:
[כב]
וְעֹבֵד֙
הוֹלִ֣יד
אֶת־יִשָׁ֔י
וְיִשַׁ֖י
הוֹלִ֥יד
אֶת־דָּוִֽד:
פרק ד
(א)
עלה
השער
-
כן
היה
המנהג;
והתורה
לעדה
(ראה
דב'
כה
,
ז).
פלוני
אלמוני
-
יש
אומרים
(ראה
רש"י)
,
שהוא
מן
'מופלא'
,
ואלמוני
מן
'אלם'
-
שאין
לו
שם
ידוע
אצל
המדבר.
(ג)
חלקת
השדה
-
יתכן
שהיה
השדה
גדול
,
וחלק
ממנו
היה
לאלימלך.
(ד)
ואם
לא
יגאל
-
אמר
רבי
יונה
(רקמה
ע'
שכח)
,
כי
היה
ראוי
להיותו
'ואם
לא
תגאל';
וכן
"ובאשת
נעוריך
אל
יבגוד"
(מל'
ב
,
טו).
וזה
לא
יתכן
,
כי
"יבגוד"
ישוב
אל
מלת
"ברוחכם"
(שם).
וכן
פירושו:
ואם
לא
יגאל
הגואל
אותה
,
ואני
אדע
כי
אין
גואל
קרוב
ממך.
(ה)
אשת
המת
קנית
-
הטעם
מזאת
המלה:
תִקְנה;
ופועל
עבר
תחת
עתיד.
כי
האשה
יש
לה
כתובה
,
גם
האם
יורשת
הנשאר.
ונכתב:
קניתי
,
והטעם:
כן
אקנה
אני.
(ו)
פן
אשחית
את
נחלתי
-
היתה
לי
נחלה
רבה.
ויש
אומרים:
רמז
על
אשתו.
גאל
לך
-
הנה
נתתי
לך
רשות
,
כי
אני
לא
אוכל.
(ז)
לפנים
-
בימים
הקדמונים
שעברו
,
כמו
הפנים
שהם
הראשונים.
על
הגאולה
-
אם
אדם
יגאל
,
או
יחליף
שדה
בשדה.
וזאת
התעודה
-
מגזרת
"עדות"
(תה'
יט
,
ח);
על
זה
היו
מעידים.
ויש
שפירשו
במלת
תעודה
-
רגילות
ומנהג.
והראשון
הוא
הנכון.
וישלף
-
בעז
שלף
נעלו
ונתן
לגואל.
והנה
זה
כאשר
אמרו
רבותינו
ז"ל
(ראה
ב"מ
מז
,
א):
'חליפין';
והטעם:
שקבלת
זה
הנעל
,
ונתתה
תחתיו
גאולתך.
והטעם
-
הנעל
,
בעבור
שהוא
נמצא
תמיד;
ולא
יתכן
להסיר
חלוק
או
מכנסים
,
שלא
ישאר
ערום.
ויש
אומרים
(שם)
,
כי
הגואל
שלף
נעלו
ונתנו
לבועז;
והטעם:
כאשר
נתתי
לך
זה
הנעל
,
כן
הגאולה.
(יא)
הקדים
'כרחל'
בעבור
שהיתה
"אשת
יעקב"
(בר'
מו
,
יט)
בתחלת
מחשבתו.
ועשה
חיל
-
כמו
"עשה
לי
את
החיל
הזה"
(דב'
ח
,
יז);
כי
אתה
לא
לקחתה
בעבור
ממון.
(יד)
אשר
לא
השבית
לך
גואל
-
הטעם:
על
הנולד
,
בעבור
שיוקם
"שם
המת
על
נחלתו"
(לעיל
,
י).
(טו)
ולכלכל
-
מטעם
"ויכלכל
יוסף"
(בר'
מז
,
יב).
ויש
אומרים:
כמו
"ומי
מכלכל
את
יום
בואו"
(מל'
ג
,
ב).
(יז)
ילד
בן
לנעמי
-
כמו
"ויהי
לה
לבן"
(שמ'
ב
,
י).
אבי
דוד
-
יתכן
שישוב
אל
ישי
,
גם
אל
עובד;
כמו
"אלהי
אבי
אברהם
ואלהי
אבי
יצחק"
(בר'
לב
,
י).
(כ-כב)
דרך
סברה
כי
נחשון
מת
במדבר
(ראה
סע"ר
יב)
,
כי
לא
יתכן
היותו
נער
והוא
בעל
דגל
ונוסע
בתחלה
קודם
ישראל.
ועוד
,
שהיה
הכתוב
מזכירו
שנכנס
בארץ
,
ולא
יהיה
נשיא
השבט
אחר
(ראה
במ'
לד
,
יט).
והנה
אין
בין
שנכנסו
ישראל
לארץ
עד
שנולד
דוד
רק
שלש
מאות
ששים
ושש
שנה
,
כי
הכתוב
אמר
"ויהי
בשמונים
שנה
וארבע
מאות
שנה"
(מ"א
ו
,
א)
,
והיא
השנה
הרביעית
למלוך
שלמה
(ראה
שם)
,
ודוד
חי
שבעים
שנה
(ראה
ש"ב
ה
,
ד
-
ה);
וארבעים
שנה
הלכו
בני
ישראל
במדבר.
ואם
אמרנו
שהיה
שלמון
כאשר
נכנס
לארץ
בן
שנה
,
הנה
הם
ארבעה:
שלמון
ובועז
ועובד
וישי;
הנה
כל
אחד
הוליד
והוא
בן
תשעים
ואחת
שנה.
ואם
יקום
מערער
ויאמר
כי
נחשון
היה
כאשר
יצאו
ממצרים
פחות
מבן
עשרים
שנה
,
הנה
נחשוב
שיהיה
בן
שמונה
עשרה
שנה
,
ולא
נחסר
שנות
לכת
ישראל
במדבר
,
והנה
יהיו
חמשה;
והנה
יוליד
כל
אחד
והוא
בן
שמונים
וארבע.
וזה
נכון
,
כי
הנה
בועז
זקן
היה
,
וזה
למדנו
בעבור
שאמר
לרות
"לבלתי
לכת
אחרי
הבחורים"
(רות
ג
,
י).
גם
ישי
זקן
היה
כאשר
הוליד
את
דוד
,
כי
הוא
שמיני
לבניו;
ויתכן
שנקרא
'עובד'
-
שהולידו
זקן
,
ולא
לקח
האשה
כי
אם
בעבור
כבוד
השם
,
גם
האם
עזבה
דתה
וארץ
מולדתה
וחסתה
בצל
כנף
השם
,
על
כן
יהיה
הבן
עובד
השם;
כי
רובי
הבנים
דומים
לאב
ולאם
,
כי
הם
השרשים.