מאגר הכתר רות פרק ד עם פירוש ראב"ע

פרק ד
[א] וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁעַר֘ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒ וְהִנֵּ֨ה הַגֹּאֵ֤ל עֹבֵר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־בֹּ֔עַז וַיֹּ֛אמֶר ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה פְּלֹנִ֣י אַלְמֹנִ֑י וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב:
[ב] וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ:
[ג] וַיֹּ֙אמֶר֙ לַגֹּאֵ֔ל חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נָעֳמִ֔י הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב:
[ד] וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אָזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַיֹּשְׁבִים֘ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗י וְאֵֽדְעָ֙ וְאֵֽדְעָה֙ כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְא֔וֹל וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל:
[ה] וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ קָנִ֔יתָי קָנִ֔יתָ לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ:
[ו] וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ לִגְאָול־לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל:
[ז] וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאֻלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כָּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[ח] וַיֹּ֧אמֶר הַגֹּאֵ֛ל לְבֹ֖עַז קְנֵה־לָ֑ךְ וַיִּשְׁלֹ֖ף נַעֲלֽוֹ:
[ט] וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז לַזְּקֵנִ֜ים וְכָל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֤י קָנִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לֶאֱלִימֶ֔לֶךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְכִלְי֖וֹן וּמַחְל֑וֹן מִיַּ֖ד נָעֳמִֽי:
[י] וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם:
[יא] וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם:
[יב] וִיהִ֤י בֵֽיתְךָ֙ כְּבֵ֣ית פֶּ֔רֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה תָמָ֖ר לִיהוּדָ֑ה מִן־הַזֶּ֗רַע אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה הַזֹּֽאת:
[יג] וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן:
[יד] וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיּ֑וֹם וְיִקָּרֵ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[טו] וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ ט֣וֹבָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים:
[טז] וַתִּקַּ֨ח נָעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת:
[יז] וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִֽי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד: פ
[יח] וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן:
[יט] וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּינָדָֽב:
[כ] וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה:
[כא] וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד:
[כב] וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד:

פרק ד
(א) עלה השער - כן היה המנהג; והתורה לעדה (ראה דב' כה , ז). פלוני אלמוני - יש אומרים (ראה רש"י) , שהוא מן 'מופלא' , ואלמוני מן 'אלם' - שאין לו שם ידוע אצל המדבר. (ג) חלקת השדה - יתכן שהיה השדה גדול , וחלק ממנו היה לאלימלך. (ד) ואם לא יגאל - אמר רבי יונה (רקמה ע' שכח) , כי היה ראוי להיותו 'ואם לא תגאל'; וכן "ובאשת נעוריך אל יבגוד" (מל' ב , טו). וזה לא יתכן , כי "יבגוד" ישוב אל מלת "ברוחכם" (שם). וכן פירושו: ואם לא יגאל הגואל אותה , ואני אדע כי אין גואל קרוב ממך. (ה) אשת המת קנית - הטעם מזאת המלה: תִקְנה; ופועל עבר תחת עתיד. כי האשה יש לה כתובה , גם האם יורשת הנשאר. ונכתב: קניתי , והטעם: כן אקנה אני. (ו) פן אשחית את נחלתי - היתה לי נחלה רבה. ויש אומרים: רמז על אשתו. גאל לך - הנה נתתי לך רשות , כי אני לא אוכל. (ז) לפנים - בימים הקדמונים שעברו , כמו הפנים שהם הראשונים. על הגאולה - אם אדם יגאל , או יחליף שדה בשדה. וזאת התעודה - מגזרת "עדות" (תה' יט , ח); על זה היו מעידים. ויש שפירשו במלת תעודה - רגילות ומנהג. והראשון הוא הנכון. וישלף - בעז שלף נעלו ונתן לגואל. והנה זה כאשר אמרו רבותינו ז"ל (ראה ב"מ מז , א): 'חליפין'; והטעם: שקבלת זה הנעל , ונתתה תחתיו גאולתך. והטעם - הנעל , בעבור שהוא נמצא תמיד; ולא יתכן להסיר חלוק או מכנסים , שלא ישאר ערום. ויש אומרים (שם) , כי הגואל שלף נעלו ונתנו לבועז; והטעם: כאשר נתתי לך זה הנעל , כן הגאולה. (יא) הקדים 'כרחל' בעבור שהיתה "אשת יעקב" (בר' מו , יט) בתחלת מחשבתו. ועשה חיל - כמו "עשה לי את החיל הזה" (דב' ח , יז); כי אתה לא לקחתה בעבור ממון. (יד) אשר לא השבית לך גואל - הטעם: על הנולד , בעבור שיוקם "שם המת על נחלתו" (לעיל , י). (טו) ולכלכל - מטעם "ויכלכל יוסף" (בר' מז , יב). ויש אומרים: כמו "ומי מכלכל את יום בואו" (מל' ג , ב). (יז) ילד בן לנעמי - כמו "ויהי לה לבן" (שמ' ב , י). אבי דוד - יתכן שישוב אל ישי , גם אל עובד; כמו "אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק" (בר' לב , י). (כ-כב) דרך סברה כי נחשון מת במדבר (ראה סע"ר יב) , כי לא יתכן היותו נער והוא בעל דגל ונוסע בתחלה קודם ישראל. ועוד , שהיה הכתוב מזכירו שנכנס בארץ , ולא יהיה נשיא השבט אחר (ראה במ' לד , יט). והנה אין בין שנכנסו ישראל לארץ עד שנולד דוד רק שלש מאות ששים ושש שנה , כי הכתוב אמר "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה" (מ"א ו , א) , והיא השנה הרביעית למלוך שלמה (ראה שם) , ודוד חי שבעים שנה (ראה ש"ב ה , ד - ה); וארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר. ואם אמרנו שהיה שלמון כאשר נכנס לארץ בן שנה , הנה הם ארבעה: שלמון ובועז ועובד וישי; הנה כל אחד הוליד והוא בן תשעים ואחת שנה. ואם יקום מערער ויאמר כי נחשון היה כאשר יצאו ממצרים פחות מבן עשרים שנה , הנה נחשוב שיהיה בן שמונה עשרה שנה , ולא נחסר שנות לכת ישראל במדבר , והנה יהיו חמשה; והנה יוליד כל אחד והוא בן שמונים וארבע. וזה נכון , כי הנה בועז זקן היה , וזה למדנו בעבור שאמר לרות "לבלתי לכת אחרי הבחורים" (רות ג , י). גם ישי זקן היה כאשר הוליד את דוד , כי הוא שמיני לבניו; ויתכן שנקרא 'עובד' - שהולידו זקן , ולא לקח האשה כי אם בעבור כבוד השם , גם האם עזבה דתה וארץ מולדתה וחסתה בצל כנף השם , על כן יהיה הבן עובד השם; כי רובי הבנים דומים לאב ולאם , כי הם השרשים.