מאגר הכתר רות פרק ד עם פירוש ראב"ע

פרק ד
(א) עלה השער - כן היה המנהג; והתורה לעדה (ראה דב' כה , ז). פלוני אלמוני - יש אומרים (ראה רש"י) , שהוא מן 'מופלא' , ואלמוני מן 'אלם' - שאין לו שם ידוע אצל המדבר. (ג) חלקת השדה - יתכן שהיה השדה גדול , וחלק ממנו היה לאלימלך. (ד) ואם לא יגאל - אמר רבי יונה (רקמה ע' שכח) , כי היה ראוי להיותו 'ואם לא תגאל'; וכן "ובאשת נעוריך אל יבגוד" (מל' ב , טו). וזה לא יתכן , כי "יבגוד" ישוב אל מלת "ברוחכם" (שם). וכן פירושו: ואם לא יגאל הגואל אותה , ואני אדע כי אין גואל קרוב ממך. (ה) אשת המת קנית - הטעם מזאת המלה: תִקְנה; ופועל עבר תחת עתיד. כי האשה יש לה כתובה , גם האם יורשת הנשאר. ונכתב: קניתי , והטעם: כן אקנה אני. (ו) פן אשחית את נחלתי - היתה לי נחלה רבה. ויש אומרים: רמז על אשתו. גאל לך - הנה נתתי לך רשות , כי אני לא אוכל. (ז) לפנים - בימים הקדמונים שעברו , כמו הפנים שהם הראשונים. על הגאולה - אם אדם יגאל , או יחליף שדה בשדה. וזאת התעודה - מגזרת "עדות" (תה' יט , ח); על זה היו מעידים. ויש שפירשו במלת תעודה - רגילות ומנהג. והראשון הוא הנכון. וישלף - בעז שלף נעלו ונתן לגואל. והנה זה כאשר אמרו רבותינו ז"ל (ראה ב"מ מז , א): 'חליפין'; והטעם: שקבלת זה הנעל , ונתתה תחתיו גאולתך. והטעם - הנעל , בעבור שהוא נמצא תמיד; ולא יתכן להסיר חלוק או מכנסים , שלא ישאר ערום. ויש אומרים (שם) , כי הגואל שלף נעלו ונתנו לבועז; והטעם: כאשר נתתי לך זה הנעל , כן הגאולה. (יא) הקדים 'כרחל' בעבור שהיתה "אשת יעקב" (בר' מו , יט) בתחלת מחשבתו. ועשה חיל - כמו "עשה לי את החיל הזה" (דב' ח , יז); כי אתה לא לקחתה בעבור ממון. (יד) אשר לא השבית לך גואל - הטעם: על הנולד , בעבור שיוקם "שם המת על נחלתו" (לעיל , י). (טו) ולכלכל - מטעם "ויכלכל יוסף" (בר' מז , יב). ויש אומרים: כמו "ומי מכלכל את יום בואו" (מל' ג , ב). (יז) ילד בן לנעמי - כמו "ויהי לה לבן" (שמ' ב , י). אבי דוד - יתכן שישוב אל ישי , גם אל עובד; כמו "אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק" (בר' לב , י). (כ-כב) דרך סברה כי נחשון מת במדבר (ראה סע"ר יב) , כי לא יתכן היותו נער והוא בעל דגל ונוסע בתחלה קודם ישראל. ועוד , שהיה הכתוב מזכירו שנכנס בארץ , ולא יהיה נשיא השבט אחר (ראה במ' לד , יט). והנה אין בין שנכנסו ישראל לארץ עד שנולד דוד רק שלש מאות ששים ושש שנה , כי הכתוב אמר "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה" (מ"א ו , א) , והיא השנה הרביעית למלוך שלמה (ראה שם) , ודוד חי שבעים שנה (ראה ש"ב ה , ד - ה); וארבעים שנה הלכו בני ישראל במדבר. ואם אמרנו שהיה שלמון כאשר נכנס לארץ בן שנה , הנה הם ארבעה: שלמון ובועז ועובד וישי; הנה כל אחד הוליד והוא בן תשעים ואחת שנה. ואם יקום מערער ויאמר כי נחשון היה כאשר יצאו ממצרים פחות מבן עשרים שנה , הנה נחשוב שיהיה בן שמונה עשרה שנה , ולא נחסר שנות לכת ישראל במדבר , והנה יהיו חמשה; והנה יוליד כל אחד והוא בן שמונים וארבע. וזה נכון , כי הנה בועז זקן היה , וזה למדנו בעבור שאמר לרות "לבלתי לכת אחרי הבחורים" (רות ג , י). גם ישי זקן היה כאשר הוליד את דוד , כי הוא שמיני לבניו; ויתכן שנקרא 'עובד' - שהולידו זקן , ולא לקח האשה כי אם בעבור כבוד השם , גם האם עזבה דתה וארץ מולדתה וחסתה בצל כנף השם , על כן יהיה הבן עובד השם; כי רובי הבנים דומים לאב ולאם , כי הם השרשים.