מאגר הכתר רות פרק ד עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח ראשון

פרק ד
[א] וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁעַר֘ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒ וְהִנֵּ֨ה הַגֹּאֵ֤ל עֹבֵר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־בֹּ֔עַז וַיֹּ֛אמֶר ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה פְּלֹנִ֣י אַלְמֹנִ֑י וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב:
[ב] וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ:
[ג] וַיֹּ֙אמֶר֙ לַגֹּאֵ֔ל חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נָעֳמִ֔י הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב:
[ד] וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אָזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַיֹּשְׁבִים֘ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗י וְאֵֽדְעָ֙ וְאֵֽדְעָה֙ כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְא֔וֹל וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל:
[ה] וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ קָנִ֔יתָי קָנִ֔יתָ לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ:
[ו] וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ לִגְאָול־לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל:
[ז] וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאֻלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כָּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[ח] וַיֹּ֧אמֶר הַגֹּאֵ֛ל לְבֹ֖עַז קְנֵה־לָ֑ךְ וַיִּשְׁלֹ֖ף נַעֲלֽוֹ:
[ט] וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז לַזְּקֵנִ֜ים וְכָל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֤י קָנִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לֶאֱלִימֶ֔לֶךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְכִלְי֖וֹן וּמַחְל֑וֹן מִיַּ֖ד נָעֳמִֽי:
[י] וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם:
[יא] וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם:
[יב] וִיהִ֤י בֵֽיתְךָ֙ כְּבֵ֣ית פֶּ֔רֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה תָמָ֖ר לִיהוּדָ֑ה מִן־הַזֶּ֗רַע אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה הַזֹּֽאת:
[יג] וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן:
[יד] וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיּ֑וֹם וְיִקָּרֵ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[טו] וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ ט֣וֹבָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים:
[טז] וַתִּקַּ֨ח נָעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת:
[יז] וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִֽי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד: פ
[יח] וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן:
[יט] וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּינָדָֽב:
[כ] וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה:
[כא] וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד:
[כב] וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד:

פרק ד
(א) ובועז עלה השער וישב שם והנה הגואל עובר אשר דבר בועז ויאמר סורה שבה פה פלוני אלמוני - פתרונו: יש לי לגלות לך דבר טמון ומכוסה. ודומה לו "אל מקום פלוני אלמוני תחנותי" (מ"ב ו , ח) , ומתרגמינן: "לאתר כסי וטמיר אתר בית משרנא" (ראה ת"י שם). פלוני - כמו "כי יפלא ממך דבר" (דב' יז , ח) , ותרגומו: "יתכסי" (ת"א). אלמוני - כמו 'אִלם' , שנשתתק הדבר ולא נתגלה עד היום. (ב-ד) ויקח עשרה אנשים וגומר , ויאמר לגואל חלקת השדה וגומר , ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר... ואדעה כי אין זולתך קרוב אחר לגאל (בנוסחנו: לגאול) , כי אם אני קרוב אחריך יותר מכל קרובי אלימלך. ויאמר: אנכי אגאל. (ה) ויאמר בועז ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קנית - פתרונו: אין את רשאי לגאול את השדה מיד הקונה אותו , אם לא תקנהו בתחלה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת , שכל אשר לאלימלך וכל אשר לכליון ומחלון משועבדים לנשותיהם בכתובתם , ואין קרקעות שלהם נקנין אלא למי שיקנה את רות המואביה לו לאשה כדי להקים שם המת על נחלתו , שכל מי שיעבור על השדה וישאל: למי השדה הזה? , ישיבוהו: של פלוני הוא , ויאמר: והלא של מחלון היה? , ישיבוהו: הוא נשא את אלמנתו. נמצא שם המת נזכר על נחלתו. (ו) ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי - איני יכול לגאול נחלה זו אם לא אמכור נחלתי , ואיני רוצה להשחית נחלתי כדי לגאול נחלת אחרים. (ז) וזאת לפנים וגו' - מה שדורות הללו קונין עכשיו בקנין בכנף בגדיהם , היו דורות הראשונים קונין על ידי ששלף איש נעלו ונתן לרעהו. וזאת התעודה בישראל - הקניין הוא העדות בישראל; שלאחר שמעידים עדים שהקנה לו בקניין , אין לאחַר קניין כלום תרעומת. (י) וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו ולא יכרת שם המת מעם אחיו משער מקומו - כל אדם מישראל , אפילו רחוק , שלא היה מקרובי אלימלך , והיה קונה את רות המואביה לו לאשה וגם היה קונה את השדה מיד נעמי , אפילו כן היה מקים שם המת על נחלתו , לפי שהקרקעות משועבדות לכתובתם , אבל מעם אחיו ומשער מקומו היה נכרת שם המת; אבל עכשיו , שנשא את רות המואביה אשת מחלון אחד מקרובי אלימלך , לא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו. (יא-יב) יתן יי' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו וגו' - מה ראו הזקנים להזכיר אשר בנו שתיהן (בנוסחנו: שתיהם) את בית ישראל בכאן? אלא ראו , כשאמר לו בועז לגואל לגאול את השדה , היה מזומן לגאול: "ויאמר אנכי אגאל" (לעיל , ד) , כשחזר בעז ואמר לו: "ביום קנותך השדה מיד נעמי ומאת רות המואביה אשת המת קנית להקים שם המת על נחלתו" (לעיל , ה) , השיבו הגואל: "לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי" (לעיל , ו); הבינו הזקנים שאינו מסרב לגאול אלא מפני רות המואביה , שגנאי היה לו לקחתה. לפיכך אמרו לו הזקנים: יתן יי' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל: רחל ולאה , לבן אביהם עובד עבודה זרה היה; בא יעקב וגייר אותם ונשאן ובנו שתיהן את בית ישראל. ולא עוד אלא זקינינו פרץ יצא מתמר וכל משפחתינו יצאה מתמר. אף אתה , אם אתה נושא את רות אין אתה מתגנה בה: יהי רצון שיתן יי' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה. ועשה חיל באפרתה - פתרונו: יהי רצון שיצא המלכות מן הזרע אשר יתן יי' לך מן הנערה הזאת. שאין חיל האמור כאן אלא מלכות , כעניין שנאמר בשאול "ויעש חיל" (ש"א יד , מח). וקרא שם בבית לחם - יהי רצון שתלד בן ויקרא שמך בו. שם האמור כאן הוא בֵּן , כמו "והכרַתי לבבל שם ושאר ונין ונכד" (יש' יד , כב) , ששֵם האמור בכל עשרים וארבעה ספרים הוא בן: "ויקרא בהם שמי" (בר' מח , טז). (יד) ותאמרנה הנשים... ויקרא שמו בישראל - יהי רצון שיתקיים בעולם , שיראה זרע ויאריך ימים (ע"פ יש' נג , י). (טו) והיה לך למשיב נפש ולכלכל את שיבתך - ואם תאמר: רות ילדה , ולנעמי איך יהיה למשיב נפש? לכך נאמר: כי כלתך אשר אהבתך ילדתו. (יז) ותקראנה לו השכנות שם לאמר ילד בן לנעמי - מפני שכלתה אשר אהבתה ילדתו (ראה לעיל , טו). ותקראנה שמו עובד - לומר זה יהא עובד את נעמי ומכלכל את שיבתה (ראה לעיל , טו). (יח) ואלה תולדות פרץ - מה ראה הכתוב לייחס כאן תולדות פרץ? אלא ללמדך , שבשביל שבאת רות לחסות תחת כנפי השכינה יצא ממנה מלכות הצדק , שתפרח בימינו.