מאגר הכתר רות פרק ד עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח שני

פרק ד
[א] וּבֹ֨עַז עָלָ֣ה הַשַּׁעַר֘ וַיֵּ֣שֶׁב שָׁם֒ וְהִנֵּ֨ה הַגֹּאֵ֤ל עֹבֵר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר־בֹּ֔עַז וַיֹּ֛אמֶר ס֥וּרָה שְׁבָה־פֹּ֖ה פְּלֹנִ֣י אַלְמֹנִ֑י וַיָּ֖סַר וַיֵּשֵֽׁב:
[ב] וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ:
[ג] וַיֹּ֙אמֶר֙ לַגֹּאֵ֔ל חֶלְקַת֙ הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְאָחִ֖ינוּ לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ מָכְרָ֣ה נָעֳמִ֔י הַשָּׁ֖בָה מִשְּׂדֵ֥ה מוֹאָֽב:
[ד] וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אָזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַיֹּשְׁבִים֘ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗י וְאֵֽדְעָ֙ וְאֵֽדְעָה֙ כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְא֔וֹל וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ וַיֹּ֖אמֶר אָנֹכִ֥י אֶגְאָֽל:
[ה] וַיֹּ֣אמֶר בֹּ֔עַז בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥ הַשָּׂדֶ֖ה מִיַּ֣ד נָעֳמִ֑י וּ֠מֵאֵת ר֣וּת הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙ קָנִ֔יתָי קָנִ֔יתָ לְהָקִ֥ים שֵׁם־הַמֵּ֖ת עַל־נַחֲלָתֽוֹ:
[ו] וַיֹּ֣אמֶר הַגֹּאֵ֗ל לֹ֤א אוּכַל֙ לִגְאָול־לִ֔י פֶּן־אַשְׁחִ֖ית אֶת־נַחֲלָתִ֑י גְּאַל־לְךָ֤ אַתָּה֙ אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י כִּ֥י לֹא־אוּכַ֖ל לִגְאֹֽל:
[ז] וְזֹאת֩ לְפָנִ֨ים בְּיִשְׂרָאֵ֜ל עַל־הַגְּאֻלָּ֤ה וְעַל־הַתְּמוּרָה֙ לְקַיֵּ֣ם כָּל־דָּבָ֔ר שָׁלַ֥ף אִ֛ישׁ נַעֲל֖וֹ וְנָתַ֣ן לְרֵעֵ֑הוּ וְזֹ֥את הַתְּעוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[ח] וַיֹּ֧אמֶר הַגֹּאֵ֛ל לְבֹ֖עַז קְנֵה־לָ֑ךְ וַיִּשְׁלֹ֖ף נַעֲלֽוֹ:
[ט] וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז לַזְּקֵנִ֜ים וְכָל־הָעָ֗ם עֵדִ֤ים אַתֶּם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֤י קָנִ֙יתִי֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לֶאֱלִימֶ֔לֶךְ וְאֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר לְכִלְי֖וֹן וּמַחְל֑וֹן מִיַּ֖ד נָעֳמִֽי:
[י] וְגַ֣ם אֶת־ר֣וּת הַמֹּאֲבִיָּה֩ אֵ֨שֶׁת מַחְל֜וֹן קָנִ֧יתִי לִ֣י לְאִשָּׁ֗ה לְהָקִ֤ים שֵׁם־הַמֵּת֙ עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת שֵׁם־הַמֵּ֛ת מֵעִ֥ם אֶחָ֖יו וּמִשַּׁ֣עַר מְקוֹמ֑וֹ עֵדִ֥ים אַתֶּ֖ם הַיּֽוֹם:
[יא] וַיֹּ֨אמְר֜וּ כָּל־הָעָ֧ם אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר וְהַזְּקֵנִ֖ים עֵדִ֑ים יִתֵּן֩ יְהוָ֨ה אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה הַבָּאָ֣ה אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ כְּרָחֵ֤ל ׀ וּכְלֵאָה֙ אֲשֶׁ֨ר בָּנ֤וּ שְׁתֵּיהֶם֙ אֶת־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל בְּאֶפְרָ֔תָה וּקְרָא־שֵׁ֖ם בְּבֵ֥ית לָֽחֶם:
[יב] וִיהִ֤י בֵֽיתְךָ֙ כְּבֵ֣ית פֶּ֔רֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה תָמָ֖ר לִיהוּדָ֑ה מִן־הַזֶּ֗רַע אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֤ן יְהוָה֙ לְךָ֔ מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה הַזֹּֽאת:
[יג] וַיִּקַּ֨ח בֹּ֤עַז אֶת־רוּת֙ וַתְּהִי־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַיָּבֹ֖א אֵלֶ֑יהָ וַיִּתֵּ֨ן יְהוָ֥ה לָ֛הּ הֵרָי֖וֹן וַתֵּ֥לֶד בֵּֽן:
[יד] וַתֹּאמַ֤רְנָה הַנָּשִׁים֙ אֶֽל־נָעֳמִ֔י בָּר֣וּךְ יְהוָ֔ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א הִשְׁבִּ֥ית לָ֛ךְ גֹּאֵ֖ל הַיּ֑וֹם וְיִקָּרֵ֥א שְׁמ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[טו] וְהָ֤יָה לָךְ֙ לְמֵשִׁ֣יב נֶ֔פֶשׁ וּלְכַלְכֵּ֖ל אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ כִּ֣י כַלָּתֵ֤ךְ אֲֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙ יְלָדַ֔תּוּ אֲשֶׁר־הִיא֙ ט֣וֹבָה לָ֔ךְ מִשִּׁבְעָ֖ה בָּנִֽים:
[טז] וַתִּקַּ֨ח נָעֳמִ֤י אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙ וַתְּשִׁתֵ֣הוּ בְחֵיקָ֔הּ וַתְּהִי־ל֖וֹ לְאֹמֶֽנֶת:
[יז] וַתִּקְרֶאנָה֩ ל֨וֹ הַשְּׁכֵנ֥וֹת שֵׁם֙ לֵאמֹ֔ר יֻלַּד־בֵּ֖ן לְנָעֳמִ֑י וַתִּקְרֶ֤אנָֽה שְׁמוֹ֙ עוֹבֵ֔ד ה֥וּא אֲבִֽי־יִשַׁ֖י אֲבִ֥י דָוִֽד: פ
[יח] וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְד֣וֹת פָּ֔רֶץ פֶּ֖רֶץ הוֹלִ֥יד אֶת־חֶצְרֽוֹן:
[יט] וְחֶצְרוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־רָ֔ם וְרָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־עַמִּינָדָֽב:
[כ] וְעַמִּֽינָדָב֙ הוֹלִ֣יד אֶת־נַחְשׁ֔וֹן וְנַחְשׁ֖וֹן הוֹלִ֥יד אֶת־שַׂלְמָֽה:
[כא] וְשַׂלְמוֹן֙ הוֹלִ֣יד אֶת־בֹּ֔עַז וּבֹ֖עַז הוֹלִ֥יד אֶת־עוֹבֵֽד:
[כב] וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד:

פרק ד
(א) ובועז עלה השער וגו' , והנה הגואל עובר - מזלה גרם , על שבאת לחסות בצל שכינה. סורה שבה פה פלוני אלמוני - סורה לבא כאן , כי יש לי לדבר עמך דבר סתור ומכוסה. פלוני - כמו "כי יפלא ממך דבר" (דב' יז , ח): "ארי יתכסי" (ראה ת"א); "פלוני אלמוני תחנותי" (מ"ב ו , ח) - תרגומו: "כסי וטמיר" (ת"י). אלמוני - לשון 'אִילם'. [ולי נראה: סורה שבה פה בנחת ובצנעא - שלא ידעו ההולכים עמך.] (ג) מכרה נעמי - ואנו קרובי בעלה ועלינו לגאול. (ד) ואדעה - ואני יודע. אנכי אגאל - היה סבור , שהיתה רות מנחת לו לגאול אעפ"י שלא היה נושאה. (ה) ומאת רות המואביה - יש לך לקנות , ואינה רוצה אלא אם כן תישאנה לאשה. להקים שם המת - לכשתקח אותה יאמרו: מה לזה בשדה זו? וישיבום השומעים: לפי שנשא אשת מחלון; נמצא שם מחלון המת נזכר על נחלתו. (ו) לא אוכל לגאול לי - לפי שהייתה גיורת , מצא לו עלילה , לומר: פן אשחית את נחלתי - שאין לי ממון לגאול את השדה אם לא אמכר נחלת אבותיי , ובאותן דמים אגאל , ואין רצוני להשחית נחלתי , למכור כדי לגאול נחלת קרובי. תדע שלא הניח אלא מפני שלא חשק ברות , שהרי אמרו לבועז: "ויהי ביתך כבית פרץ" (ראה פירושו להלן , יב). (ז) וזאת לפנים בישראל - מה שאנו עושין היום לקיים דבר מכירה ומחילה (אולי צ"ל: וגאולה) , ואנו קונין בכליו של קונה ומקנה כדברי רבותינו , היו הן עושין על ידי שליפת נעל. על הגאולה - הבא לגאול נחלת קרוביו. ועל התמורה - הבא להמיר חפץ בחפץ. לקיים כל דבר - בין איש לרעהו. התעודה - שליפת הנעל היא עדות כל דבר קיום. (ח) קנה לך - בשליפת נעל. (ט-י) ויאמר בעז לזקנים וגו': כי קניתי - קונה אני עתה לכשאקח את רות , להקים שם המת על נחלתו - בנישואי רות. ואם היה אחֵר נושאה , היה מקים כמו כן שם המת על נחלתו , אך היה שם המת נכרת מעם אחיו , שלא היתה הנחלה נגאלת על יד קרובים; אבל כשאשאנה אני , קרובו , נמצא שמו נזכר על נחלתו בין קרוביו. ואם היה אפילו אחֵר נושאה והיה מקרובי מחלון , והיה מקום מושבו בשאר ארצות של יהודה , לא היה כבודו של מת , כי לא היה נִכָּר תמיד , כי היה נכרת שמו משער מקומו. (יא) יתן יי' את האשה - כי אתה והיא לטובה נתכוונתם. ואם תדאג שהיא גיורת ומואבית ואכסנאית , כל עצמינו לא באנו אלא מגיורת: יעקב הלך ונשא בת לבן והביאה למקומו והיתה נכרית. ועשה חיל - אין 'חיל' אלא מלכות: "ויעש שאול חיל" (ראה ש"א יד , מח); "וישראל עושה חיל" (במ' כד , יח). [כך פירש: וקרא שם - שיהא לך בן , ועל ידו יקרא שמך; שכל מי שיש לו בן שמו ניכר ונקרא על יד בנו. וכן כל 'שם' שבמקרא: "והכרתי לבבל שם" (יש' יד , כב) - בן , דכתיב "נין ונכד" (שם); וכן הרבה. ולי לא נראה , אלא דוגמת "אנשי שם" (במ' טז , ב).] (יב) ואם תאמר: מה שיעקב נשא גיורת ונכרית , בנות משפחתו בנות לבן אחי אמו היה , אבל זו רות אינה בת משפחתו!? הרי תמר אשת יהודה זקינינו , אבי פרץ אבינו , לא היתה בת משפחת יהודה! ועוד , שיעקב נשא אחיות , ויהודה - כלתו , וזו מותרת לך יותר. (יד-טו) גואל היום - כי רות , ובנה , תיטב לך על ידי בועז גואלך , והיה לך בנה למשיב נפש. ואם תאמר: רות ילדה , נעמי מה איכפת לה? ונותן טעם: כי כלתך אשר אהבתך ילדתו; ובן אהובתך ייטיב לך משבעה בנים - הוא יכול להיטיב לך יותר משאילו היו לך שבעה בנים. (יז) יולד בן לנעמי - על שם כי כלתה ילדתו. עובד - על שם שיעבוד את נעמי ויכלכל את שיבתה (ראה לעיל , טו). הוא אבי ישי אבי דוד - בא להודיעינו , כי לפי שעזבה את עמה ואת אלהיה ובאת לחסות בצל השם , היאך שילם לה: היא עזבה בית אביה ואמה וארץ מולדתה , וכל הגולה ממקומה אינה יכולה להינשא למיוחס ולהוליד ולירש נחלות , שהרי במקום גירותה לא ישאנה עשיר ומיוחס; וזו נשתלם משכורתה שלימה בבן מיוחס ובעל עשיר ובעל נחלות , ולא עוד אלא שיצא ממנה מלוכת דוד. (יח) ואלה תולדות פרץ - הודיענו כמה היה מיוחס בועז בעלה , ושילם יי' פעלה ותהי משכורתה שלימה ותמימה מעם יי' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו (ראה רות ב , יב) , ו"מגן הוא לכל החוסים בו" (ש"ב כב , לא).