פרק ד
[א]
וּבֹ֨עַז
עָלָ֣ה
הַשַּׁעַר֘
וַיֵּ֣שֶׁב
שָׁם֒
וְהִנֵּ֨ה
הַגֹּאֵ֤ל
עֹבֵר֙
אֲשֶׁ֣ר
דִּבֶּר־בֹּ֔עַז
וַיֹּ֛אמֶר
ס֥וּרָה
שְׁבָה־פֹּ֖ה
פְּלֹנִ֣י
אַלְמֹנִ֑י
וַיָּ֖סַר
וַיֵּשֵֽׁב:
[ב]
וַיִּקַּ֞ח
עֲשָׂרָ֧ה
אֲנָשִׁ֛ים
מִזִּקְנֵ֥י
הָעִ֖יר
וַיֹּ֣אמֶר
שְׁבוּ־פֹ֑ה
וַיֵּשֵֽׁבוּ:
[ג]
וַיֹּ֙אמֶר֙
לַגֹּאֵ֔ל
חֶלְקַת֙
הַשָּׂדֶ֔ה
אֲשֶׁ֥ר
לְאָחִ֖ינוּ
לֶאֱלִימֶ֑לֶךְ
מָכְרָ֣ה
נָעֳמִ֔י
הַשָּׁ֖בָה
מִשְּׂדֵ֥ה
מוֹאָֽב:
[ד]
וַאֲנִ֨י
אָמַ֜רְתִּי
אֶגְלֶ֧ה
אָזְנְךָ֣
לֵאמֹ֗ר
קְ֠נֵה
נֶ֥גֶד
הַיֹּשְׁבִים֘
וְנֶ֣גֶד
זִקְנֵ֣י
עַמִּי֒
אִם־תִּגְאַל֙
גְּאָ֔ל
וְאִם־לֹ֨א
יִגְאַ֜ל
הַגִּ֣ידָה
לִּ֗י
וְאֵֽדְעָ֙
וְאֵֽדְעָה֙
כִּ֣י
אֵ֤ין
זוּלָֽתְךָ֙
לִגְא֔וֹל
וְאָנֹכִ֖י
אַחֲרֶ֑יךָ
וַיֹּ֖אמֶר
אָנֹכִ֥י
אֶגְאָֽל:
[ה]
וַיֹּ֣אמֶר
בֹּ֔עַז
בְּיוֹם־קְנוֹתְךָ֥
הַשָּׂדֶ֖ה
מִיַּ֣ד
נָעֳמִ֑י
וּ֠מֵאֵת
ר֣וּת
הַמּוֹאֲבִיָּ֤ה
אֵֽשֶׁת־הַמֵּת֙
קָנִ֔יתָי
קָנִ֔יתָ
לְהָקִ֥ים
שֵׁם־הַמֵּ֖ת
עַל־נַחֲלָתֽוֹ:
[ו]
וַיֹּ֣אמֶר
הַגֹּאֵ֗ל
לֹ֤א
אוּכַל֙
לִגְאָול־לִ֔י
פֶּן־אַשְׁחִ֖ית
אֶת־נַחֲלָתִ֑י
גְּאַל־לְךָ֤
אַתָּה֙
אֶת־גְּאֻלָּתִ֔י
כִּ֥י
לֹא־אוּכַ֖ל
לִגְאֹֽל:
[ז]
וְזֹאת֩
לְפָנִ֨ים
בְּיִשְׂרָאֵ֜ל
עַל־הַגְּאֻלָּ֤ה
וְעַל־הַתְּמוּרָה֙
לְקַיֵּ֣ם
כָּל־דָּבָ֔ר
שָׁלַ֥ף
אִ֛ישׁ
נַעֲל֖וֹ
וְנָתַ֣ן
לְרֵעֵ֑הוּ
וְזֹ֥את
הַתְּעוּדָ֖ה
בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[ח]
וַיֹּ֧אמֶר
הַגֹּאֵ֛ל
לְבֹ֖עַז
קְנֵה־לָ֑ךְ
וַיִּשְׁלֹ֖ף
נַעֲלֽוֹ:
[ט]
וַיֹּאמֶר֩
בֹּ֨עַז
לַזְּקֵנִ֜ים
וְכָל־הָעָ֗ם
עֵדִ֤ים
אַתֶּם֙
הַיּ֔וֹם
כִּ֤י
קָנִ֙יתִי֙
אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר
לֶאֱלִימֶ֔לֶךְ
וְאֵ֛ת
כָּל־אֲשֶׁ֥ר
לְכִלְי֖וֹן
וּמַחְל֑וֹן
מִיַּ֖ד
נָעֳמִֽי:
[י]
וְגַ֣ם
אֶת־ר֣וּת
הַמֹּאֲבִיָּה֩
אֵ֨שֶׁת
מַחְל֜וֹן
קָנִ֧יתִי
לִ֣י
לְאִשָּׁ֗ה
לְהָקִ֤ים
שֵׁם־הַמֵּת֙
עַל־נַ֣חֲלָת֔וֹ
וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת
שֵׁם־הַמֵּ֛ת
מֵעִ֥ם
אֶחָ֖יו
וּמִשַּׁ֣עַר
מְקוֹמ֑וֹ
עֵדִ֥ים
אַתֶּ֖ם
הַיּֽוֹם:
[יא]
וַיֹּ֨אמְר֜וּ
כָּל־הָעָ֧ם
אֲשֶׁר־בַּשַּׁ֛עַר
וְהַזְּקֵנִ֖ים
עֵדִ֑ים
יִתֵּן֩
יְהוָ֨ה
אֶֽת־הָאִשָּׁ֜ה
הַבָּאָ֣ה
אֶל־בֵּיתֶ֗ךָ
כְּרָחֵ֤ל
׀
וּכְלֵאָה֙
אֲשֶׁ֨ר
בָּנ֤וּ
שְׁתֵּיהֶם֙
אֶת־בֵּ֣ית
יִשְׂרָאֵ֔ל
וַעֲשֵׂה־חַ֣יִל
בְּאֶפְרָ֔תָה
וּקְרָא־שֵׁ֖ם
בְּבֵ֥ית
לָֽחֶם:
[יב]
וִיהִ֤י
בֵֽיתְךָ֙
כְּבֵ֣ית
פֶּ֔רֶץ
אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה
תָמָ֖ר
לִיהוּדָ֑ה
מִן־הַזֶּ֗רַע
אֲשֶׁ֨ר
יִתֵּ֤ן
יְהוָה֙
לְךָ֔
מִן־הַֽנַּעֲרָ֖ה
הַזֹּֽאת:
[יג]
וַיִּקַּ֨ח
בֹּ֤עַז
אֶת־רוּת֙
וַתְּהִי־ל֣וֹ
לְאִשָּׁ֔ה
וַיָּבֹ֖א
אֵלֶ֑יהָ
וַיִּתֵּ֨ן
יְהוָ֥ה
לָ֛הּ
הֵרָי֖וֹן
וַתֵּ֥לֶד
בֵּֽן:
[יד]
וַתֹּאמַ֤רְנָה
הַנָּשִׁים֙
אֶֽל־נָעֳמִ֔י
בָּר֣וּךְ
יְהוָ֔ה
אֲ֠שֶׁר
לֹ֣א
הִשְׁבִּ֥ית
לָ֛ךְ
גֹּאֵ֖ל
הַיּ֑וֹם
וְיִקָּרֵ֥א
שְׁמ֖וֹ
בְּיִשְׂרָאֵֽל:
[טו]
וְהָ֤יָה
לָךְ֙
לְמֵשִׁ֣יב
נֶ֔פֶשׁ
וּלְכַלְכֵּ֖ל
אֶת־שֵׂיבָתֵ֑ךְ
כִּ֣י
כַלָּתֵ֤ךְ
אֲֽשֶׁר־אֲהֵבַ֙תֶךְ֙
יְלָדַ֔תּוּ
אֲשֶׁר־הִיא֙
ט֣וֹבָה
לָ֔ךְ
מִשִּׁבְעָ֖ה
בָּנִֽים:
[טז]
וַתִּקַּ֨ח
נָעֳמִ֤י
אֶת־הַיֶּ֙לֶד֙
וַתְּשִׁתֵ֣הוּ
בְחֵיקָ֔הּ
וַתְּהִי־ל֖וֹ
לְאֹמֶֽנֶת:
[יז]
וַתִּקְרֶאנָה֩
ל֨וֹ
הַשְּׁכֵנ֥וֹת
שֵׁם֙
לֵאמֹ֔ר
יֻלַּד־בֵּ֖ן
לְנָעֳמִ֑י
וַתִּקְרֶ֤אנָֽה
שְׁמוֹ֙
עוֹבֵ֔ד
ה֥וּא
אֲבִֽי־יִשַׁ֖י
אֲבִ֥י
דָוִֽד:
פ
[יח]
וְאֵ֙לֶּה֙
תּוֹלְד֣וֹת
פָּ֔רֶץ
פֶּ֖רֶץ
הוֹלִ֥יד
אֶת־חֶצְרֽוֹן:
[יט]
וְחֶצְרוֹן֙
הוֹלִ֣יד
אֶת־רָ֔ם
וְרָ֖ם
הוֹלִ֥יד
אֶת־עַמִּינָדָֽב:
[כ]
וְעַמִּֽינָדָב֙
הוֹלִ֣יד
אֶת־נַחְשׁ֔וֹן
וְנַחְשׁ֖וֹן
הוֹלִ֥יד
אֶת־שַׂלְמָֽה:
[כא]
וְשַׂלְמוֹן֙
הוֹלִ֣יד
אֶת־בֹּ֔עַז
וּבֹ֖עַז
הוֹלִ֥יד
אֶת־עוֹבֵֽד:
[כב]
וְעֹבֵד֙
הוֹלִ֣יד
אֶת־יִשָׁ֔י
וְיִשַׁ֖י
הוֹלִ֥יד
אֶת־דָּוִֽד:
פרק ד
(א)
פלוני
אלמוני
-
לא
הזכיר
הכתוב
שמו
לפי
שלא
אבה
לגאול.
פלוני
אלמוני
מתורגם
בנביאים:
"כסי
וטמיר"
(ת"י
לש"א
כא
,
ג);
פלוני
-
מכוסה
ונעלם
,
לשון
"כי
יפלא
ממך"
(דב'
יז
,
ח);
"היפלא
מיי'
דבר"
(בר'
יח
,
יד);
אלמוני
-
"אלמון"
(יש'
מז
,
ט)
,
מבלי
שם.
(ד)
ואדעה
,
כי
אין
זולתך
קרוב
לגאול.
(ה)
ומאת
רות
המאביה
(בנוסחנו:
המואביה)
אתה
צריך
לקנות
,
והיא
אינה
מתרצה
אלא
אם
כן
תשאנה.
(ו)
פן
אשחית
[את
נחלתי
-
זרעי
,
כמו
"נחלת
יי'
בנים"
(תה'
קכז
,
ג)].
לתת
פגם
בזרעי
,
שנאמר
"לא
יבא
עמוני
ומואבי"
(דב'
כג
,
ד).
וטעה
ב'עמוני
ולא
עמונית'
(ראה
רו"ר
ז
,
ז).
(ז)
על
הגאולה
-
זו
מכירה.
תמורה
-
זו
חליפין.
שלף
איש
נעלו
-
זהו
קניין
,
כמו
שאנו
קונין
בסודר
במקום
נעל.
ונחלקו
חכמי
ישראל
בדבר
(ראה
ב"מ
מז
,
א)
,
מי
נתן
למי;
יש
שאמרו:
קונין
בכליו
של
קונה
,
ובועז
נתן
לגואל;
ויש
שאמרו:
קונין
בכליו
של
מַקנה
,
וגואל
נתן
לבועז.
וזאת
התעודה
-
משפט
העדות.
(ט)
[מיד
נעמי
-
כי
ראתה
והסכימה
לרות
,
וברשותה
אני
בא.]
(י)
להקים
שם
המת
על
נחלתו
-
מתוך
שאשתו
יוצאה
ובאה
בנחלה
,
מכנסת
ומוציאה
,
ואומרים:
זו
היתה
אשת
מחלון
-
שמו
נזכר
עליה.
(יא)
כרחל
וכלאה
-
אעפ"י
שמשבט
יהודה
היו
ומבני
לאה
,
מודים
הם
על
רחל
שהיא
עיקרה
של
בית
,
והקדימו
רחל
ללאה
(ראה
תנ"ב
ויצא
טו;
רו"ר
ז
,
יג).
וקרא
שם
-
כלומר:
יגדל
שמך.
(יב)
כבית
פרץ
-
שיצאנו
ממנו.
(יח)
ואלה
תולדות
פרץ
-
לפי
שייחס
את
דוד
על
שמה
של
רות
המואביה
,
חזר
וייחסו
על
שם
יהודה.