מאגר הכתר איכה פרק א עם פירוש רש"י

פרק א
(א) איכה - ירמיה כתב ספר קינות (ראה מו"ק כו , א) , היא המגלה ששרף יהויקים על האש אשר על האח (ראה יר' לו , כג); והיו בה שלש אל"ף בי"ת: איכה (פרק א) , "איכה" (פרק ב) , "איכה" (פרק ד); שוב הוסיף עליו "אני הגבר" (פרק ג) , שהוא שלש אל"ף בי"ת , שנאמר "ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה" (יר' לו , לב) - שלש כנגד שלש (ראה איכ"ר ג , א). בדד - גלמוד מיושביה. רבתי עם - יו"ד יתירה , כמו 'רבת עם' , שהיה עַמה רב. יש מדרשי אגדה , ואני לשון המקרא באתי לפרש כשמועו. היתה כאלמנה - ולא אלמנה ממש , אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים ודעתו לחזור אצלה (ראה שם א , ג). (ב) בכה (בנוסחנו: בכו) תבכה - [שתי בכיות] על שני חורבנים. בלילה - שהמקדש נשרף בלילה , דאמר מר (ראה תענית כט , א): לעת ערב הציתו בו את האור. דבר אחר (ראה סנה' קד , ב): בלילה - לילה של בכיית מרגלים בתשעה באב גרמה להם. דבר אחר (שם): בלילה - שכל הבוכה בלילה , השומע קולו בוכה עמו. ודמעתה על לחיה - מתוך שהיא בוכה תמיד (ראה איכ"ר א , כה). כל רעיה - אוהביה. (ג) גלתה יהודה - מארצה. מעוני - מחמת עוני , ומחמת רוב עבודה שהכבידו עליה כשדיים. היא ישבה בגוים , ובמקום שגלתה שם לא מצאה מנוח. בין המצרים - שיש גובה מיכן ומיכן , ואין מקום לנוס. מצרים - גבולים של שדה וכרם. ומדרש אגדה (ראה איכ"ר א , כט): בין שבעה עשר בתמוז ותשעה באב. (ד) [כל שעריה שוממין - דוממים ומשתתקים מדברי תורה ודינים , שהיו בשער ולמדים שם , ואנו ואבלו פתחיה (ע"פ יש' ג , כו) , שהעם גולין ואין עובר ושב דרך השערים ואין שם קול.] באי מועד - עולי רגלים. נוגות - לשון 'יגון' , ואין שורש בתיבה אלא הגימ"ל לבדה (ראה מחברת: 'גג'). (ה) שלו - יושבים בשלווה. הוגה - הדאיבה , והוא לשון 'יגון'. (ו) כאילים לא מצאו מרעה - כאילים אשר לא מצאו מרעה , שאין להם כח לברוח , שהוחלש כחן ברעב. לפני רודף - כל 'רדף' שבמקרא חסר חוץ מזה , שנרדפו רדיפה שלימה (ראה איכ"ר א , לג). [על כך יסד הפייט: 'מלא רודפתי וחסרה שנת גאולי' (שלמה הבבלי , 'אך בך מקוה ישראל' , סליחות מנהג פולין , מהד' גולדשמידט ע' סא) - "שנת גאולי באה" (יש' סג , ד) חסר , 'גאלי' כתיב.] (ז) זכרה ירושלם - בגלותה. ימי ענייה - ימי חורבנה שהביאהּ לידי עוני. ומרודיה - הוא לשון צער , כמו "וירדתי על ההרים" (שו' יא , לז); "אריד בשיחי ואהימה" (תה' נה , ג). כל מחמודיה - וזכרה את טוב מחמודיה שמימי קדם. שחקו על משבתיה (בנוסחנו: משבתה) - שמחו על שביתת משושה , חגה , חדשה ושבתה (ע"פ הו' ב , יג). ומדרש אגדה דורשו בלשון אחר (ראה איכ"ר א , לד): שהיו שובתין בגולה בשבתות וימים טובים , ושומטין בשביעיות , והיו האומות משחקים עליהם ואומרים: שוטים , [בארצכם ולא שמטתם , ועכשיו בגולה תשמטו?] בארצכם לא שמרתם , עכשו תשמרו? (ח) לנידה - לגולה , לשון "נע ונד" (בר' ד , יב; ראה איכ"ר א , לה); 'אישמובימינט' בלעז. ערותה - קלונה. נאנחה - לשון 'נפעלה' , 'שושפיריר' בלעז; "שמעו כי נאנחה אני" - הוא שם דבר , 'שושפירושי' בלעז. (ט) טומאתה בשוליה - לשון גנאי הוא: דם נדותיה ניכר בשולי בגדיה (ראה איכ"ר א , לו); כלומר: חטאותיה גלויים , הרבה עשו בגלוי. לא זכרה אחריתה - כשהיו חוטאים לא היו נותנין לב מה תהא לאחרית , לפיכך ותרד פלאים - ירידתה נפלאת פלאים הרבה , שהכל פליאים שאירע לה מה שלא אירע לכל עיר. (י) ידו פרש צר - עמון ומואב. על כל מחמדיה - ספרי התורה , שנאמר בהן "הנחמדים מזהב" (תה' יט , יא). הכל נפנו לָבוֹז כסף וזהב , והם נפנו על ספרי תורה לשורפם , לפי שכתוב בהם "לא יבא עמוני" וגו' (דב' כג , ד; ראה יבמות טז , ב). אשר צוית (בנוסחנו: צויתה) לא יבאו בקהל לך - אילו עמון ומואב. (יא) [כל עמה נאנחים - אנוחים , מענין מבקשים; שאלו הוא כמו 'נעשו' , היה לו לומר: 'נאנחו'.] (יב) לא (בנוסחנו: לוא) אליכם - לא תהא כצרה הזאת עוד לכל עוברי על דת. אמרו חכמים (ראה סנה' קד , ב): מיכן לקובלנא מן התורה: ראו מה עשה לי , הביטו וראו וגו'. אשר עולל - אשר נעשה. אשר הוגה יי' אותי ביום חרון אפו - גם זה לשון 'יגון' (ראה לעיל , ה). (יג) וירדנה - [כמו] 'וירד אותה' , וישבר אותה על ידי רידוי ויסורין. לכך הנו"ן דגשה , לפותרו בלשון יחידית , כמו "יעשנה" (מל' ב , יב); "יכרסמנה" (תה' פ , יד); "ירענה" (שם); שהעצם לשון נקבה , כמה דאת אמר "העצמות היבשות" (יח' לז , ד); שיבר כל אחת ואחת. [דבר אחר: וירדנה - כמו "וירדהו אל כפיו" (שו' יד , ט) - הריק את המוח , גורר ורודה המוח מתוכו.] (יד) נשקד עול פשעי בידו - אין לתיבה זו דמיון במקרא; ובלשון ארמי של פסיקתא (ראה פר"כ כג , ז) קורא לדרבן (ראה ש"א יג , כא) 'מסקדא' , "מלמד הבקר" (שו' ג , לא). ואומר אני: נשקד - 'פויינטורידיץ' בלעז; נקודים נקודים , מנומרין ומסומנין היו פשעי בידו של הקדוש ברוך הוא לזכרון , לא נשכח מניינם ותשלומיהם. [ויש לפתור נשקד בסמך כמו 'נשׁקד' בשי"ן; והרבה יש בבראשית רבה לשון 'הבטה'.] ישתרגו - נעשו קליעות קליעות ועלו על צוארי; לשון משנה (מו"ק י , א): מסרגין את המטות. (טו) סלה - רמס ורפס; לשון "סלו סלו המסלה" (יש' סב , י; ראה איכ"ר א , כג). קרא עלי מועד - יעידת גייסות לבא עלי. ורבותינו דרשו מה שדרשו (ראה תענית כט , א): תמוז דההוא שתא מלויי מליאה , של שנה שנייה לצאתם ממצרים , לכך אירעה חזרתן של מרגלים ליל תשעה באב שעליה הוקבע בכייתן לדורות. גת דרך - לשון הריגה , כמו "פורה דרכתי לבדי" (יש' סג , ג); כדורך ענבים להוציא יינם , כך רמס אנשים להוציא דמם. (טז) עיני עיני - כלומר: תמיד תמיד עיני יורדה מים. כפל הלשון מלמד שאין הפוגות (ע"פ איכה ג , מט). (יז) צוה יי' ליעקב סביביו צריו - צוה על יעקב שיהו צריו סביביו. אף כשגלו לבבל ולאשור , הגלה סנחריב את אויביהם עמון ומואב והושיבם אצלם , והם מקנתרין אותן; כמו שאמרו במסכת קדושין (עב , א): הומניא איכא בבבל כולה דעמונאי. לנדה - לריחוק , לבז. (יט) קראתי למאהביי - לאותם שהיו מראים עצמם כאוהבים. המה רמוני - כגון בני ישמעאל , שהיו יוצאים לקראת הגולים כשהיו השבאים מוליכים אותם דרך עליהם , ומראים עצמם כאילו מרחמים עליהם , והיו מוציאים אליהם מיני מלוחים ונודות נפוחים , כסבורים שהוא יין , ואוכלים וצמאים ורוצים לשתות , וכשמתיר הנוד בשיניו היתה רוח נכנסת במעיו והוא מת. וזהו שאמר הכתוב "ביער בערב תלינו" וגו' , "לקראת צמא התיו מים יושבי ארץ תימא בלחמו קדמו נודד" (יש' כא , יג - יד; ראה איכ"ר ב , ד). וישיבו את נפשם - כדי שישיבו את נפשם. (כ) חמרמרו - כווצו; ויש בלשון משנה (חולין ג , ג): 'נפלה לאור ונחמרו בני מעיה'. בבית כמות - בתוך הבית היתה אימת שדים ומזיקים ומלאכי מות , ומחוץ חרב האויב משכלת. (כא) כי אתה עשית - אתה גרמת לי שהם שונאים אותי , שהבדלתני ממאכלם וממשתיהם ומהתחתן בם; אם נתחתנתי בהם , היו מרחמים [עלי ו]על בני בנותיהם. הבאת יום קראת - הלואי והבאת עליהם יום המועד שקראת עלי , ויהיו כמוני ברעה (ראה איכ"ר א , נו). (כב) תבא כל רעתם לפניך - יפקדו ויזכרו עוונותם לפניך. ועולל למו - וּפְעוֹל למו; כמו "גם במעלליו יתנכר" (מש' כ , יא); "וכפרי מעלליו" (יר' לב , יט).