מאגר הכתר איכה פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח ראשון

פרק א
(א) איכה ישבה בדד העיר רבתי עם - העיר שהיתה לשעבר רבתי עם. רבתי עם - פתרונו: רבת עם , כמו "מלאתי משפט" (יש' א , כא) , שפתרונו: מלאת משפט , וכן רבתי עם - פתרונו: רבת עם , וכן שרתי במדינות - פתרונו: שרת במדינות. (ב) בכה (בנוסחנו: בכו) תבכה בלילה ודמעתה על לחיה אין לה מנחם מכל אוהביה - בכי שלה דומה לזה שבוכה בלילה , שאין שכיניו רואין אותו ואין מנחמין אותו , שזה שבוכה ביום , באין כל יודעיו ומנחמין אותו ומשתקין דמעותיו שלא ירדו דמעותיו על לחייו , אבל הבוכה בלילה הלוך ילך ובכה (ע"פ תה' קכו , ו) עד שדמעותיו מונחין על לחייו ואין מוצא לו מנחמין. אף כאן , בכייה שלציון ומספד שלירושלים דומה לאשה שבוכה בלילה , ומרוב בכייה דמעותיה מונחות על לחייה ואין לה מנחמים מכל אוהביה. ולא עוד , לא דיי שלא נחמוה אלא כל שהיו רעיה לשעבר , היו לה לאויבים עכשיו: "בני בבל וכל כשדים" (יח' כג , כג) , אשר עגבה עליהם (ראה שם , טז) , "המה גלו ערותה" (שם , י) והם החריבו מקדשה; וכן בני מצרים שהיו מאהביה , כעינין שנאמר "ותזני אל בני מצרים שכנייך גדלי בשר" (יח' טז , כו) , הם היו לה לאויבים , והם נשתתפו בחורבן הבית. (ג) גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח - לא שיאמר שגלתה יהודה מחמת עוני ולא מרוב עבודה שהיו עובדים למלכי הארץ , שלא היה עושר כעושרה שלירושלים , שירושלים נקראת "דלתות העמים" (יח' כו , ב) ו"רוכלת הגוים"; אלא זה פתרונו: מיום שגלתה יהודה מירושלים וישבה בגוים לא מצאה מנוח מחמת עוני ומחמת רוב עבודה שהיו ממלכות הגוים משעבדים בה. כל רודפיה השיגוה בין המצרים - [(ת"ג:) בין המצרים - פירושו: בין התחומים.] שכשהיו נודדים ובורחין להם אצל שכיניהם מפני חרב האויב , באים שכיניהם ומגלים ומסגירים אותם , כעינין שנאמר במואב "יגורו בך נדחיי מואב הוי סתר למו" (יש' טז , ד) וכן "סתרי נדחים נודד אל תגלי" (שם , ג). (ד) כל שעריה שוממין - כל שעריה שהיה שם מקום קיבוצה , כמו ירושלים ונוב וגבעון , עכשיו שוממין. נוגות - כמו "נוגי ממועד" (צפ' ג , יח) , והוא לשון 'יגון'. (ה) היו צריה לראש - המצרים לה נעשו ראש; הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ע"פ יש' כג , יג) , וכדי שיחריב את ירושלים נעשה ראש. הוגה - כמו "ויגא (בנוסחנו: ויגה) בני איש" (איכה ג , לג); פתרונו: שיבר אותה. שָלו - כמו "שליו הייתי" (איוב טז , יב). עולליה הלכו שבי לפני צר - פתרון: הנערים שלה הלכו בשביה לפני צורריהם. (ו) [ויצא מן בת ציון... וילכו בלא כח לפני רודף - מלמד שנתמלאת גבורת הרודפים עליהם , אע"פ שאשפתו פתוח כקבר (ע"פ יר' ה , טז) , ואומר "אשר חציו שנונים" וגו' "אין עיף ואין כושל בו" (יש' ה , כז - כח).] (ז) זכרה ירושלים ימי ענייה ומרודיה כל מחמדיה אשר היו מימי קדם - עכשיו נזכרת ירושלים , בימי ענייה ומרודיה , כל מחמדיה אשר היו מימי קדם; שכן מנהג האדם שנזכר בימי עָנייו ימי הטובה שהיה בטוב , וכן איוב הוא אומר: "מי יתנני כירחי קדם" , "בסוד אלוה עלי אהלי" "כאשר הייתי בימי חורפי" וגו' (איוב כט , ב , ד). אף כאן: בימי ענייה ומרודיה של ירושלים נזכרת כל מחמדיה אשר היו מימי קדם. ראוה צרים שחקו על משבתיה (בנוסחנו: משבתה) - על ששבת ממנה כל טובה. (ח) לנידה היתה - לנוד. כל מכבדיה לשעבר , הזילוה עכשיו. כי ראו ערוותה - כשיגלו האומות ערוותה. כל מעשיה מדמה לאשה זונה ששופטים אותה משפט נואפות (ע"פ יח' כג , מה) , העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלהיה שכחה (ע"פ מש' ב , יז). (ט) טמאתה בשוליה לא זכרה אחריתה - דברו נביאים בלשון נקי. שוליה - הוא מקום ערותה , וכה פתרונו: בהיותה בשלוָתה וטומאתה בשוליה , שהיתה מזנה תחת בעלה , באהבת יי' את יהודה והמה פונים אל אלהים אחרים (ע"פ הו' ג , א) , לא זכרה כי מרה תהיה באחריתה (ע"פ ש"ב ב , כו). ותרד פלאים - כמו "והפלא יי' את מכותך" (דב' כח , נט). [(ת"ג:) ותרד פלאים - פירושו: וירדה מגדולתה; וכל כך ירדה , שכל מי שהיה שומע ירידתה היה תמיה וניפלא , כלומר שהיה אומר: דבר מופלא עשה הקדוש ברוך הוא שהורידה מגדולתה.] כי הגדיל אויב - כי הגדיל אויב לעשות. (י) כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צוויתה , לשעבר , לא יבואו בקהל לך - אותן שלא היו כשירין לבא בקהל , כגון עמון ומואב (ראה דב' כג , ד) , ואדום עד דור שלישי (ראה שם , ח - ט) , הם באו מקדשה , ולשעבר לא היו ראויים לבוא בקהל יי' , ועכשיו באו אפילו מקדשה. שלא תאמר: בני אדם שהם זרים להיכנס למקדש בלבד , אבל כשירים לבוא בקהל , נכנסו מקדשה; אלא אפילו אותם שאין כשירים לבוא בקהל באו מקדשה. (יא) כל עמה נאנחים מבקשים לחם נתנו מחמדיהם באוכל להשיב נפש - פירושו: כל העם שבציון הם מתאנחים ונותנים כל מחמד עיניהם כדי לקנות מהם אוכל להשיב נפשם אליהם , לפי שהם רעיבים הרבה. ראה יי' והביטה כי הייתי זוללה - פירושו: ועתה צועקת לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת: ראה הקדוש ברוך הוא שאומות קורין לי 'זוללה'. זוללה - לשון 'זול' , כלומר: כי הייתי זולות לבני אדם (ע"פ תה' יב , ט). (יב) לא (בנוסחנו: לוא) אליכם כל עוברי דרך - לא יבואו אליכם כל עוברי דרך מה שהגיע אלי בעווניי. הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאובי אשר עולל לי - אשר פעל עמי; הרי כמה דורות חטאו מיום שנכנסו לארץ , בכולם לא חרבה ירושלים ולא שמם מקדשינו כי אם בימינו. אשר הוגה יי' ביום חרון אפו - אשר שיבר ביום חרון אפו. (יג) ממרום שלח אש בעצמותיי וַיִרדנה - פתרונו: וידביקנה לאש בעצמותיי; כמו "וירד על הכרובים ועל התימורות את הזהב" (מ"א ו , לב). [ממרום שלח אש בעצמותי וירדנה - פירושו: משמים שלח הקדוש ברוך הוא אש על עצמותי , ושלט האש בעצמותי. וירדנה - פירושו: ושלט , ודומה לו "יי' ירד לי בגיבורים" (שו' ה , יג). פרש רשת לרגלי - פירושו: ופרש הקדוש ברוך הוא רשת לרגלי; אילו האויבים שבאו עלי. השיבני אחור - פירושו: ולכדו אותי האויבים והחזירני הקדוש ברוך הוא לאחור. נתנני שוממה כל היום דוה.] (יד) נשקד עול פשעי [בידו. נשקד] - פתרונו: ניבט , כמו קם מסקד בההוא חיורא בבראשית רבא (ב"ר י , ז). [נשקד כתוב בשי"ן; שקד הקדוש ברוך הוא להביא עלי את הרעה.] עול פשעי - עיוול פשעי; כמו "ועולתה קפצה פיה" (איוב ה , טז). ופתרון נשקד עול פשעי בידו: צופה ומביט על כל פשעיי והכל פקוד בידו. ישתרגו - הפשעים רבו והלכו , שנעשו שריגים עד שעלו על צוארי והכשיל כוחי. (טו) סילה כל אבירי. סילה - מגזרת "וסר מרע מסתולל" (בנוסחנו: משתולל; יש' נט , טו) שפתרונו: נידש כמסילה זו שהכל דשין בה; אף כאן: סילה - פתרונו: רמס כל אביריי וישימם כעפר לדוש (ע"פ מ"ב יג , ז). גת דרך יי' לבתולת בת יהודה - לעם יהודה שדומה לבתולה היושבת בשלוותה , שלא נסתה כף רגלה הצג על הארץ (ע"פ דב' כח , נו). (יז) פרשה ציון בידיה - שיברה ציון בידיה; כמו "הלא פרוש (בנוסחנו: הלוא פָּרֹס) לרעב לחמך" (יש' נח , ז) , שפתרונו: בצע לרעב לחמך; וכן "לא יפרשו (בנוסחנו: יפרסו) להם על אבל לנחמו על מת" (יר' טז , ז) , שפתרונו: לא ישברו להם ככר לחם על אבל להבריא על מתו , לנחם. (יח) [צדיק הוא יי' כי פיהו מריתי - אמרו חכמים (ראה תענית כב , ב): כשמת יאשיהו היה מדבר בלחש , היטה ירמיהו אזניו ושמע שהיה מצדיק עליו את הדין ואומר: צדיק הוא יי'.] (יט) קראתי למאהביי המה רמוני - אומות שדבקתי בהם לאהבה , כגון בני אשור ובני בבל וכל כשדים , כשם שאמר הנביא "ואל (בנוסחנו: אל) בני אשור עגבה" (יח' כג , יב וראה פס' כג שם) , וכן אל בני בבל , הם הרעו לי יותר מכל האומות. (כ) מעי חמרמרו - כאותה ששנינו (משנה חולין ג , ג): נחמרו בני מעיה , ופתרונו: מעיי רותחו. (כא) כל אויבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית - ממך היתה סיבה ועל דבר זה ששו , שהיתה גזירה גזורה מאתך. הבאת יום קראת - מכמה שנים , שקראת על ידי נביא לבוא נבוכד נצר על ירושלים ולהחריבה. אמר רבי לוי (ראה איכ"ר פתיחתא כג): שמונה עשרה שנה היתה בת קול מפוצצת בביתו שלאותו רשע: עבדא בישא קום חרוב ביתא דמרך , דבני מרך לא שמעין ליה. (כב) [תבוא כל רעתם שלאויבים לפניך , ועולל למו - ופעול למו כאשר פעלת לי.]