פרק א
[א]
אֵיכָ֣ה׀
יָשְׁבָ֣ה
בָדָ֗ד
הָעִיר֙
רַבָּ֣תִי
עָ֔ם
הָיְתָ֖ה
כְּאַלְמָנָ֑ה
רַבָּ֣תִי
בַגּוֹיִ֗ם
שָׂרָ֙תִי֙
בַּמְּדִינ֔וֹת
הָיְתָ֖ה
לָמַֽס:
ס
[ב]
בָּכ֨וֹ
תִבְכֶּ֜ה
בַּלַּ֗יְלָה
וְדִמְעָתָהּ֙
עַ֣ל
לֶחֱיָ֔הּ
אֵֽין־לָ֥הּ
מְנַחֵ֖ם
מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ
כָּל־רֵעֶ֙יהָ֙
בָּ֣גְדוּ
בָ֔הּ
הָ֥יוּ
לָ֖הּ
לְאֹיְבִֽים:
ס
[ג]
גָּלְתָ֨ה
יְהוּדָ֤ה
מֵעֹ֙נִי֙
וּמֵרֹ֣ב
עֲבֹדָ֔ה
הִ֚יא
יָשְׁבָ֣ה
בַגּוֹיִ֔ם
לֹ֥א
מָצְאָ֖ה
מָנ֑וֹחַ
כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ
הִשִּׂיג֖וּהָ
בֵּ֥ין
הַמְּצָרִֽים:
ס
[ד]
דַּרְכֵ֨י
צִיּ֜וֹן
אֲבֵל֗וֹת
מִבְּלִי֙
בָּאֵ֣י
מוֹעֵ֔ד
כָּל־שְׁעָרֶ֙יהָ֙
שֽׁוֹמֵמִ֔ין
כֹּהֲנֶ֖יהָ
נֶאֱנָחִ֑ים
בְּתוּלֹתֶ֥יהָ
נּוּג֖וֹת
וְהִ֥יא
מַר־לָֽהּ:
ס
[ה]
הָי֨וּ
צָרֶ֤יהָ
לְרֹאשׁ֙
אֹיְבֶ֣יהָ
שָׁל֔וּ
כִּֽי־יְהוָ֥ה
הוֹגָ֖הּ
עַ֣ל
רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ
עוֹלָלֶ֛יהָ
הָלְכ֥וּ
שְׁבִ֖י
לִפְנֵי־צָֽר:
ס
[ו]
וַיֵּצֵ֥א
מִן
בַּת־מִבַּת־צִיּ֖וֹן
כָּל־הֲדָרָ֑הּ
הָי֣וּ
שָׂרֶ֗יהָ
כְּאַיָּלִים֙
לֹא־מָצְא֣וּ
מִרְעֶ֔ה
וַיֵּלְכ֥וּ
בְלֹא־כֹ֖חַ
לִפְנֵ֥י
רוֹדֵֽף:
ס
[ז]
זָכְרָ֣ה
יְרוּשָׁלִַ֗ם
יְמֵ֤י
עָנְיָהּ֙
וּמְרוּדֶ֔יהָ
כֹּ֚ל
מַחֲמֻדֶ֔יהָ
אֲשֶׁ֥ר
הָי֖וּ
מִ֣ימֵי
קֶ֑דֶם
בִּנְפֹ֧ל
עַמָּ֣הּ
בְּיַד־צָ֗ר
וְאֵ֤ין
עוֹזֵר֙
לָ֔הּ
רָא֣וּהָ
צָרִ֔ים
שָׂחֲק֖וּ
עַ֥ל
מִשְׁבַּתֶּֽהָ:
ס
[ח]
חֵ֤טְא
חָֽטְאָה֙
יְר֣וּשָׁלִַ֔ם
עַל־כֵּ֖ן
לְנִידָ֣ה
הָיָ֑תָה
כָּֽל־מְכַבְּדֶ֤יהָ
הִזִּיל֙וּהָ֙
כִּי־רָא֣וּ
עֶרְוָתָ֔הּ
גַּם־הִ֥יא
נֶאֶנְחָ֖ה
וַתָּ֥שָׁב
אָחֽוֹר:
ס
[ט]
טֻמְאָתָ֣הּ
בְּשׁוּלֶ֗יהָ
לֹ֤א
זָֽכְרָה֙
אַחֲרִיתָ֔הּ
וַתֵּ֣רֶד
פְּלָאִ֔ים
אֵ֥ין
מְנַחֵ֖ם
לָ֑הּ
רְאֵ֤ה
יְהוָה֙
אֶת־עָנְיִ֔י
כִּ֥י
הִגְדִּ֖יל
אוֹיֵֽב:
ס
[י]
יָדוֹ֙
פָּ֣רַשׂ
צָ֔ר
עַ֖ל
כָּל־מַחֲמַדֶּ֑יהָ
כִּֽי־רָאֲתָ֤ה
גוֹיִם֙
בָּ֣אוּ
מִקְדָּשָׁ֔הּ
אֲשֶׁ֣ר
צִוִּ֔יתָה
לֹא־יָבֹ֥אוּ
בַקָּהָ֖ל
לָֽךְ:
ס
[יא]
כָּל־עַמָּ֤הּ
נֶאֱנָחִים֙
מְבַקְשִׁ֣ים
לֶ֔חֶם
נָתְנ֧וּ
מַחֲמַודֵּיהֶ֛ם
מַחֲמַדֵּיהֶ֛ם
בְּאֹ֖כֶל
לְהָשִׁ֣יב
נָ֑פֶשׁ
רְאֵ֤ה
יְהוָה֙
וְֽהַבִּ֔יטָה
כִּ֥י
הָיִ֖יתִי
זוֹלֵלָֽה:
ס
[יב]
ל֣וֹא
אֲלֵיכֶם֘
כָּל־עֹ֣בְרֵי
דֶרֶךְ֒
הַבִּ֣יטוּ
וּרְא֔וּ
אִם־יֵ֤שׁ
מַכְאוֹב֙
כְּמַכְאֹבִ֔י
אֲשֶׁ֥ר
עוֹלַ֖ל
לִ֑י
אֲשֶׁר֙
הוֹגָ֣ה
יְהוָ֔ה
בְּי֖וֹם
חֲר֥וֹן
אַפּֽוֹ:
ס
[יג]
מִמָּר֛וֹם
שָֽׁלַח־אֵ֥שׁ
בְּעַצְמֹתַ֖י
וַיִּרְדֶּ֑נָּה
פָּרַ֨שׂ
רֶ֤שֶׁת
לְרַגְלַי֙
הֱשִׁיבַ֣נִי
אָח֔וֹר
נְתָנַ֙נִי֙
שֹֽׁמֵמָ֔ה
כָּל־הַיּ֖וֹם
דָּוָֽה:
ס
[יד]
נִשְׂקַד֩
עֹ֨ל
פְּשָׁעַ֜י
בְּיָד֗וֹ
יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ
עָל֥וּ
עַל־צַוָּארִ֖י
הִכְשִׁ֣יל
כֹּחִ֑י
נְתָנַ֣נִי
אֲדנָ֔י
בִּידֵ֖י
לֹא־אוּכַ֥ל
קֽוּם:
ס
[טו]
סִלָּ֨ה
כָל־אַבִּירַ֤י
׀
אֲדנָי֙
בְּקִרְבִּ֔י
קָרָ֥א
עָלַ֛י
מוֹעֵ֖ד
לִשְׁבֹּ֣ר
בַּחוּרָ֑י
גַּ֚ת
דָּרַ֣ךְ
אֲדנָ֔י
לִבְתוּלַ֖ת
בַּת־יְהוּדָֽה:
ס
[טז]
עַל־אֵ֣לֶּה׀
אֲנִ֣י
בוֹכִיָּ֗ה
עֵינִ֤י
׀
עֵינִי֙
יֹ֣רְדָה
מַּ֔יִם
כִּֽי־רָחַ֥ק
מִמֶּ֛נִּי
מְנַחֵ֖ם
מֵשִׁ֣יב
נַפְשִׁ֑י
הָי֤וּ
בָנַי֙
שֽׁוֹמֵמִ֔ים
כִּ֥י
גָבַ֖ר
אוֹיֵֽב:
ס
[יז]
פֵּרְשָׂ֨ה
צִיּ֜וֹן
בְּיָדֶ֗יהָ
אֵ֤ין
מְנַחֵם֙
לָ֔הּ
צִוָּ֧ה
יְהוָ֛ה
לְיַעֲקֹ֖ב
סְבִיבָ֣יו
צָרָ֑יו
הָיְתָ֧ה
יְרוּשָׁלִַ֛ם
לְנִדָּ֖ה
בֵּינֵיהֶֽם:
ס
[יח]
צַדִּ֥יק
ה֛וּא
יְהוָ֖ה
כִּ֣י
פִ֣יהוּ
מָרִ֑יתִי
שִׁמְעוּ־נָ֣א
כָל־ָעַמִּ֗ים
הָעַמִּ֗ים
וּרְאוּ֙
מַכְאֹבִ֔י
בְּתוּלֹתַ֥י
וּבַחוּרַ֖י
הָלְכ֥וּ
בַשֶּֽׁבִי:
ס
[יט]
קָרָ֤אתִי
לַֽמְאַהֲבַי֙
הֵ֣מָּה
רִמּ֔וּנִי
כֹּהֲנַ֥י
וּזְקֵנַ֖י
בָּעִ֣יר
גָּוָ֑עוּ
כִּֽי־בִקְשׁ֥וּ
אֹ֙כֶל֙
לָ֔מוֹ
וְיָשִׁ֖יבוּ
אֶת־נַפְשָֽׁם:
ס
[כ]
רְאֵ֨ה
יְהוָ֤ה
כִּֽי־צַר־לִי֙
מֵעַ֣י
חֳמַרְמָ֔רוּ
נֶהְפַּ֤ךְ
לִבִּי֙
בְּקִרְבִּ֔י
כִּ֥י
מָר֖וֹ
מָרִ֑יתִי
מִח֥וּץ
שִׁכְּלָה־חֶ֖רֶב
בַּבַּ֥יִת
כַּמָּֽוֶת:
ס
[כא]
שָׁמְע֞וּ
כִּ֧י
נֶאֱנָחָ֣ה
אָ֗נִי
אֵ֤ין
מְנַחֵם֙
לִ֔י
כָּל־אֹ֨יְבַ֜י
שָׁמְע֤וּ
רָֽעָתִי֙
שָׂ֔שׂוּ
כִּ֥י
אַתָּ֖ה
עָשִׂ֑יתָ
הֵבֵ֥אתָ
יוֹם־קָרָ֖אתָ
וְיִהְי֥וּ
כָמֹֽנִי:
ס
[כב]
תָּבֹ֨א
כָל־רָעָתָ֤ם
לְפָנֶ֙יךָ֙
וְעוֹלֵ֣ל
לָ֔מוֹ
כַּאֲשֶׁ֥ר
עוֹלַ֛לְתָּ
לִ֖י
עַ֣ל
כָּל־פְּשָׁעָ֑י
כִּֽי־רַבּ֥וֹת
אַנְחֹתַ֖י
וְלִבִּ֥י
דַוָּֽי:
פ
פרק א
[א]
איכה׀
ישבה
בדד
העיר
רבתי
עם
היתה
כאלמנה
רבתי
בגוים
שרתי
במדינות
היתה
למס:
ס
[ב]
בכו
תבכה
בלילה
ודמעתה
על
לחיה
אין לה
מנחם
מכל אהביה
כל רעיה
בגדו
בה
היו
לה
לאיבים:
ס
[ג]
גלתה
יהודה
מעני
ומרב
עבדה
היא
ישבה
בגוים
לא
מצאה
מנוח
כל רדפיה
השיגוה
בין
המצרים:
ס
[ד]
דרכי
ציון
אבלות
מבלי
באי
מועד
כל שעריה
שוממין
כהניה
נאנחים
בתולתיה
נוגות
והיא
מר לה:
ס
[ה]
היו
צריה
לראש
איביה
שלו
כי יהוה
הוגה
על
רב פשעיה
עולליה
הלכו
שבי
לפני צר:
ס
[ו]
ויצא
מן
בת מבת ציון
כל הדרה
היו
שריה
כאילים
לא מצאו
מרעה
וילכו
בלא כח
לפני
רודף:
ס
[ז]
זכרה
ירושלם
ימי
עניה
ומרודיה
כל
מחמדיה
אשר
היו
מימי
קדם
בנפל
עמה
ביד צר
ואין
עוזר
לה
ראוה
צרים
שחקו
על
משבתה:
ס
[ח]
חטא
חטאה
ירושלם
על כן
לנידה
היתה
כל מכבדיה
הזילוה
כי ראו
ערותה
גם היא
נאנחה
ותשב
אחור:
ס
[ט]
טמאתה
בשוליה
לא
זכרה
אחריתה
ותרד
פלאים
אין
מנחם
לה
ראה
יהוה
את עניי
כי
הגדיל
אויב:
ס
[י]
ידו
פרש
צר
על
כל מחמדיה
כי ראתה
גוים
באו
מקדשה
אשר
צויתה
לא יבאו
בקהל
לך:
ס
[יא]
כל עמה
נאנחים
מבקשים
לחם
נתנו
מחמודיהם
מחמדיהם
באכל
להשיב
נפש
ראה
יהוה
והביטה
כי
הייתי
זוללה:
ס
[יב]
לוא
אליכם
כל עברי
דרך
הביטו
וראו
אם יש
מכאוב
כמכאבי
אשר
עולל
לי
אשר
הוגה
יהוה
ביום
חרון
אפו:
ס
[יג]
ממרום
שלח אש
בעצמתי
וירדנה
פרש
רשת
לרגלי
השיבני
אחור
נתנני
שממה
כל היום
דוה:
ס
[יד]
נשקד
על
פשעי
בידו
ישתרגו
עלו
על צוארי
הכשיל
כחי
נתנני
אדני
בידי
לא אוכל
קום:
ס
[טו]
סלה
כל אבירי
׀
אדני
בקרבי
קרא
עלי
מועד
לשבר
בחורי
גת
דרך
אדני
לבתולת
בת יהודה:
ס
[טז]
על אלה׀
אני
בוכיה
עיני
׀
עיני
ירדה
מים
כי רחק
ממני
מנחם
משיב
נפשי
היו
בני
שוממים
כי
גבר
אויב:
ס
[יז]
פרשה
ציון
בידיה
אין
מנחם
לה
צוה
יהוה
ליעקב
סביביו
צריו
היתה
ירושלם
לנדה
ביניהם:
ס
[יח]
צדיק
הוא
יהוה
כי
פיהו
מריתי
שמעו נא
כל עמים
העמים
וראו
מכאבי
בתולתי
ובחורי
הלכו
בשבי:
ס
[יט]
קראתי
למאהבי
המה
רמוני
כהני
וזקני
בעיר
גועו
כי בקשו
אכל
למו
וישיבו
את נפשם:
ס
[כ]
ראה
יהוה
כי צר לי
מעי
חמרמרו
נהפך
לבי
בקרבי
כי
מרו
מריתי
מחוץ
שכלה חרב
בבית
כמות:
ס
[כא]
שמעו
כי
נאנחה
אני
אין
מנחם
לי
כל איבי
שמעו
רעתי
ששו
כי
אתה
עשית
הבאת
יום קראת
ויהיו
כמני:
ס
[כב]
תבא
כל רעתם
לפניך
ועולל
למו
כאשר
עוללת
לי
על
כל פשעי
כי רבות
אנחתי
ולבי
דוי:
פ