פרק א
[א]
איכה׀
ישבה
בדד
העיר
רבתי
עם
היתה
כאלמנה
רבתי
בגוים
שרתי
במדינות
היתה
למס:
ס
[ב]
בכו
תבכה
בלילה
ודמעתה
על
לחיה
אין־לה
מנחם
מכל־אהביה
כל־רעיה
בגדו
בה
היו
לה
לאיבים:
ס
[ג]
גלתה
יהודה
מעני
ומרב
עבדה
היא
ישבה
בגוים
לא
מצאה
מנוח
כל־רדפיה
השיגוה
בין
המצרים:
ס
[ד]
דרכי
ציון
אבלות
מבלי
באי
מועד
כל־שעריה
שוממין
כהניה
נאנחים
בתולתיה
נוגות
והיא
מר־לה:
ס
[ה]
היו
צריה
לראש
איביה
שלו
כי־יהוה
הוגה
על
רב־פשעיה
עולליה
הלכו
שבי
לפני־צר:
ס
[ו]
ויצא
מן
בת־מבת־ציון
כל־הדרה
היו
שריה
כאילים
לא־מצאו
מרעה
וילכו
בלא־כח
לפני
רודף:
ס
[ז]
זכרה
ירושלם
ימי
עניה
ומרודיה
כל
מחמדיה
אשר
היו
מימי
קדם
בנפל
עמה
ביד־צר
ואין
עוזר
לה
ראוה
צרים
שחקו
על
משבתה:
ס
[ח]
חטא
חטאה
ירושלם
על־כן
לנידה
היתה
כל־מכבדיה
הזילוה
כי־ראו
ערותה
גם־היא
נאנחה
ותשב
אחור:
ס
[ט]
טמאתה
בשוליה
לא
זכרה
אחריתה
ותרד
פלאים
אין
מנחם
לה
ראה
יהוה
את־עניי
כי
הגדיל
אויב:
ס
[י]
ידו
פרש
צר
על
כל־מחמדיה
כי־ראתה
גוים
באו
מקדשה
אשר
צויתה
לא־יבאו
בקהל
לך:
ס
[יא]
כל־עמה
נאנחים
מבקשים
לחם
נתנו
מחמודיהם
מחמדיהם
באכל
להשיב
נפש
ראה
יהוה
והביטה
כי
הייתי
זוללה:
ס
[יב]
לוא
אליכם
כל־עברי
דרך
הביטו
וראו
אם־יש
מכאוב
כמכאבי
אשר
עולל
לי
אשר
הוגה
יהוה
ביום
חרון
אפו:
ס
[יג]
ממרום
שלח־אש
בעצמתי
וירדנה
פרש
רשת
לרגלי
השיבני
אחור
נתנני
שממה
כל־היום
דוה:
ס
[יד]
נשקד
על
פשעי
בידו
ישתרגו
עלו
על־צוארי
הכשיל
כחי
נתנני
אדני
בידי
לא־אוכל
קום:
ס
[טו]
סלה
כל־אבירי
׀
אדני
בקרבי
קרא
עלי
מועד
לשבר
בחורי
גת
דרך
אדני
לבתולת
בת־יהודה:
ס
[טז]
על־אלה׀
אני
בוכיה
עיני
׀
עיני
ירדה
מים
כי־רחק
ממני
מנחם
משיב
נפשי
היו
בני
שוממים
כי
גבר
אויב:
ס
[יז]
פרשה
ציון
בידיה
אין
מנחם
לה
צוה
יהוה
ליעקב
סביביו
צריו
היתה
ירושלם
לנדה
ביניהם:
ס
[יח]
צדיק
הוא
יהוה
כי
פיהו
מריתי
שמעו־נא
כל־עמים
העמים
וראו
מכאבי
בתולתי
ובחורי
הלכו
בשבי:
ס
[יט]
קראתי
למאהבי
המה
רמוני
כהני
וזקני
בעיר
גועו
כי־בקשו
אכל
למו
וישיבו
את־נפשם:
ס
[כ]
ראה
יהוה
כי־צר־לי
מעי
חמרמרו
נהפך
לבי
בקרבי
כי
מרו
מריתי
מחוץ
שכלה־חרב
בבית
כמות:
ס
[כא]
שמעו
כי
נאנחה
אני
אין
מנחם
לי
כל־איבי
שמעו
רעתי
ששו
כי
אתה
עשית
הבאת
יום־קראת
ויהיו
כמני:
ס
[כב]
תבא
כל־רעתם
לפניך
ועולל
למו
כאשר
עוללת
לי
על
כל־פשעי
כי־רבות
אנחתי
ולבי
דוי:
פ