מאגר הכתר איכה פרק א עם פירוש ראב"ע הפירוש

פרק א
(א) א': לא דיי שישבה בדד במות בניה אחר היותה רבת עם , עד שהיא כאלמנה - שאין לה בעל , והיא נואשת מהיות לה בנים. (ב) ב': כל אבל יישן בלילה , והיא - תמיד בוכה. ולא דיי שאין לה מנחם מכל רעיה , עד ששבו לאויבים לה. (ג) ג': כאשר לא יכלה לסבול עוני המלכיות והעבודה קשה אשר עובד בה (ע"פ דב' כא , ג) , גלתה מארצה. גם לא מצאה מנוח במקום שהלכה שם , ובאה לשוב , ורדפוה והשיגוה במקום צר. (ד) ד': שממו שעריה , ששם נאספו זקני ישראל הבאים , ונאנחו כהניה כי אין להם בכורים ומעשר , ודאגו הבתולות , שהיה מנהגן לחול במחולות בכל חג. (ה) ה': אויביה שלו - הם בשלוה , והיא לבדה בתוגה. ועולליה שאין להם עון נִשבו ברוב פשעיה. (ו) ו': הזכיר בפסוק שלמעלה שאויביה ראשים; וכל הדרה יצא מציון , היא המלכות. (ז) ז': אם באה לזכור בגלותה , בנפל עמה ביד צר , כל מחמודיה הקדמונים - שחקו צרים , כי נשבתה ממעשיה , אין לה מה שתעשה. (ח) ח': כאשר ראו ערותה , נאנחה , והשיבה פניה לאחור מפני הכלימה. (ט) ט': כשהיה בתחלת דם הנדוּת נראה בשוליה , לא פחדה לזכֹּר שמא תֵראה ערוָתה בסוף , והיא מגולה ירדה למטה לא תֵראה. ראה יי'... כי הגדיל אויב - לעשות , או לדבר. [פירוש אחר: ותרד פלאים - כמו 'ותספד': "וירדתי על ההרים" (שו' יא , לז); "נהה על המון מצרים והורידהו" (יח' לב , יח); וכן "אריד בשיחי" (תה' נה , ג).] (י) י': כאשר ראתה שבאו מקדשה עמון ומואב , שלא קדמו אותם בלחם ובמים בצאתם ממצרים (ראה דב' כג , ה) מרוב אכזריות לבם , הוצרכה לתת להם כל מחמדיה. (יא) כ': לא היו מעטים הרעבים , רק כל עמה; ואחר שנתנה כל מחמד באוכל - דָמתה לזולל , שיתן כל אשר יבוקש ממנו למלאות תאותו. (יב) ל': מתפללת שלא יבא אליכם; כמו הבא אלי. הגידו לי אם יש מכאוב כמכאובי , ואתנחם. (יג) מ': דִמתה חרון אפו לאש , ירדה מהשמים והגיעה עד העצם; ואין לה יכולת לברוח ממול האש כי רשת פרושה , והיא משיבה לאחור; והאש הבעירה עד ששבה שוממה. ויש דוה שתנוח לעתים ידועות , וזאת - כל היום דוה. (יד) נ': דִמתה העֹנות לשריגים שלגפן , שתולדותם להאחז עם כל עץ גבוה ויגבהו. ומלת נתנני - כמו 'עזבני' (ראה תה' לז , לג); וכן "על כן לא נתתיך" (בר' כ , ו). והטעם: ביד העונות. ויתכן: ביד האויב , בעבור הפשעים. (טו) ס': סלה - נתנה ביד צר , כי אביריה , אנשי המלחמה , דְרָכָם האל במסלה , והם בקרבה; וכאילו הקדיש קרואים (ע"פ צפ' א , ז) לבוא לשבר הבחורים בעלי הכח , ונגרו דמיהם כדם ענב (ע"פ דב' לב , יד) בגת. (טז) ע': אמרה ירושלם , שהיא "בתולת בת יהודה" (לעיל , טו): על הרעות שהזכרתי אני בוכיה , ועת אחר עת תרדנה עיני דמעה , ואין מנחם; ובניי שגלו - שוממים , כי גבר אויב הצר עליהם. (יז) פ': גם ציון , עיר המלוכה , בקשה מנחם ואין , כי השם גזר על יעקב , וצוה לבוא צריו מכל סביביו; ויטמאו ירושלם , ותהי כנדהּ. (יח) צ': הצדיקה הדין והיא אומרת: שמעו נא כל העמים , שראיתם בתולותיי ובחוריי בשבי - כי בעוני נשבו. (יט) ק': קראתי לנכרים שכני , אולי יתנו לי עיצה , והמה רמוני. כי כל יועצי מתו ברעב , והכהנים המתפללים בעדי , והזקנים אנשי עצתי; רק נשארו מהבחורים והבתולות שיש להם כח לסבול - גם הם נשבו. (כ) ר': והייתי צועקת לשם ומתודה , כאשר ראיתי חרב הצר משכלת בחוץ ובבית רעב כמות. (כא) ש': שמעו - מאהבי , הנזכרים למעלה (פס' יט) , ואין מנחם מהם; והאויבים שמעו צעקותיי ושמחו , כי אתה שמחתם וקֵרבת היום שקראתם ובאו במצוותך , עד שיהיו נמשלים לי. ויתכן להיות פירושו לעתיד: לוּ תביא היום שקראת ביד הנביאים , ויארע להם מה שאירע לי. (כב) ת': עשֵׂה להם בעבור רעתם כאשר עשית לי בעבור פשעי , כי לבי דוי; עד שיהיו כמוני (ראה לעיל , כא) - כאשר פשעו גם הם.