מאגר הכתר איכה פרק ב עם פירוש ר' יוסף קרא - נוסח שני

פרק ב
(א) איכה יעיב באפו יי' את בת ציון - פתרונו: יחשיך; לשון "עבים" (שו' ה , ד). השליך משמים ארץ תפארת ישראל - הם "מבצרי בת יהודה" ו"כל נאות יעקב" ו"ממלכה ושריה" , כמו שמפרש למטה (פס' ב); כל אלה נקראו 'תפארת ישראל'. ולא זכר הדום רגליו ביום אפו - פתרונו: לא זכר עולמו ביום אפו; שהארץ וכל יושביה נקראו 'הדום רגליו' , דכתיב "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" (יש' סו , א). ואנשי פתרון פותרין בו: לא זכר מקדשו ביום אפו: "והארץ הדום רגלי" - תירגם יהונתן: "בית מקדשי" (אינו בת"י שלפנינו). (ג) גדע בחרי אף כל קרן ישראל - קרן ישראל , קרן כהונה , קרן לויה , קרן מלכות , קרן נבואה , קרן תורה. השיב אחור ימינו מפני אויב - ימינו , שהיתה מגינה על ישראל עד עכשיו מן האומות , כעיניין שנאמר "ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב" (שמ' טו , ו) , עכשיו עמדה לה מנגד , שלא עזרה אותם מחרב האויב. (ד) דרך קשתו כאויב נצב ימינו - לירות בו את החץ , כביכול כצר שתופש את הקשת בשמאלו ויורה את החץ ביד ימינו; כעיניין שנאמר "והכיתי קשתך מיד שמאלך וחיציך מיד ימינך אפיל" (יח' לט , ג). (ה) וַיֶּרֶב בבת יהודה תאניה ואניה - פתרונו: ויגדיל בבת יהודה אנינות ואבילות. אילו היה נקוד 'וַיִּרֶב' , היה פתרונו: וַיִּגְדַּל , כמו "וַיִּרֶב העם" (שמ' א , כ). (ו-ז) ויחמוס כגן סוכו (בנוסחנו: שכו) - פתרונו: גילה ציון , שהיה סוכו , דכתיב "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון" (תה' עו , ג) , כגן זה שעומד פרוץ ומגולה לאחר שנלקטו פירותיו. ויחמוס - לשון גילוי , כמו "כוהניה חמסו תורתי" (יח' כב , כו) , שפתרונו: גילו פנים בתורה שלא כהלכה; וכן "נגלו שוליך נחמסו עקביך" (יר' יג , כב). שיחת מועדו - פתרונו: מן היום שיחמוס כגן סוכו , מן היום ההוא והלאה שחת מועדו. שכח יי' בציון מועד ושבת - שמשחרב הבית ואילך בטלו עולי רגלים; וכן מאותו היום ואילך זנח יי' מזבחו , נאר מקדשו. נאר - 'אינליידיר' בלעז (לחלל) , כמו "ניארת ברית עבדך" (תה' פט , מ). קול נתנו בבית יי' כיום מועד - קול נתנו האויבים בבית יי' לרעה ביום שנכנסו בו להחריבו , כיום מועד שהיו הלוים משוררים בו ונותנין בו קול תודה וקול זמרה המון חוגג (ע"פ תה' מב , ה). (ח) חשב יי' להשחית - פתרונו: כאשר חשב להשחית חומת בת ציון וגזר עליה גזירה , לא ניחם על הרעה אשר חשב להשחית ולא השיב ידו מבלע. לפי שמצינו במקומות הרבה שגזירות שהוא גוזר מתבטלות , כמו "וינחם יי' (בנוסחנו: האלהים) על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה" דנינוה (יונה ג , י) , אבל כאן , כאשר חשב בלבו להשחית חומת בת ציון נטה קו , פתרונו: גזר עליה גזירה של השחתה ― כמו "ונטה עליה קו תהו" (יש' לד , יא) , שפתרונו: גזר עליה גזירה של חורבן , וכן "ונטיתי את (לפנינו: על) ירושלם את קו שומרון" (מ"ב כא , יג) , שפתרונו: גזר עליה את גזירת שומרון ― לא השיב ידו מבלע - פתרונו: לא שב מאותה גזירה. ויאבל חיל (בנוסחנו: חל) וחומה - שורה ובר שורה (ראה פסחים פו , א) , חומה לִפנים מחומה. יחדיו אומללו - פתרונו: פסקו , כמו "פרח לבנון אומלל" (נח' א , ד); וכן "רבת בניה אומללה" (ש"א ב , ה) - פתרונו: פסקה מלהוליד. (ט) ומן היום שפסקו חיל וחומה שלה , טבעו בארץ שעריה אבד ושיבר בריחיה - שכל עיר שחרבו חומותים שלה , שעריה ובריחיה למה? אין אדם נותן לב עליהם לבנותם , ומאליהם הם אובדים ומשתברים. מלכה ושריה בגוים אין תורה - פתרונו: מן היום שגלו מלכה ושריה בגוים , אין תורה מתקיימת בישראל , שמאותו היום בטלו כל המצות התלויות בארץ. גם האומות גוזרין עליהם גזירות לבטל את התורה. גם נביאיה לא מצאו חזון - שמימות חגי , זכריה ומלאכי פסקה נבואה מישראל. (י) ישבו לארץ ידמו - כמו "ויתפשו את המלך ויעלו אותו אל מלך בבל רבלתה וידבר (בנוסחנו: וידברו) אתו משפט" (מ"ב כה , ו). היה מפרש רבי מנחם ברבי חלבו הזקן: כיון שתפש מלך בבל את צדקיהו בערבות יריחו , אותה שעה סימא את עיניו והביאו לבבל סומא , לקיים מה שנאמר "והבאתי אותו בבלה ארץ כשדים ואותה לא יראה ושם ימות" (יח' יב , יג). כיון שבא לבבל , שלח והביא זקני ירושלם לפניו; אמר: כתוב בתורתכם "איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסר אסר על נפשו ולא (בנוסחנו: לא) יחל דברו" (במ' ל , ג) - כלום אדם יכול להפר לו שבועה? השיבוהו: הוא אינו מוחל , אבל אחרים מוחלין לו. אמר להם: אם כן , אתם מחלתם לצדקיהו את השבועה שהמלכתיו והבאתיו באָלָה שלא ימרוד בי , ובזה את אלתי והפר את בריתי ומרד בי! מיד גזר והושיבום לארץ וגזר שיהרגו , דכתיב: ישבו לארץ ידמו זקני בת ציון (ראה איכ"ר ב , יד). (יג) מה אעידך ומה (בנוסחנו: מה) אדמה לך - שאוכל לומר: והלא לאומה פלונית אירע כמו שאירע לך , שתראי אותם וניחמת (ע"פ יח' לב , לא). (יד) ומי גרם לך כל הרעה הזאת? נביאיך שחזו לך שוא ותפל , כשם שאמר יחזקאל: "אמור אל טחי תפל ויפל" (יג , יא). תפל הוא חומר שאין סיד מעורב בו , שאינו דבוק בקיר , אלא היום טחים אותו בכותל ומחר מטר סוחף בא ומפילו. אף כאן , נביאיך חזו לך שוא ותפל - שחזו לך משאות שוא לאמר: שלום יהיה לכם (ע"פ יר' כג , יז). ולא גילו על עונך - לא גילו אחריתך , כי מרה תהיה באחרונה (ע"פ ש"ב ד , כו). להשיב שבותך - כדי שתשובו בתשובה; כמו "ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך" (דב' ל , ג). ומדוחים - שהדיחו אותך מדרכי המקום. (טו-טז) ספקו עליך כפים כל עוברי דרך ישרקו (לפנינו: שרקו) ויניעו ראשם על בת ירושלם וגו' - כשהיה בית המקדש קיים , לא לישראל בלבד היה תקנה אלא לכל האומות; שכשהיה צועק גוי לאלהיו - לא יעננו מצרתו , לא יושיענו (ע"פ יש' מו , ז) , ואז מקלל מלכו ואלהיו ופנה למעלה (ע"פ יש' ח , כא) , ואז בא לבית המקדש ונענה , דכתיב "וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא ובא מארץ רחוקה למען שמך. כי ישמעו (לפנינו: ישמעון) את שמעך (לפנינו: שמך) הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה. ואתה (בנוסחנו: אתה) תשמע השמים מכון שבתך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל עמי הארץ את שמך ליראה אותך כעמך ישראל ולדעת את (לפנינו: כי) שמך נקרא על הבית הזה אשר בניתי" (מ"א ח , מא - מג). לפיכך כל הגוים יקראו לירושלם 'כלילת יופי משוש לכל הארץ'; וכשחרבה היו כל האומות מצטערות , דכתיב "והבית הזה יהיה עליון כל עובר עליו ישם וישרק (בנוסחנו: ושרק). ואמרו על מה עשה יי' ככה לארץ הזאת ולבית הזה" (ראה מ"א ט , ח). אבל האויבים , הם האומות שהיו יושבים סביב לארץ ישראל , היו שמחים , דכתיב: פצו עליך פיהם כל אויביך שרקו ויחרקו שן אמרו בלענו אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו. (יז) עשה יי' אשר זמם - אע"פ שבהרבה מקומות שב מן הגזירה שגזר , כאן עשה אשר זמם. בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם - השלים דברתו אשר גזר מימי קדם; שהיתה גזירה גזורה מימי משה "והשימותי את מקדשיכם" (וי' כו , לא). בצע - פתרונו: השלים , כמו "והיה כי יבצע יי' את כל מעשהו" (יש' י , יב). (יח) ועתה , בגלותם , צעק לבם אל יי' - ואילו צעק לבם אליו בעוד שהיו יושבין על אדמתם בשלוה , עד שלא גלו , לא היו גולים ולא היו צריכין לצעוק בגלותם. אל תתני פוגת לך - פתרונו: אל תתני מעצור לך; כמו "עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות" (איכה ג , מט). (יט) קומי רני בלילה - פתרונו: קומי צעקי בלילה. כשם שקרוי 'רון' כשישאו בני אדם קולם וירונו כאשר יגילו , כן קרוי 'רון' כשיתן אדם את קולו בבכי; כי 'רון' לשון צעקה הוא , הן למָשוש הן לקינה , כמה דאת אמר "לשמוע אל הרינה ואל התפילה" (מ"א ח , כח) , שפתרונו: לשמוע אל הצעקה , וכן "ותעבור (בנוסחנו: ויעבר) הרנה במחנה" (מ"א כב , לו). (כ) ראה יי' והביטה למי עוללת כה - כמו שעוללת לי: השמע עם (ע"פ דב' ד , לג) שתאכלנה נשים פריים עוללי טיפוחים? או ראה שיהרג במקדש כהן ונביא , כשם שנהרגו כהנים על עבודתם?! עוללי טיפוחים - פתרונו: עוללי גידולים. (כב) תקרא כיום מועד מגוריי מסביב - פתרונו: תקרא מועד לשבור האומות שהיו לי מגור מסביב (ע"פ יר' ו , כה) , כיום מועד שקראת עלי לשבר בחוריי (ראה איכה א , טו). אשר טיפחתי וריביתי - שניהם לשון אחד , כמו "בנים גדלתי ורוממתי" (יש' א , ב) ששניהם לשון אחד.